בגיל שלושים תומר אליהו אינו נשוי ואין לו ילדים רק דירת שכירות בתל אביב וחדר מורים מלא בחלומות שלא שלו.
*אפשר לדמיין תמונת אירוסין.*
בצהריים גשום הוא קולע לחדר המורים שמזמרים עליו שלושה אחים תמר, דינה ואיתן שהוריהם נפלו בפתאומיות בתאונת דרכים. הם בני עשר, שמונה ושישה.
הם כנראה ייבואו למקלט, אומרת אחת המורות. אף הורה לא ירצה אותם. יקרים מדי, בעיות רבות.
תומר נשאר שקט. הוא לא מצליח לישון באותה הלילה.
בבוקר שלמחרת הוא רואה את הילדים עומדים על מדרגות בית הספר רטובים, רעבים וקפאו. אף אחד לא הגיע אליהם.
בסוף השבוע הוא עושה מה ששום אחד אחר לא היה מוכן לעשות: הוא חותם בעצמו על ניירות האימוץ.
הסביבה מתגחכת עליו.
אתה משוגע! צוחקים.
אתה לבד, כבר יש לך בעיות עם הטיפול בעצמך.
שלח אותם למקלט, הם יהיו בסדר.
אבל תומר לא מקשיב. הוא מכין להם ארוחות, מתקן את בגדותיהם ועוזר להם במטלות הבית ספר עד שעות הלילה המאוחרות. השכר שלו צנוע, החיים קשים ובכל זאת הבית שלו מתמלא בצחוק.
השנים עוברים והילדים גדלים.
תמר הופכת לרופאה לתינוקות, דינה מגיעה למנתח, ואיתן הקטן מביניהם הפך לעורך דין מפורסם, מתמחה במאמץ למען זכויות הילדים.
בטקס הסיום של כולם הם עולים לבמה ומוציאים את אותו המשפט:
לא היה לנו הורים, אבל היה לנו מורה שלעולם לא ויתר.
עשרים שנה אחרי אותו יום גשום, תומר אליהו יושב על המדרגות של חזית הבית, שערו משחרר לבן, וחיוך שלו שקט.
השכנים שהיו מתגחחים עליו לפני שנים מדגלים בו כעת בכבוד.
קרובי משפחה שנסגרו לפני הילדים מתקרבים פתאום, מתנהגים כאילו מופתעים.
אבל תומר אינו מתבלט. הוא רק מביט בשלושת הצעירים שכינו אותו אבא ומבין שהאהבה העניקה לו משפחה שמעולם לא חשב שיש לו.
### המורה שבחר משפחה חלק שני
השנים ממשיכות לזרום, והקשר בין תומר אליהו לילדיו המיוחדים מתבסס יותר ויותר.
כאשר תמר, דינה ואיתן משיגים סוף סוף הצלחה כל אחד במקצוע שמסייע לאחרים הם מתחילים לתכנן הפתעה.
אף מתנה לא תוכל לשלם באמת על מה שתומר נתן להם: בית, חינוך והכי חשוב אהבה.
אך הם רוצים לנסות.
בצהריים שמשי הם מזמינים אותו לטיול במכונית, בלי לגלות היכן הם נוסעים.
תומר, בגיל חמישים, מחייך מבולבל בזמן שהמכונית מתפתלת על כביש רועש שמקיף עצים.
כאשר הם מגיעים ליעד, הוא נותר ללא מילים: מולו עומדת וילה לבנה מרהיבה על גבעה, מוקפת פרחים, עם שלט על הכניסה שמסמן:
**בית אליהו**.
תומר משקף, נוזף.
מה מה זה? הוא לוחש.
איתן מחבק אותו בזרוע חמה.
זה הבית שלך, אבא. נתת לנו הכול. עכשיו תורך לקבל משהו יפה.
הם מעניקים לו מפתחות לא רק של הבית, אלא גם של מכונית כסופה זוהרת שחונה במזח.
תומר צוחק בבכי, מנענע את ראשו:
לא היה צריך אני לא זקוק לשום דבר מזה.
דינה מחייכת ברכות.
אבל אנחנו חייבים לתת לך. בזכותך למדנו מהי משפחה אמיתית.
בשנה ההיא הם לוקחים אותו למסע הראשון בחו”ל לפריז, ללונדון ואז לאלפים השוויצריים.
תומר, שלא עזב מעולם את השכונה הקטנה שלו, מגלה את העולם בעיניים של ילד.
הוא שולח גלויה לביקורו של חברים מהתיכון, וחתום תמיד באותו אופן:
מאת מר אליהו אבא גאה של שלושה ילדים.
ובזמן שהוא מתבונן בשקיעה על חופים רחוקים, תומר מבין אמת עמוקה:
פעם אחת הציל שלושה ילדים מהבדידות
אבל במציאות, הם אלו שהצילו אותו.
