היה לי רמז על מסורת ייחודית של תזילה, בחורה צעירה מִתִּיקוֹן, שלכל שנה, לפני ערב השנה החדשה, נוהגת לשאול מזל אצל מדעניתבדיונות. מאחר והיא חיה בתל אביב הגדולה, מציאת מדעניתבדיונות חדשה לא היתה משימה קשה.
העניין הוא שתזילה הייתה רוֹדָה. כל מאמץ שלה להכיר גבר נאה ונודע בחזרה, נפל ריק; כל הגברים האצילים כבר נלקחו על ידי אחרות.
השנה תפגשי גורלך! הכריזה המדעניתבדיונות בעיניים קודרות, מתבוננת בקריסטל מבריק.
איפה? איפה אני אפגוש אותו? שאלה תזילה בחוסר סבלנות. כל שנה אומרים לי דבר זהה, והשנים חולפות ואני עדיין מחכה.
קיבלתי ממך המלצה להיות המדענית החזקה ביותר הוסיפה בחומרה. עליי לדעת בדיוק היכן! אחרת אכתוב ביקורת שלילית
המדענית קימעה מצמה, וכיוון שהיא ידעה שמדובר באישה משוגעת שלא תעזוב בקלות, חייכה והנהימה בעיניים.
ברכבת תפגשי! קראה בעיניים עצומות. רואים אותו גבר גבוה, בלונדיני, בעל מראה של נסיך מהאגדות.
וואו! קראה תזילה בהתלהבות. באיזו רכבת ומתי בדיוק?
לפני ערב השנה החדשה! המשיכה המדענית בחיוך. לכי לתחנת ההרכבת. הלב יורה לך באיזה כיוון לקנות כרטיס.
תזילה הודתה בחיוך ונחתה ממשרד המדענית, קפצה למונית והסתערה על תחנת הרכבת המרכזית. ליד החלון של דלפק הכרטיסים חלה עליה תחושת אימה קלה; היא הסתכלה על לוח הזמנים ולא יכלה להבין לאן לקנות כרטיס.
מה קרה? קרא קוֹל הקופה הקפצי.
חיפה בת שלושים בדצמבר, קרון קופתי, לחשה תזילה.
דמיינה עצמה יושבת בתא חמים, שותה תה, ואז פתאום נפתחים הדלתות ויוצא אליו, חתן חייה…
כאשר חזרה הביתה, אספה במהירות דברים בסיסיים לדרך, כי בערב מאוחר היה לה רכבת.
היא לא חשבה על ההשלכות של נסיעה לבד בלילה החדש בעיר זרה; היא רק רצתה שהנבואה של המדענית תתממש במהרה.
הרגשה של חוסר ערך נוראה במיוחד בחגים, כשכולם מתכנסים עם משפחות ונותנים זה לזה מתנות חוץ ממנה.
אחרי כמה שעות, תזילה ישבה בתא עם כוס תה, בדיוק כפי שדמיינה, והמתינה רק לנסיך להיכנס.
בוקר טוב! ברכה זקנה, משליכה מזוודה ענקית לתא. איפה המקום השני?
הנה הפנה תזילה מבולבלת את מבטה למדף מולה. בטוחה שמדובר ברכבת שלך?
אין לי טעות, ילדתי, חייכה האישה והשתרעה על המדף הפנוי.
תזילה, מבולבלת, נאנחה: תסלחי, רוצה לצאת. החלטתי לא לעלות!
הזקנה חייכה וכתבה: חכי, אשמור על המזוודה. הרכבת יצאה, נשפה בעצב, מה נעשה עכשיו?
הזקנה המשיכה לשאול אם שוכחת משהו, ותזילה הביטה בחלון, מבינה שהאישה לא אשמה במצבה.
בזמן הזה, הזקנה הוציאה מהתיק לחמניות ביתיות חמות והציעה לתזילה לטעום.
באתי לבקר את בתי, ועכשיו חזרתי הביתה; הבן והכלה יגיעו לביקור, ונחגוג יחד את השנה החדשה.
תזילה לחשה עצובה: אולי אפגוש את השנה החדשה בתחנת הרכבת.
היא פתחה את הלב לסיפור המלא, והזקנה נזעקה: למה רודפת אחרי שקרנים? מצאי את גורלך, אין צורך למהר. לכל דבר זמן.
מחרת, תזילה ירדה מהפלטפורמה בעיר שהיא לא הכירה באר שבע. עזרה לזקנה לצאת מהרכב ועמדה, לא יודעת מה לעשות הלאה.
תודה, תזילה! שנה טובה! קראה הזקנה.
ולכם גם, השיבה תזילה במבט עצוב.
הזקנה הציעה: בואי לביתי! נקשט את עץ החג, נערוך שולחן חגיגי
תזילה היססה: זה קצת לא נוח…
ואיך נוח לשבת בתחנת הרכבת? חייכה הזקנה. נסע יחד, זה לא אפשרות.
תזילה קיבלה לבסוף את ההזמנה; החוץ החל לשאת סערת שלג נדירה בצפון הארץ.
אורי וליאן כבר בבית, חייכה הזקנה.
בצעדים מהירים, האח הגדול ראה את אמו מגיעה במונית, רץ לתפוס את המזוודה הכבדה.
אורי, שלום, קראה לו האמא בחיוך, לא לבד, איתי אורח בת של חברה ותיקה, תזילה.
ברוך הבא! חייך האח הקטן.
תזילה התבוננה בגבר גבוה, בלונדיני, יפהפייה, ונתנה אדום על הלב; כך המשיכה נבדת המזל.
איפה ליאן? שאלה האמא.
אין ליאן, ולא תחזור, קפץ אורי באכזבה. לא נדון בזה.
הערב כולם התכנסו סביב שולחן, מצאו את השנה הישנה ועברו אל החדשה.
תזילה, תשארי איתנו זמן? שאל אורי, מניח את הסלט על המנה.
אלמלא, בבוקר אצא, ענתה בחשש.
היא לא רצתה לעזוב את הבית החמים הזה; הרגישה שהיא מכירה את האמא ואורי כל חייה.
למה למהר? קראה האמא. תזילה, תשהי עוד קצת.
נכון, תזילה, תישארי. יש לנו קרחייה מצוינת, מחר בערב נוכל ללכת לגלישה. אל תצאיי מהר, ביקש אורי.
נשכנע, חייכה תזילה. אשמח להישאר.
בשנה החדשה החדשה, חגגו ארבעה האמא, אורי, תזילה והילד הקטן אורן.
מאמינים אתם בנסי השנה החדשה?
אם אהבתם את הסיפור, כתבו תגובות, לחצו על הלייק זה מעודד אותנו לכתוב עוד!
