סבלני, בתי! עכשיו את במשפחה אחרת, והכללים שלהם חשובים. את נישאת, לא באת לבקר.
איזה כללים, אמא? כולם כאן משוגעים! במיוחד החמות! היא שונאת אותי, זה ברור!
שמעת פעם שחמות היו טובות?
הוא מתעלף! הוא מתעלף! זה כבר קבוע! קרתה ריבקה בן-דוד במרכז המטבח, פניה אדמדמויות מזעם, ועיניה בוערות בזעם. אם הבעל מתעלף, האשמה על האישה. מה עוד צריך להסביר לי?
החמות הייתה בטירוף. היא צעקה על הכלה, איליה, כמו משוגע. כל זה בגלל שהיא חשדה את בנם, ברק, בבגידתו.
איליה, צעירה עדינה עם עיניים גדולות ותמים, עמדה מול הקיר ומנסה להרגיע את האישה הזועמת.
ריבקה בן-דוד, זה בלתי אפשרי. לו יש משפחה, ילדים ניסתה איליה להצדיע לעצמה, אך החמות הפכה מיד, נעננה כזב, והקפיצה יד כאילו מגירה זב.
זה המשפחה שלך? או הילד שלך שמונח לנו ולא מאפשר? חייכה בחוסר כבוד. החינוך שלך, אדמת!
איזה חינוך, ריבקה? יוסף רק בן שנה. הוא עדיין קטן מאוד, השיבה איליה בקול רך.
קטן? חייכה האישה. אצל יעקב בן-אברהם הקטין אף קטן יותר. הוא מגיע לידיים ולא משכח, כמו… שלך היא הניפה יד לכיוון חדר הילדים.
למעשה, הוא נכדו שלכם, איליה אמרה, קולה רוטט. וכפי שאתם יודעים, הילדים מרגישים אנשים רעים. אולי בגלל זה הוא לא מגיע אליכם.
אנחנו רעים? איך אפשר? חייכה החמות בקול רם. מי את, יפה שלנו, חיה על כיבוד? איזה מזון את אוכלת? מאיזה כסף את מוציאה? חוסר תודעה!
איליה הפסיקה להתוויח עם החמות המסקרנת. היא אמרה מיום ליום לברק שהיא רוצה לגור בנפרד מהוריה, אך ברק, בנו הממולח של אימו, לא ראה צורך בכך.
הוא אהב לגור עם ההורים. הוא הרגיש שם כמו בצל של ישוע. הוא הלך לעבודה בקלות, וכל בעיות הבית נפתרו על ידי הזקנים כביסה, ניקיון, בישול. זה היה יותר אגדה מאשר חיים!
מצד אחר, חמותו של איליה, ריבקה, תמיד חיפשה טעויות. בתחילה איליה ניסתה לבנות קשר עם החמות, עזרה בבית, תמכה בכל, אפילו שמעה תלונות אינסופיות על השכנים. אבל עם הזמן היא הבינה שהמאמץ לא משיג תוצאה.
כמה שהייתה רוצה להיות טובה לשם החמות, היא לא יכלה להסתיר את השנאה.
הבאתי לבית את הבת הבלתי מתאימה, כאילו לא היה בחורה רגילה, סיפרה ריבקה לבת השכנה, בזמן שאיליה עמדה בחוץ, אוספת צעצועים שפזר ברק, ושמעה הכל.
אפילו לכפר אחרת היא נסעה! היה סיבה! סבתנו יותר טובים, קשים, חכמים.
אל תאמרי! חייכה השכנה, בת הזקנה מריה, שהייתה כבר מסורת המילה בכפר.
אני מבינה, אם היה לך משהו לעשות. ואת, ריבקה, אמרת שהידיים שלך לא מהן. אין לך מה לעשות.
לא תדמייני כמה! אין לה להאמין לה. או תאבד, או תשבור. והילד שלה… לא ככה.
אצל יעקב, נכדו זה שונה לגמרי. ילד רגוע, חכם. אבל הוא מתרגל, מתווכח. גנים לא מתאימים.
כשהחיים הפכו לבלתי נסבלים, איליה חקרה לאמא בכפר השכונתי, ובכתבה נאלצה לבכות.
סבלני, בתי! את במשפחה אחרת, והכללים שלהם חשובים. את נישאת, לא באת לבקר.
איזה כללים, אמא? כולם משוגעים! במיוחד החמות! היא שונאת אותי!
שמעתי פעם שחמות היו טובות? כולנו עברנו את זה, ואת תעברי גם. העיקר אל תראי שאת סובלת. סבלני.
היא ידעה שאם היא תדבר עם אמא, היא תצעק ותאיים על אביה.
תזדייני על אביך! קראה האם. אתה יודע שיש לו תנאי מוקדם. צעד צעד ותפסיקו!
איליה ידעה זאת. היא ידעה שאביה אהב אותה מאוד. הוא קיבל תנאי מוקדם על פשע קטן שעשה כשהציל חבר בקניון.
היא ידעה שאביה לא ישאר דומם אם יגלה איך מתעללים בבתה שלו במשפחה אחרת. הוא היה אדם נלהב.
טוב, לא אספר לאביי, אמרה איליה. אבל אם הם ימשיכו כך, אם החמות תמשיך כך אני לא יודעת מה אעשה.
הכל יסתדר, יקירתי, חזרה האם, מנסה להרגיע. אחרי כמה שבועות תשכחי את כל זה.
איליה רצתה לשכוח, אבל היחסים עם החמות רק החמירו. ריבקה נראתה כעפפתי יותר, כאילו איליה אחראית לכל רעביה. אפילו בעלה, יוסף, אדם זקן ועייף, לא יכל לשאת זאת יותר.
