היום יצאתי לדוג בכנרת, למרות שאני יותר אוהב דיג בקיץ. אבל גם בחורף אני יוצא מדי פעם, כמו שאני אומר, “לקפוא קצת”. דגים אני לא מביא הרבה, אבל לפחות יש למרק דגים, ועוד נשאר לחתולי השכונה.
הבוקר בדקתי שהקרח על האגם כבר מספיק עבה, והתחלתי להתארגן ליציאה. לקחתי בשקט את הציוד, הוצאתי מהמקרר כריכים, ויצאתי על קצות האצבעות לחצר – אשתי והילדים היו שקועים בשינה עמוקה.
גם על האגם לא היה אף אחד. נראה שאפילו הדייגים המושבעים מעדיפים לבלות את חופשת החנוכה בבית עם סופגניות, ולא בקור. אבל זה לא הפריע לי בכלל.
“ככה יישאר לי יותר דגים,” החלטתי והתחלתי לאט לפרוש את החכות.
בערך באותו זמן שמתי לב לתנועה ליד החוף. כלב שעיר וגדול צעד בזהירות על הקרח והביט ישר אליי. הכול העיד שהוא בילה לא מעט זמן ביער: מראה לא מסודר, צלעות שקועות, מבט חששני.
הכלב התקרב אליי, מכשכש בזנב קלות, כאילו אומר שאין ממנו שום תוקפנות. גם אני הבנתי מזמן שהוא כנראה היה פעם כלב בית – כלב פראי מזמן היה בורח ולא מנסה להכיר.
הכלב עקב בדריכות אחרי הדיג. הוא שמח במיוחד בכל פעם שהוצאתי דג מהקרח. כל פעם הוא קפץ וכישכש בזנב, כמו שמח בהצלחתי.
את הכריכים חלקנו שווה בשווה – טוב שאשתי הכינה לי מלאי. לקראת סוף הארוחה הכלב התעמק כל כך עד שהריח את התרמוס עם התה. אבל את המשקה הזה הוא לא אישר.
המבוכה התחילה כשהתחלתי לארוז הביתה. הכלב לא התכוון לעזוב, והסתובב ליד הרכב. התלבטתי – להביא הביתה כלב בוגר לא היה בתוכניות.
כשהרכב התחיל לנסוע, הכלב רץ בעקבותיי, לא על הכביש אלא בצד, טוחן את השלג בכפותיו.
בהתחלה הסתכלתי לאחור, אחר כך בהיתי בזעף בדרך, אבל אחרי כמה דקות לא התאפקתי והסתכלתי שוב. הכלב, אף שהיה רזה, לא פיגר. נאנחתי ולחצתי על הבלמים.
בבית חיכתה לי כל המשפחה: הילדים ואשתי בדיוק סיימו לאכול ארוחת בוקר ויצאו לבנות איש שלג.
“נו, מה השלל שלנו היום?” חייכה אליי אשתי. “דגים לא כל כך הרבה. אבל במקום זה תפסתי פרט גדול,” צחקתי ופתחתי את הדלת האחורית. הכלב יצא בביישנות והתחיל לכשכש בזנב.
עוד אחרי שבועיים נעלמו כל הספקות אם להשאיר אותו. הכלב, שקיבל את השם המיוחד “אמנון”, כבר השתלט על החצר ואפילו נתן לילדים לרכב עליו. הווטרינר אישר שהוא בריא לגמרי, רק מורעב. אבל זה עניין שניתן לתיקון – על האוכל של הבית.
למדתי שלפעמים הדברים הכי טובים בחיים מגיעים דווקא כשאתה לא מצפה להם, וכשאתה פותח את הלב – גם הלב של כלב יכול להיפתח בחזרה.
