כאשר אורלי קיבלה במתנה בית החדש חתול בריטי שחור לגמרי, היא נשארה כמה רגעים בשוק
הדירה הקטנה בת שני חדרים, אחת שצברה במאמץ, עדיין לא ערוכה. יש עוד בעיות שמחכות לתשומת הלב שלה.
ופתאום, גור חתול. אחרי שהקפיאה מההלם, היא הביטה בעיניו הצהובותזהובות של הקטנטן, נשפה לב, חייכה ושאלת את זה שהביא את האורח:
זה זכר או נקבה?
זכר!
טוב, זכר, יהיה לך ברק היא פנתה אל הגור.
הוא פתח את פיו הקטן וניבט בעדינות «מיאו»
*****
התברר שהבריטים יצורים נוחים למדי. ועכשיו, שלוש השנים האחרונות, אורלי וברק חיים יחד באחווה שלמה. במהלך המשותף גילינו שלברק יש נפש רכה ולב גדול.
הוא מברך את בעלת הבית כשחוזרת מהעבודה, מחמם אותה בחלום, מציץ סרטים לצד, ומתפשט בזנבו בזמן הניקיון.
החיים עם חתול קיבלו גוונים של שמחה. טוב כשמישהו מחכה לך בבית, עם מי אפשר לצחוק וגם לבכות. והכי חשוב הוא מבין אותך בחצי מילה.
נראה שהכול יפה, אבל
בזמן האחרון התחילה אורלי לחוש בכאב בצד ימין. בתחילה היא חשבה שמדובר במתיחה של שריר או באוכל שמן. כשהכאבים החריפו, היא פנתה לרופא.
כאשר הרופא הכריז על האבחנה וסיפר מה מצפה לה, אורלי בכה כל הערב, משקעת את עצמה בכרית. ברק, מרגיש את מצבה, הקרין אליו קרבה שקטה וניסה להרגיע אותה בעיקולים רחמניים של מימול.
בזמן שברק מימלת ברוגע, אורלי נרדמה. בבוקר, אחרי שהגיעה להסכמה עם גורלה, היא החליטה שלא לספר אף אחד מהמשפחה על מחלתה, כדי לחסוך במבטי חמלה וניסיונות לעזור.
נשארה לה תקווה קטנה שהרופאים יצליחו לשפר את מצבה. הוצעה לה קורס טיפולי שיכול לשפר אותה.
הגיע הרגע לחשוב איפה לשים את החתול. בתוכך, כשקיבלת את המחשבה שכל דבר בחייך עלול להסתיים בטראגיות, החלטת למצוא לברק בית חדש ובעלי בית טובים.
היא פרסמה מודעה באינטרנט, ציינה שמוכנה להעניק חתול גזעי בידיים טובות.
כאשר הראשון חייג, שאל מדוע היא רוצה להיפרד מבעל החיים, אורלי, שלא הבינה למה, סיפרה שהיא במצב של הריון ופתחה אלרגיה לשערות החתול.
שלושה ימים לאחר מכן ברק, בתיקון, יצא לדרך אל הבעלים החדשים, ואורלי נאלצה לשהות בבית החולים
יומיים לאחר מכן היא התקשרה לבעלי הבית החדשים ושאלתה על ברק, ולקחה תשובה מתנצלת: החתול נעלם באותו ערב, ולא מוצאים אותו.
הדחף הראשון שלה היה לברוח מהבית חולים ולחפש את החתול. היא פנתה לאחות, ביקשה לצאת, אך האחות נענפה בחומרה והורתה לחזור לחדר.
הדיירת של החדר, שמתה לב לתנועותיה המהירות של האישה, שאלה מה קרה. אורלי, בכות מרה, סיפרה לה הכל.
חכי רגע, ילדה, אמרה האישה הדקה, בת ארבעים, מחר יבוא רופא מכפר חן. גם לי יש אבחנה קשה, הבן שלי הוא יזם, הוא רוצה להעביר אותי למרכז אחר, ואני סירבתי. אולי הרופא שיבקר גם אותך, ויגלה שהדברים אינם כל כך נוראים חיבקה אותה בחום.
****
החוצה מתיקו, ברק הבין שהגיע לבית זר. מישהו זר מושיט יד למלטף אותו
העצבים של ברק פרצו, והוא תוקף בחוזקה את היד והוזז לפינה חשוכה.
יוסי, אל תיגע בו עכשיו, תן לו להתרגל נשמע קול נשי רך, אך לא הייתה קולה של בעלת הבית.
לבו של ברק פעם בחשכה, מחשבותיו התפזרו, נשמתו כאב. איך ייתכן שהבעלים שלו עברו אותו לאנשים זרים? למה היא עזבה אותו?
העיניים הצהובות חיפשו בחדר במבט מבוהל. שם הם ראו את החלון הפתוח. ברק נצנץ שחור ועלה דרך החלון אל מחוץ לחדר!
לשמחתו, הוא נחת בקומה השנייה, והחצר מתחת לחלון הייתה מגולחת היטב. מה שמתחיל כאן היה השביל חזרה לביתו
*****
הרופא הופיע לאורלי באופן של אישה מתוקה כעת בת ארבעים, קראה לעצמה ד”ר מרים לב, בדקה את תכנית הטיפול ואז הציעה לאורלי לשכב על הטבלה, להסתובב על צד שמאל.
