״החלטתי שאני מתחתן,״ מכריז בן המשפחה בארוחת הערב.
אבא מחייך לעצמו, ואמא מפסיקה ללעוס ומביטה בבנה.
״מה אתה מתכוון?״ היא שואלת, מבולבלת. ״עם מי?״
״היא חדשה. כל כך יפה, כל כך חכמה, כל כך מקסימה,״ נאנח הבן בעצלנות, נשען עם הראש על היד.
הוא מאבד את התיאבון בגלל הילדה הזו ולא מסוגל לעשות שום דבר כהלכה.
״האם היא יודעת על זה?״ שואל אבא, מחניק חיוך.
״כן… סיפרתי לה היום והיא אמרה שזה לא מפריע לה, היא רק רוצה שיהיה לי דירה.״
״יש לך דירה?״ אמא מופתעת.
״ברור שיש לי! כלומר, אנחנו גרים בדירה. לאבא יש רכב, הבטחתי שאשאיל אותו לחתונה…״
אבא מניד את הראש כאילו רוצה לומר שהוא לא נרשם לרעיון הזה, ואין לו כוונה להשאיל רכב בקרוב.
״ומה יש לה? היא כלה טובה?״ אמא כבר נכנסת לשיחה.
״כן,״ עונה הבן בהתלהבות. ״היא מתוקה ומדברת יפה.״
אמא כבר לא מצליחה לעצור את הצחוק שלה, מצביעה על הצלחת של בנה.
״בסופו של דבר, אתה לא אוכל כלום.״
״עזבי אותו, הוא חושב כל הזמן על החתונה העתידית,״ צוחק אבא. ״אבל אני אוסר עליך להתחתן עד שתראה לי ציונים במתמטיקה ובחיבור.״
הבן פונה לאביו באימה. כל היום חשב על הילדה, לא עשה שום שיעורים, והחיבור היום יצא גרוע ממש, כי, שוב, הילדה החדשה בכיתה הסיחה את דעתו. היא הילדה הכי יפה שהוא ראה אי פעם. והוא ממש לא היחיד שמאוהב בה, אז הוא משקיע את כל האנרגיה כדי לזכות בלבה, במקום בשיעורים.
״נו, אבא!״
״עכשיו שסיימת לאכול, לך תעשה שיעורים. אין חתונה, אין דירה, אין רכב, כל עוד הציונים שלך מתחת ל-80.״
הבן נעלב, אך קם obediently מהשולחן ונכנס לחדרו.
״אה, תלמידי כיתה ה׳ האלה,״ נאנחת אמא.
״אל תגידי…״ מסכים האב.
