אדם החליט לשלוח את בננו למושב אל חנה, אמא של רונית, בניגוד לרצוני
מיכאל, אתה מתלוצץ? תגיד לי שזה רק בדיחה אחרי יום עבודה קשה.
רונית נעמדה בכניסה למטבח עם צלחת ביד, לא הצליחה אפילו לשים אותה על מדף הכלים. המים נשפכו על הריצוף, והיא לא שמעה. אדם ישב בשולחן, מסיים קציצה ללא היסוס, פניו נראים כשלם. הוא לא הרים מבט, המשיך לדקור במזלג כאילו שוחחים על קניית שטיח חדש למרפסת, ולא על גורלו של הילד למשך שלושה חודשים.
שום הומור, רוני בסוף אמר סתיו, מנגב את הפה במפית. כבר דיברתי עם חנה, היא שמחה. היא מחכה למיכאל עד הראשון ביוני. קניתי היום כרטיסים, מושב רגיל, קומה תחתונה, הכל מסודר.
קנית את הכרטיסים בלי לומר לי? רונית הכניסה את הצלחת בזהירות על השולחן. צליל הכלים נשמע כמו פיצוץ במטבח. סתיו, סיכמנו על זה לפני חודש! למיכאל מחכה קייט
קייט, קייט, קייט… קייט של רובוטיקה בחודש יוני, כבר שילמנו מקדמה! הוא חיכה חצי שנה, סידר עם החברים!
סתיו קימט פנים כאילו מכאוב שיניים, דחף את הצלחת הריקה צידה.
רובוטיקה, מחשבים, גאדג’טים… רוני, תסתכלי עליו! הוא בן תשע והוא כחול כמו תולעת, ולא יכול לשאת שום דבר יותר ממחשב קטן. הוא צריך חינוך גברי, אוויר צח, עבודה פיזית. לא לשבת בעיר חמה עם מזגן. חנה לבד שם, יש לה חצר גדולה, הגדר שייפרה. גם אם תעזור, הוא ירוויח בריאות ויהיה בטוח.
איזה תועלת? רונית הרגישה שזעם קר מתגבר בפנים. אימא שלך גרה בכפר מבודד, שלושה קילומטרים לשעת חירום על כביש חרס! אין שם נוחות, המים מתורמים מבאר ויש לרתוח שעה כדי שלא להרוג. מיכאל אלרגי! שכחת שבשנה שעברה הוא נשפך אחרי שריח עשב בפארק? והיום יש פריחה, קציר, אבק!
אל תפרצי, השיב אדם וקם משולחן. גדלתי שם, בריא כמו אייל, אלרגיה היא תוצאה של חיי העיר שלכם. רק תשתה חלב חם, תתהלך ברגליים יחפות על שלשול, והאלרגיה תחלוף. חנה אמרה שיש לה עז, חלב בריא.
רונית שכנעה את עצמה, ידעה היטב מי היא רבקה פטריה, האישה הקשוחה שהייתה מרפאת נזלת בקערת קנבס, ופצעים ברכיים בטבעת. היא תמיד דחתה רפואה מודרנית במילה: “ככה גדלנו ושרדנו”.
אני לא אשחרר אותו, לחשה רונית בקול חזק. לא אתן לך להרוס את בריאות הילד בשביל פנטזיות נוסטלגיות של ילדות בכפר. ולא בשביל חיסכון בכרטיס הקייט.
סתיו, שכבר היה ליד הדלת, הסתובב בתוקף. פניו האפויות.
החיסכון כאן לא קשור! נכון, אפשר להחזיר את הכסף, יש לנו תחזוקת רכב. אבל זה עניין של עיקרון! אני האב, וקבעתי. הילד צריך להפוך לאדם, לא צמח חורפי. די עם השגחתך, הוא יוצא. קו.
