רוני, אני רעב! די עם השכיבה! נשמע קולו המוטרד של יעקב מעל האוזן.
הראש מתפצל, הגרון צורח, האף חסום! ניסיתי לקוםגופי נעמד כאילו הוא צמר. לא מפתיע שנפלה חולה.
כל השבוע הייתה חום קיצוני, ואתמול בערב, כמו בחלום, ירד שלג עם גשם. אביב מונית לא הצליחה להגיע, מה שלא הפתיע במזג האוויר הזה. אני נאלצתי לחזור מהעבודה באוטובוס מקומי. שלושים דקות חיכיתי לאוטובוס, שהייתה מלאה עד כדי פיצוץ. בקושי הצטללתי לתוך החלל, וזה נחשב לניצחון. אחרי זה נאלצתי ללכת רגלית מהתחנה, מרחק שלא היה קצרתרגל.
בכל זאת ביקשתי מיעקב לאוסף אותי בדרך.
רונייה, אני ודן (הבן השני) נבקר אצל אמא. נגיע מאוחר, הודיע לי יעקב.
כמובן, כמו תמיד
רוני חזרה הביתה מאוחרת, רטובה וקפואה.
הביטה בשעון 8:00 בבוקר, שבת.
יעקב, תביא לי מדחום, בבקשה! ביקשה היא.
מה, חלת? הפתיע יעקב. ומה עם ארוחת הבוקר?
תביאו לעצמכם? קראה האישה.
מה זאת אומרת “לעצמכם”? לא הבין הגבר. איפה דן?
הבן כבר בן עשר! ואתה גבר בוגר. הכיני לי חביתה, אולי הילד יעזור. למדתי אותו לבשל, הוא כבר גדול.
למדת את הילד לבשל? קרא יעקב בתדהמה.
כן. ומה בצלחת? הוא כל היום בטלפון, לא רוצה לעשות דבר, השילה רוני בכתף.
את משוגעת? הוא גבר! גבר לא חייב לבשל, וזה לא תפקידו! זה תפקיד האישה! זעם יעקב. טוב, נלך לביקור אצל ההורים, אם את לא מתעניינת בנו. נגיע מחר בערב.
הגברים, אחרי שהסתדרו במהירות, נסעו אל הורי יעקב. רוני קמה בקושי, מצאה מדחום, הדליקה קטנית והתחילה לחשוב
«למה זה קרה? מתי פספסתי את הרגע שבו יעקב יכול היה להכין לעצמו ולא לי, כאשר בזמן מחלה הם דואגים זה לזה? מתי הכל השתנה? למה פתאום כל משימות הבית הפכו לחלק שלי?»
המדחום צילק 39.2°C.
הצעירה שתתה תרופה ושקעה שוב לשינה.
מאוחר יותר, טלפון העיר אותה. קראה קולה של אמה:
רונייה, למה את לא מגיבה? הרגלתי שאת מתקשרת בבוקראיבדתי אותך, נאנחה ויקטוריה אלישבע.
אמא, אני קצת חולה. לקחתי תרופה וישנתי שוב, חלה רוני בקול חונק.
אה, קלה! ואיפה ויטלי? איתו דן אצל אמא שלו שוב? ניבחה האם.
הלכנו עם דן, כדי שלא נדביק. ענתה בתשובה עצלה.
באמת מאמינה בזה? כדי לא לדביק תגידי לי שלא תעשי יותר מדי, אחרת נצטרך לשטוף את הכלים לבד! התרועת האימהית.
אמא! רוניה רמתה קול, אך לא ניתנה לה תשובה. היא הבינה את כל האמת.
אל תתלונני! אני זוכה לכעס, נתתי לך נישואין, לא עבדות! מדדת חום?
כן, היה גבוה בבוקר, עכשיו יותר נוח, רק אין לי כוח. השיחה נמשכה.
תשארי במיטה! אבא יגיעה אלייך, ירים אותך על הרגליים! לא בא לי שאתה חולה לבד. חכי. ויקטוריה ניתקה.
רוני קמה בחשישות, רחצה, אספה את החפצים הדרושים מחשב נייד וכדומה, והכינה את עצמה לקבלת אביה.
אה! אביה תפס את החזה כשראה את בתו.
מה, אבא? מה קרה? נבהלה הצעירה.
אה! זה את! הוא שלף מהתיק של רוני את התיק. חשבתי שכבר מצאתי את מותי! חיוור כמו שלג!
אבא! למה אתה מאיים? חייכה היא. נצא?