למה אתה צועק על האישה כל הזמן? ניסה יוסף, בבוקר אחד, כשהסכסוך הגיע לשיא, להתערב. היא תצא מאיתנו! ותעשה את הדבר הנכון!
אני אלך אליה! קראה ריבקה, משקפת כל זעמתה על יוסף. אתגר את בתי במקומות משפטיים, תחזיר כל שקל שהוציאנו בשנים האלו! ואקח את הילד משם, שלא יגדל במשפחה חסרת ערך!
איליה ידעה שהחמות מדברת שטויות, אבל עדיין היה לה פחד, במיוחד כי היא עדיין אהבה את ברק.
השמועות על כך שברק מתעלף בחשאי עם בתו לשעבר, קסתה, היו רק ריבוי שמועות כפריות, שהיו נפוצות כמו האפנים של ריבקה.
לא ידוע כמה זמן המשכת ההתעללות של החמות עד שהשפה שלה נחלפה. יום אחד, אחרי נצחונה על איליה, היא סיפרה את “גבורותיה” לחברה הטובה ביותר שלה, מריה. היא הוסיפה משהו חדש, קישרה, וסיפרה לחברה נוספת, לבעלה וכך הסיפור על “הבת הלא-מתאימה” והחמות הקשוחה, עם כל השמועות בכפר, הגיע לבן של איליה.
אבא של איליה, גבר חפוז וגבוה כמעט לשניים מטרים, רגליים רחבות, חשב כמה זמן יצריך. הוא לקח את הגרזן, ששמש לחתוך עצים, בלי להסיר ג’קט העבודה, ועלה על האופנוע שלו, “קברן”, ולא אמר דבר לאשתו, ונסע לכפר השכן להציל את בתו משעבוד מביש.
באותו זמן, בבית של ריבקה פרץ סכסוך אמיתי. האישה הצעירה השאירה לרגע את הנער יוסף על ספה צהובה-כתומה, כדי לרוץ אחרי חיתול חדש. כשחזרה, מצאה תחתיו כתם חום קטן. בעיני החמות הכתם גדל למימדים עצומים, כמו חור שחור שמוכנה לבלוע את כל הדירה.
היא הופיעה פתאום כמו ברק, והחלה לצעוק על איליה.
קלקלת את הספה! אהובה שלי! כמה היא עלתה? נותן לך ידיים לקצוץ ולתפור מתי שצריך!
אתקן, אבקש לנקות, ניסה איליה להרגיע, לוחצת במטלית רטובה.
מה תנקה? היא חדשה! איך תדע? אף פעם לא קנית במזמן שלך!
ואתם קונים כך? איליה לא יכלה יותר, והאיצה נזיפה לחמות על כך שהיא ישבה כל חייה על גב של בעלה.
תסתכלי עלי! מאיכה על החמות! פני ריבקה האדמדמויות.
תנגב את הכתם, ואז צא עם בנך! תחיו איתי ותחפצו, עד שתלמדו איך להתנהג בכבוד!
איליה, בדמעות, ניסתה לנגב את הכתם. הכתם החום על הספה הצהובה-כתומה המשיך להתנגד, כאילו מצחיק אותה על חוסר האומץ.
הילד הקטן יוסף, מרגיש חרדה של אמו, צעק בקול רם, דמעותיו הגבירה עוד יותר את המתיחות.
ריבקה עומדת מעל איליה, ממשיכה לשפוט במילים קשות. היא לא שמעה שהאדם שנכנס דרך הדלת הוא אביה של איליה, מיכאל. הוא עמד שם כמו מגדל, ידו לוחצת בחוזקה על הידית של הגרזן.
רגע אחד, ריבקה חשה נוכחות והסתובבה. מבטה נפל על הכלי.
היא ידעה כמה מיכאל נזיר, וכיצד הוא נושא תנאי מוקדם. הפחד חדר מייד לעורה.
הבינה שהיא נחשפת, והמצב הולך להיות רציני יותר. היא ניסה לשמור על פניו, לטעון צדק, אך קולו רעד.
היי, מיכאל! אני כאן, מגדלת את איליה
שמעת איך מגדלת, קרא מיכאל בקול חזק, נכנס לחדר רגליו רק בנעליים.
הוא הרים את הגרזן מעל הראש, גרם לריבקה להיסגר ולסוגר. במקום מכה, הוא הניח את הגרזן על כתפו והושיט יד לאיליה.
בואי, איליה, אין לך מקום כאן, אמר והוציא אותה מהבית.
חכה, חותן, ריבקה נשלפה מהשוק, ניסה להשתלט על המצב. מה אומרת לבני?
תן לבן שלך לבוא אלי בעצמו, עם האישה שלו. אני אדבר איתו. מיכאל נענה במבט קר, שמדבר יותר ממילים.
מיכאל לקח את איליה והילד יוסף. ברק היסס לנסוע אליהם, חשש מהמתקפה של חמותו, אך לבסוף פנה.
מיכאל דיבר עם ברק זמן רב. הוא לא איים, לא צעק, אבל קולו השקט וגרזן על השולחן חיזקו את דבריו.
ברק הבטיח לחיות עם איליה בנפרד, שהאם שלו לא תתערב עוד בחייהם, שהוא יגן עליה ועל הילד ולא יפגע.
כאשר מיכאל קיבל את ידו של ברק בחוזק, ברק הרגיש שההומור עם האיש הזה מסוכן, וצריך לעמוד באחריות.
מאותו היום ריבקה נמנעה מאיליה והנכד, לא פנתה אליהם אפילו ברכת שלום בכביש.
ברק ואיליה חיו בנפרד, והכל היה בהרמוניה והבנה. אולי בגלל “הוראות” של החם, או פשוט אהבה אמיתית.