הוא יצא מהמטבח, סגר את הדלת בחזקה עד שהזכוכיות ברף רטטו. רונית נותרה לבד. במרחק, בחדר אחר, מיכאל שיחק במברג על הקונסול, לא מודע לכך שהקיץ שלו עם רובוטים וחברים הומר לבריחה לכפר חקלאי.
רונית הבינה: קרב ונשיפות לא יפתרו את המצב. סתיו נתקע, כנראה שהייתה עליו השפעה של רבקה, שהייתה בטלפון מתלוננת שכל נכדה אינה רואה, ושה “חתונה הרוסה”. היה צורך לנהוג בזהירות.
בערב, אחרי שהמתחים הרפאו מעט, רונית נכנסה לחדר השינה. סתיו שכב עם ספר, בוהה במרחק.
טוב, אמרה ברוגע, יושבת על קצה המיטה. חשבתי על מה שאמרת. אולי אתה צודק. אוויר צח לא יהיה מזיק.
סתיו שם את הספר, מופתע מהשקט. הוא ציפה לפרק שני של התקפה, בכי, ופרשנות, אבל במקום זאת היה הסכמה.
ראית, חייך בגאווה. אתה חכמה, רוני. תביני שזה לטובה.
כן, הנהנה. רק תנאי אחד.
איזה תנאי?
תלקח חופשה ללא תשלום לשבועיים ותצא איתו. תעזור לחנה בתקופה ההתחלתית, תוודא איך הוא מתמודד עם שינוי האקלים. אמרת שהגדר שייפרה. מיכאל בן תשע, הוא לא יתקן את הגדר. אתה, גבר, תראה לו איך מחזיקים פטיש.
סתיו נחרד.
רוני, איך חופשה? תקופת דוח, המנהל לא יסכים. חשבתי רק להעביר אותו היום, לחזור אחר כך. חנה תדאג.
לא, סתיו. או שאתה יוצא איתו לשבועיים ומקבל על עצמו את הבריאות שלו, או שהוא לא יוצא. לא אתן תעודות לידה, אשמור את הציוד שלו, תוכל לקרוא למשטרה אם תרצה. זו המילה האחרונה שלי. רוצה חינוך גברי? חנך. במעשה.
סתיו נשתה לשתות על הבעיה. הוא לא רצה לעזוב את המשרד הנוח והספה הרכה למרחבים וחרקים. אך לא יכלה הוא להיכנע לגבריות פגומה.
בסדר, גרגר בקולו. אדבר עם המשרד. שבועיים. אבל אחרי זה הוא יישאר עד אוגוסט.
נראה, השיבה רונית, מחבאת חיוך מנצח. היא הכירה אותו. “הקשה הכפרית” שלו הייתה רק למזון על האש בסופי שבוע.
ההכנות היו כמו פינוי. רונית ארזה את מזוודה של מיכאל כאילו היא שולחת אותו לקוטב הצפוני. חצי מהמרחב היה ערכת עזרה ראשונה: אנטי-היסטמין בטבליות, טיפות, משחה, אינהלר, ספוגים.
אמא, למה אני צריך ללכת לשם? קרא מיכאל, מבטו על קופסת הלגו האסורה. סבתא וולה מכריחה לאכול קצפת חלב! זה גורם לי לבקוע! וגם אין אינטרנט!
מיכאל, זה רק למשך זמן קצר, נרגיעה רונית, מלטפת את ראשו. אבא יהיה איתך. תצאו לשחק ברכב, לשים דג במים. אם יש בעיה, תתקשר אליי מיד. תסתיר את הטלפון ברמקול של התיק, טעון.
ביציאה מהרכבת, רונית הרגישה חרדה, ובו זמנית תחושת נקטור. היא ראתה את סתיו עם תיק גדול של מזון לחנה, והציפוי של עיניים שלו הפך לחסר תקווה.
הימים הראשונים בריקון של הדירה היו שלווה. היא החזירה את המקדמה למועדון, אך עדיין שמרה על הכסף. הטלפון שקט. סתיו שלח הודעות קצרות: “הגענו”, “חם”, “החרקים משוגעים”. מיכאל לא חזר לשיחה, וזה גרם לה לדאגה עמוקה.
