אני מסדרת את הבית בשבתון שלי, מנקה ומסדרת כמו שצריך. לפתע, טלפון מצלצלמכרה מתקשרת ומודיעה כמעט באכזריות שהיא מגיעה אליי עם הבן שלה, ממש בלעדית. ניסיתי להסביר שאני עסוקה בניקיון, אבל זה כאילו היא לא שומעת בכלל.
כעבור עשר דקות הם כבר בדלת. אני לא מתלהבת לראות את איתן, הוא ילד פעיל שלא פשוט לשלוט עליו.
אנחנו יושבות במטבח, שותה קפה, ואיתן רואה סדרות בערוץ הילדים. פתאום נשמע רעש נורא. אני רצה לסלוןהאקווריום נשבר, דגים מפוזרים על השטיח, המים נוזלים לכל מקום.
החברה עפה מיד אל איתן לבדוק אם הוא נפגע. אני מתחילה לסחוט מים עם סמרטוט, שלא יהיה בלגן אצל השכנים בקומה מתחת. כשסיימתי לנקות, היא מודיעה שהם עוזבים.
אולי תעזרי לי לסחוב את השטיח לניקוי יבש? שואלת. לא, הבן שלי ממש מבוהל, חייבים להרגיע אותו עכשיו.
שאלתי את איתן למה בכלל התעסק עם האקווריום, והוא סיפר שמטוס מנייר “נפל לשם” והוא ניסה להוציא אותו. הכי מצחיק, לא היה שום מטוס מנייר בסביבה. איתן הצביע על הארון, טוען שהוא לקח משם נייר. גיליתי שהוא השתמש בתעודת הנישואין שלי.
תעשי העתק, מה הבעיה.
ברור, למה אני נלחצת? אקנה אקווריום חדש, אוציא תעודה חדשה, ואשלם על התיקונים לשכן. חוץ מזה, החברה האשימה אותישלא אשים תעודה במקום גלוי.
אחרי שהם הלכו, ירדתי לבדוק אצל השכן שהכל בסדר. סיימתי לנקות ושכבתי לנוח. בערב קיבלתי מהחברה הודעהאני חייבת לה כסף, לדבריה הם הלכו לפסיכולוג כי איתן נבהל מאוד. לא הגבתי, פשוט חסמתי אותה במספר.
