נועה כיבתה את המחשב והתכוננה לצאת מהמשרד.
נועה בן־דוד, יש כאן מישהי שמבקשת להיכנס אלייך. אומרת שזה בעניין אישי.
תכניסי אותה, שתיכנס.
לתוך החדר נכנסה בחורה נמוכה, תלתלים כהים, חצאית קצרה.
שלום, שמי שירה. רציתי להציע לך עסקה.
שלום, שירה. מעניין איזו עסקה? אני לא חושבת שאנחנו מכירות…
איתך לא, אבל עם בעלך, קובי, אני בהחלט מכירה. הנה.
הבחורה התקרבה אל השולחן והניחה דף נייר. נועה לקחה אותו, קראה בשקט:
״שירה כהן, הריון 5-6 שבועות״.
מה זה אמור להיות? אני לא מבינה… למה הבאת לי את זה?
זה פשוט. אני בהריון מבעלך.
נועה הביטה בה בתדהמה. איזו ידיעה לא צפויה…
ומה בדיוק את רוצה ממני? מזל טוב?
לא. אני רוצה ממך כסף. אם את כל כך אוהבת את בעלך, כמובן…
ולמה שמגיע לך כסף?
אני מבטיחה לעשות הפלה ונעלמת מחייו. הוא אפילו לא יודע על ההריון; אלייך באתי ראשונה. אם תסרבי, הוא יעזוב אותך ויבוא אליי, הרי את עקרה ולא יכולה ללדת, גם לא בעזרת פונדקאית. אני יודעת עלייך הכול. אז מה תחליטי?
נועה ניסתה להבין, המחשבות התרוצצו.
וכמה בדיוק את דורשת?
רק מיליון שקלים. בשבילך זה גרושים. כך תשמרי על בעלך ותגיעו יחד לזקנה טובה…
איזה חסד אדיר, תודה… אז ככה, שירה. תשאירי את המספר שלך, אני אשקול את זה ואחזור אלייך.
אל תתמהמהי, עניינים לוחצים. אם הפלתי כבר אי אפשר להחזיר.
שירה כתבה את המספר על פתק ויצאה מן המשרד בנחת.
נועה בן־דוד, את יוצאת? כבר מחכים לך בחוץ…
נועה קיפלה את הדף והכניסה לתיק.
כן, אני בדרך. להתראות מחר, עיינה.
היא יצאה, נכנסה לרכב, ליבה סוער. מה היה כאן? מי זו שירה? ייתכן שקובי באמת עשה מישהי בהריון?
בבית עיינה שוב בפתק. צריך לחשוב לעומק; קובי בקרוב יגיע…
יקירה, אני בבית! מה זה הריח הטעים הזה?
תיכנס תראה…
קובי, מחייך, נכנס למטבח. נועה ישבה בכורסה, רגל על רגל, מביטה בו בעיניים חודרות.
מה יש? למה את מסתכלת ככה? את עושה לי פחד…
קובי, מי זו שירה כהן?
זאת עובדת בחברה שאנחנו עובדים מולה. למה?
היא בהריון ממך… קרא.
קובי ההמום הביט בנייר, קרא במהירות.
זה לא ייתכן… לא קרה כלום ביני לבינה. איך זה בכלל אפשרי?
תשאל את עצמך. היא ביקשה ממני מיליון שקלים בשביל הפלה. אחרת, כך היא טוענת, תלך אליה.
אין לי מושג מאין זה בא, נועה. אני נשבע שלא עשיתי כלום… זה פשוט שטויות.
גם אני חושבת שהיא ממציאה. היא מנסה לסחוט כסף.
אני מוכן לכל בדיקה, אין לי ממה לחשוש, באמת. את כל מה שאני צריך לי יש רק איתך.
טוב, קיבלתי. בוא נאכל ארוחת ערב.
למחרת נועה התקשרה לשירה וביקשה שתבוא למשרד. שירה הופיעה תוך חצי שעה.
תשמעי, שירה. קובי לא יכול להיות אבא של הילד שלך. אני מאמינה לו. לא תסחטי כסף כך. תעשי הפלה כרצונך.
את אישה מוזרה… למה את כל כך בטוחה? מבט לא ראית במראה לאחרונה? את בת ארבעים, תמיד יש צעירות ויפות ממך.
יש לך עוד מה להגיד?
כן. אני מציעה לך לקנות את הילד הזה. אפשר לעשות את כל הבדיקות שתרצי. אני בטוחה בקובי.
והוא לא שכב איתך? איך זה יתכן?
אגיד לך את האמת. לפני חודש וחצי היה ערב גיבוש בעבודה, הכרתי את קובי.
מישהו סיפר לי שקובי נשוי לאישה עשירה שאין לה ילדים ולא תהיה לה, אפילו לא בפונדקאות. הבנתי שאפשר להרוויח מזה.
ניסיתי לפתות את קובי, אבל הוא התעלם. זה פגע בי, אף גבר לא עומד בפניי בדרך כלל.
צעירה, יפה, מושכת. החלטתי לפעול אחרת. אחותי עובדת ברוקחות, השיגה לי אבקה מיוחדת שגורמת לאיבוד זיכרון זמני.
הכנסתי את האבקה למשקה של קובי, והוא היה מנותק ולא מודע אחרי זה. הבאתי אותו אליי הביתה, הוא פשוט לא ידע מה קורה.
למזלי, הייתי סביב ביוץ והנה הריון. יש לי גם תיעוד.