ביום הרביעי צלצול טלפון. לא מאביה ולא מבנהו, אלא מרבקה פטריה.
רוני! קולה רועש במאזין. מה שלחת לי ילד? הוא לא אוכל! מרק פטריות כבד, הוא מסרב. לחמניות כרוב, הוא מתעלם. רק לחם ומים הוא בולע. זה בגלל היוגורטים שלך!
רבקה פטריה, למיכאל תזונה, הוא לא יכול לאכול שמן, כיסו שלו חלש, שלחתי לסתיו את הרשימה, השיבה רונית בקור.
איזו רשימה! זרקתי אותה! הוא צריך לאכול הכל! הוא עצלן! ביקש לחתוך את הדשא, חמש דקות אחרי כן הוא מתלונן שהגב שלו כואב ושמש חמה מדי. סתיו, הוא גם ישן עד צהריים, אומר שהיום שלו לחוץ. מי יתקן את הגדר? פושק?
רונית כמעט פצעה מצחוק. התוכנית עובדת.
רבקה פטריה, רצית את הנכדה והבן. חנכו, סתיו יעזור. תבשלו, תנו לו לעבוד, השיבה רונית, מחזיקה בבטן.
בערב באותו היום, סתיו התקשר. קולו עייף ומרוגז.
רוני, אתה לא מבין מה קורה כאן. חום של שלושים מעלות בצל, הבית חם, אין מזגן, זבובים מזמזמים כמו טילים. חנה חותכת מים, קוצרת עצים, מתקנת גג. שכחתי את הגב, נקרעתי.
חביבי, קולה רונית מלאת הזדון, רצית אוויר צח ועבודה פיזית. איך מיכאל?
הוא במבנה של חבילה, בונה סוכך, לא מדבר עם הילדים. חנה מתלוננת שהוא פראי. רוני, יש לי דבר. למיכאל נגעו כתמים על הידיים, והוא מתעטש ללא הפסקה.
לב רונית קפץ.
איזה כתמים, סתיו?
אדומים, גירודים. חנה אומרת שזה קוץ או עקיצת זבובים, מריחה במי גבינה.
במי גבינה?! סתיו! הוא עם ערכת עזרה ראשונה! תן לו אנטי-היסטמין מיד! איזו גבינה על פריחה? שלח לי תמונה!
דקות ספורות אחרי, תמונה של ידיים מכוסות פריחה אדומה, עיניים נפוחות הגיעה.
סתיו, שים לב! זה אלרגיה, כנראה לצמח או לעז שלך. תן לו טבלית כחולה ומשחה ירוקה. אל תשתמש ברפואה עממית של חנה! אם לא יעבור עד הבוקר, קח אותו לבית חולים.
רוני, האוטובוס למרפאה מגיע פעם ביום! הרכב השארתי במוסך של דוד מישאל, הוא מתעסק במכונאות, חצי מפורק…
נתת רכב לתיקון אצל מקומי? קראה רונית, מחזיקה ראש. אלוהים, למה לי? סתיו, אם משהו קורה לילד, אבוא ואפרק את הכפר כולו איתך!
הלילה עבר ללא שינה. רונית חצתה את הדירה בריצה, קפצה מכל צליל. בבוקר מיכאל התקשר בסתר.
אמא, קחי אותי, בבקשה… בכה בקול רועד. אני חולה. חנה מתלוננת על הגירוד. היא אומרת שזה בכוונה שלי שלא לעבוד. אבא זועם, קרי
הוא הלך לנהר עם דוד מישאל, לשתות. עם בירה.
אה, לשתות בירה… לחשבה רונית. טוב, מיכאל, אסוף חפצים, תשתיק את הבקשת, חנה לא תראה.