היא חקרו באסדרה את האזור הכואב, שאלה איפה בדיוק הכאב, איזה סוג של כאב. אחרי כמה פעמים קראה שוב את תכנית הטיפול, חזרה על כמה מניפולציות במכשיר רפואי.
אורלי לא ציפתה לשום טוב. חזרה לחדרה, שם שכנה שכונה נחה על המיטה.
מה אמרו לך, ילדה? שאלה השכנה.
עדיין לא, אמרו שבקרוב יבואו עוד רופאים.
מובן. לי זה לא היה במזל, היא אישרה את האבחנה השיבה האישה בעצב.
מצטערת מאוד, ותודה על כל העזרה, השיבה אורלי, לא יודעת איך להרגיע מישהי שיודעת שהיא תיעלם בקרוב.
חצי שעה לאחר מכן נכנסה ד”ר מרים לב עם כמה רופאים נוספים.
אז אורלי, יש לי חדשות טובות. המחלה שלך ניתנת לטיפול, קבעתי קורס של שבועיים, תעברי את הטיפול ותהיי בריאה חייכה אליה ברוך.
כאשר הרופאים יצאו, סיפרה השכנה:
זה נהדר. אני שמחה שהצלחתי לעשות מעשה טוב לפני שהולכת. תהיה מאושרת, ילדה.
*****
לברק לא היה כוכב מנחה, והוא לא ידע על קיומו. הוא פשוט הלך הביתה בעקבות האינסטינקט החתולתי שלו. הדרך דרך השיחים אל הכוכבים הייתה מלאה בהרפתקאות מסוכנות ורגעים מצחיקים.
לעולם לא ידע את הרחובות, וביום אחד הפך הבריטי לטרף מסוכן עם אינסטינקטים חדים.
מתחמק מהרחובות הרועשים והכבישים, קפץ, זחל, רכב במהירות (זה היה מרגיש כך כשהוא ברחץ מביני כלבי הרחוב), נחת על עץ, והמשיך לעבר מטרתו
בגינה שקטה קטנה, קרוב לכביש רועש, הוא פגש חתול רחוב מנוסה.
החתול לא חקר זמן, והכיר מיד בברק הזרים. ברק ניבט בקול רם, והחתול, שהפך מהאציל למפגע, לא נסוג.
ההתנגשות הייתה קצרה. הבוס המקומי של החתולים הסתתר בחשאי בשיחים, משאיר רק אוזן קלה קרועה.
כך היה החתול רק רצה להראות מי הוא הבוס. ברק המשיך בדרכו הביתה, ושום דבר לא עצר אותו.
הדרך הביתה נמשכה. נזכר בבותיו של אבותיו הרחוקים, ולמד לישון על עצים, בוחר את הסניף הנוח לשינה.
אוי, כמה מביך, אך ברק למד לאכול מזבלות ולגנוב מזון מחתולי חצר שמזינים אותם תושבי השכונה.
יום אחד נחתך עם קבוצה של כלבים רחוב. הם גררו אותו לעץ קטן, ניבאו עליו וניסו להגיע אליו עם רגליהם.
האנשים שנאספו סביב הרעש הרגישו והרחיקו את הכלבים. אחת מהנשים נמשכה אל ברק, הציעה לו חתיכת נקניק טעים.
הרעב והפחד השפיעו על ברק, והוא נרדם בזרועותיה, ונתן לעצמו ליטוף.
אך
לאחר כמה שעות של חום ונוחות, ברק נזכר ליעדו, קפץ חזרה למעלית, נפל דרך הדלת שהייתה פתוחה בדיוק ברגע הזה, והמשיך בדרך הביתה
*****
לאחר שהוציאה אותה מהבית חולים, אורלי חזרה הביתה. במוחה נותרו המילים של אותה האישה שהייתה רוצה שהיא תהיה מאושרת. היא שמחה עד מאד שהאבחנה לא אושרה וכי היא בריאה.
אך הלב היה כואב, כאב על ברק. היא לא יכלה לדמיין לחזור לדירתה הריקה בלי שמישהו יפגוש אותה.
ברגע שהיא עלתה במדרגה של ביתה, היא חייגה למי שהוציא את ברק ושאלתה על כתובתו המדויקת. כשהגיעה אליהם, גילתה איך ברק ברח, והחליטה לעקוב אחרי עקבותיו.
אמרו לה שזה בלתי אפשרי, שעברו כבר שבועיים, ושהחתול הביתי לא יוכל לשרוד בחוץ, אך היא לא רצתה להאמין.
היא הלכה ברגל, חיפשה בכל חצר, בחניונים, בחצרות סמוכות. קראה לברק, מביטה בחלונות המרשיים של המרזבים.
כשהתקרבה לבית, הבינה שהחתול נעלם. ובו בזמן, היא הרגישה שאין סיכוי שיצליח להגיע לשם אחרי שני שעות של הליכה.
היא נגעה בגינה בבדידות, הדמעות גלגלו בעיניה, הרגש כבד בלבה. פתאום, מעבר למדרכה, ראתה חתול שחור מתקרב אליה.
חתול שחור צץ במוחה. היא נעצרה, והביטה בו עד שהבינה. היא קפצה ממקומה וקראה בקול: ברק!.
החתול לא רץ אליה, הוא שכח חום, ישב, והביט בה בעיניים מבריקות, ושרק במיאו חודר: הגעתי!
חברים, אם אתם רוצים לקרוא עוד סיפורים שלנו כתבו לנו בתגובות ואל תשכחו לייק. זה נותן לנו השראה להמשיך לכתוב!