שירה הניחה את הטלפון על השולחן, פתחה סרטון: קובי, עירום, עם מבט ריק, שוכב על מיטה, לא מודע למתרחש.
לי אין בעיה לעשות הפלה, קל לי מאוד. אני אוהבת כסף, במיוחד קל. לא תתלוננו עליי במשטרה יש לכן תפקיד חשוב, אין לכן עניין בבלגן.
חשבתי שתרצי את העסקה, אבל אם לא אגלה את הילד ואמסור לכן אותו. תשלמי מיליון שקלים והוא שלך.
נועה הייתה המומה. איך דבר כזה קורה?
שירה, אין לי מילים! את שייכת לכלא, את רמאית!
מה לעשות? צריך לשרוד. יש לי חובות, ‘ספונסר’ עשיר שהיה לי נפטר פתאום…
אל תתעצבני, נועה, תחשבי. אדבר איתך בעוד שלושה ימים.
שירה הלכה. נועה שתתה מים, הראש כאב. מצב בלתי נתפס…
בערב סיפרה לקובי. גם הוא היה בהלם.
השתמשו בי… אני אתבע אותה…
קובי, העולם מלא הפתעות. בוא נדבר אחרת: קראתי שאפשר לבדוק בדיקות דנ״א לעובר כבר מהשבוע השביעי.
קודם נברר אם זה הילד שלך. אחר כך נחליט. הרי תמיד רצינו ילד משלנו. אולי במקרה עקום, קיבלנו אפשרות? אולי אלוהים פותח לנו דלת שלא העזנו לקוות לה. חשבת על זה?
נו באמת, אל תאשימי אותי. עדיף שלא נתעסק איתה. שלא תראה אותנו ושלום על ישראל!
קובי עזב בכעס את החדר.
נועה נזכרה איך הכול התחיל לפני עשר שנים…
הכירה את קובי באוניברסיטה, אהבה ממבט ראשון. התחתנו, שכרו דירה קטנה, למדו ועבדו קשה.
אחרי הסיום, נועה התחילה לטפס בעסקים, הדוד שלה עזר לה להקים חברה ונתן להון ראשוני. כשהצליחה, החזירה לו הכול.
קובי פתח חנות משלו, נועה דאגה לעסק הגדול. היה להם טוב, רק ילדים לא הצליחו להביא.
באחד הערבים, בדרכם הביתה, הותקפו על־ידי כמה שיכורים. אחד שלף סכין לקובי, נועה התפרצה לפניו ונפצעה קשה בבטן.
הרופאים הצילו אותה, אולם נאלצו לכרות לה את הרחם והשחלות. נועה התקשתה להשלים. לעולם לא תהפוך לאמא.
קובי עודד אותה, חש אשמה. לפעמים הייתה נכנסת לבית הכנסת, מדליקה נר, מתפללת לשלום הקרובים, נותנת צדקה.
פעם נתנה נדבה לזקנה מחוץ לבית הכנסת: ״תודה לך, בת יקרה. את כואבת, אבל אל תדאגי״, אמרה הזקנה.
הכול טוב, סבתא, רק ילדים לא יהיו לי לעולם…
מניסיון, יודעת מה זה להיות בלעדיהם. אבל יגיע לך ילד, תזכרי בדרך מופלאה.
נועה חייכה. מה היא כבר יודעת?
השלימה עם המצב, שקעה בעבודה, היחסים עם קובי רק התחזקו. ואז הופיעה שירה…
נועה שכנעה את קובי לבדיקת דנ״א בשבוע התשיעי. גם שירה עשתה בדיקה. התשובה: קובי האב.
רואה? לא שיקרתי, תשלמי הילד שלך, שירה חייכה בניצחון.
תקשיבי, אפשר לשלם לאישה שתלדי מקובי בחצי מחיר, בקלות אבל לא עשינו זאת. אבל אם זה המצב, נשלם חצי מיליון שקלים, תקבלי כסף ונעשה את זה מסודר.
דרשתי מיליון, לא מסכימה!
עכשיו זה בתנאים שלנו. יש לך הזדמנות, או שלא תקבלי כלום. תגידי תודה שלא הלכנו למשטרה…
***
קובי, הגעתי לסיכום איתה. יהיה לנו תינוק.
נועה, למה? לתת לה כסף על דבר כזה…
אולי זה גורל. צריך לקחת את מה שנותנים.
שירה עברה היריון, עשתה כל בדיקה, הקפידה על הכול. בזמן, נולד בן חזק ובריא.
שירה ויתרה עליו, קובי לקח את הילד כמתחייב. כל הניירת הוסדרה. שירה קיבלה את הכסף ונעלמה מחייהם. לכולם סיפרו שנולד מרחם פונדקאית.
תודה שילדת את ילדי, אמרה נועה לשירה במעמד הפרידה.
הילד, ששמו אֵלִיעַד, השתכן אצל נועה וקובי.
קובי, הוא דומה לך כל כך…
את חושבת? אין לי מושג בילדים. אבל מבין יפה כמוני…
זוכר את הזקנה בבית הכנסת שסיפרתי עליה? ניבאה שנקבל ילד בדרך מופלאה. הנה, כך זה קרה…
קובי ונועה הביטו בילד. מה שצפוי בעתיד, לא ידעו. אבל ברגע הזה היו מאושרים.
היקום לפעמים ממלא בקשות בדרכים לא צפויות…
***
מספר חודשים לאחר מכן, ראתה נועה בחדשות שמצאו את שירה מתה בדירתה. נסיבות המוות נחקרות. בסוף, ככל הנראה, הגורל סגר חשבון.