היא הניחה טלפון והתחילה לפעול. לא היה זמן לחכות עד שסתיו יחליט לחזור. היא פתח
הקבצים, בדקה לוחות רכבות. המועדון הקרוב היה בערב, אבל רו״ה היה לילה שלם.
היא חייגה לאחיה, אלון.
אלון, אתה עסוק? צריך עזרה דחופה. רכב מוכן? צריך לנסוע שלוש מאות קילומטרים להציל מיכאל… וגם בן-חתיך שלך?
אלון, תמיד מוכן לעזור, לא שאל, יצא לדרך מיד.
הנסיעה ארכה חמש שעות. רונית חיבטה נאומים קשים, אך המציאות הייתה יותר קודרת.
כאשר רכב אלון הגיע לגדר השייפרת של בית רבקה פטריה, נראתה תמונה צבעונית. סתיו, אדום כמו קראפ, לבש רק תחתונים וניסה להכות מגהץ על הגדר. הברגים קפצו, פטיש עבר. רבקה נעמדה לידו, ידייה על המותן, ומבקרת כל תנועה.
מיכאל שב במרכז, רגליו בגרין, פנים נפוחות, עיניים אדומות, יושב ומסתכל למרוחק, ללא משחק בטלפון.
רונית יצאה מהרכב לפני שהפסקה נסתיימה.
מיכאל!
הילד קם, רץ אליה, דבקת בחיבוק חזק, דמעות שמחה וצער יחדיו.
אמא! הגעת!
סתיו נטש את הפטיש, הביט באישה, באחיו, בעיניים שלו רק נפל… פחד? בושה? אשמה?
רוני? מה אתה עושה כאן? גירק בקול.
אני כאן בשביל הילד, וסביבך אם אפשר.
רבקה, כשראתה את רונית, חייכה במרצון ממתק.
רוני היקרה! אורחים! אנחנו מתקנים, באו. מיכאל, בוא תנשק את סבתא, אמא כאן, שמחה! בואו לתוך הבית, אני שם קפה, אפה לבנים…
לא צריך לבנים, רבקה פטריה קראה רונית ברגע, לא משחררת את מיכאל. אנחנו עוזבים עכשיו.
איך אתם עוזבים? קראה רבקה, מתרגשת. רק הגיעו, שבוע אחד, מיכאל התחזק! תראו כמה חיוור הוא!
זה לא חיוור, זה נפיחות אלרגית! מתפרץ סתיו. רוני, קח אותו. באמת. הוא חולה, לא חשבתי שזה יקרה. שכחתי…
מה שכחת? רונית קראה בעיניה.
שכחתי כמה קשה כאן. כמה האמא מדברת. כמה הגידים מגירוד. חשבתי שזה יהיה כמו בילדות, דגים, חלב, חופש. אבל זה עבדת שדה.
נזיר! צעקה רבקה פטריה. החלפת אם בעיר לה? גדלתי ללא לילה! רוצה שהילד ימות באינטרנט! אתה קוצף!
סתיו ניסה להרים את פטיש, מבטו נאלץ לרבת. הוא הרגיש כאילו מישהו קורא לו לשוב לעברו.
די, אמא אמר. אני אלך. אתן לך כסף לתיקון הגדר. נשכור עובדים מקומיים. אנחנו לא שייכים כאן.
אלון, עזור לאסוף חפצים פקדה רונית אחיה.
הכנות נמשכו רבע שעה. מיכאל עמד על יד הדלת, מחזיק ידית הרכב, פחד שיישכח.
רבקה נחה בחצר, דחפה דלת בקול רם.
כאשר הם נסעו לכביש המהיר, רק הקונדי של המנוע נענע. מיכאל נרדם מיד עלבזמן שהמכונית נעה בכביש הפתוח, רונית פתחה חלון וחשפה אל פניו של מיכאל את האור המוקדם של ההזדמנות החדשה, ובאוויר נשמע קולו של סתיו, מתנצל ומתכנן לבנות יחד בית חם יותר, בו הטבע והטכנולוגיה יחפזרו יחד.