נצא. אחוז עליי, אחרת הרוח תעיף אותך! הוא עזר ברגישות לרוני לשבת ברכב. נשרף, נמאס, כאילו נמסר אלייך לעבדות. סלחי, אבל את נראית ככה.
היא לא חתרה. היא הייתה עייפה.
בבית ההורים היה חם, טעים ושמח. ויקטוריה טיפלה ברוני ברצינות, ובערב רוני הרגישה קצת יותר טוב.
היא חייגה ליעקב להודיע שהיא לא בבית, ושמעה בקולו המפגר:
מה את רוצה לומר? לא אוכל להביא לך תרופות. שתיתי קצת בירה עם אבא. מה? היום שבת! אנחנו צופים בכדורגל. אה, אמא רצתה לדבר איתך. והעביר את השיחה לאמא.
רונייה! את אישה! אסור לך להירגע ולשאיר את גבריך רעבים! מה חשוב במשפחה? בעיקר לגברים מלאים, חמים ולא להפריע! ואת? חולה לקחה טבלייה וזה הכל! חייכה קונסטנטינה רוזאל.
האם שעברה ליד השיחה שמעה והחלה לגלגל את הטלפון מבין הידיים:
חמודה שלי! גבר מה? חולה? או איך הוא צריך להיות, חם, מבושל ולא נוגע? נזעקה ויקטוריה.
למה חולה? משפחתי! ובכלל, כל הגברים כאלה. השיבת החמות, שלא ציפתה לשמוע זאת. יעקב, איך אתה?
איך? קבלה! קם את בתך על הרגליים. גבר אמיתי לא יכול לדאוג לאשתו! אפילו לא לקנות תרופות שתה בירה גם לי! האישה חולה והוא שמח. החמות לא אהבו אחד את השני. האמת שהחמות פחדה מוויקטוריה.
איזה שטויות. הילדים הלכו כדי שלא יטרידו את רוני. חייכה קונסטנטינה. מצאתי צאצא! תרופות, טיפול! בחורה בריאה, רק עצלה. שכחה את גבריה! והם, למרבה הפלא, משפחה! טוב, אדאג לבנים שלי! ובתכם חור השועל!
ויקטוריה הסתכלה בשקט על הטלפון הדומם.
בת, למה את מתעקשת? את עדיין צעירה! זה יותר מדי. האם הייתה פגועה עד עמק הנשמה.
פתאום הגיע הודעה מהבעל:
«רוני, שלחי כסף? חסרים לי עד המשכורת. הוצאתי על דן. בין היתר, שילמתי לו קורסים וקניתי לו בגדים!»
«ואת משלם על החשבונות, המזון כל החודש. זה בסדר?» נדהמה רוני מהאמביציה.
«בכל זאת, הדירה שלך! שלחי כבר, אני בקניון! חוסר סבלנות של יעקב.
«אין כסף. השתמשתי בתרופות» שקרתה.
«מה אומרת? המחלה שלך יקרה לנו! בקשי מההורים. הצעה בלתי צפויה.
«בקשי מאמא שלך» התפלאה רוני.
«היא לא תבין לאן הוצאתי את המשכורת» יעקב.
«גם אני לא מבין» בתשובה.
«אני גבר בוגר. יש לי רצונות והוצאות. אני לא חייב לדווח לך או לאמא! אני בקניון. שלחי, בוא! זעם.
«לא אשלח!» קיצור.
קראה בתשובה: «את לא צריכה, אמא! לא צריך לי יותר».
כל הערב והלילה, יעקב והחמות שלחמו בחומרות, שלחו לה הודעות קשות. היא פשוט כיבתה את ההתרעה.
ביום ראשון, בבוקר, כשהמשפחה ישבה לארוחת בוקר, יעקב חייג לה:
רוני, אנחנו עם דן נישאר אצל אמא. היא אוהבת ומטפלת בנו, בניגוד אליך! היא הייתה צודקת כשאמרה שלא למהר בנישואין. לא ברור עדיין איזו אם תהיה. בטעות התעלמתי. את לא אמא! חור השועל! יעקב סגר.
מצוין! טוב! מה תגידי, בת? הביט באמא, איתמר, בעיניים חודרות.
אני רואה רק גירושין! לא רוצה. רוני מביטה בחביתת ספגטי עם ריקוטות ירוקות. היא קיבלה החלטה.
איזה קושי! קרא אביה. אני אצא אחר הצהריים, אולי לא אחזור בזמן.
רונייה, קחי עכשיו תרופה, כבי ואל תסתכלי באור. את צריכה להחלים. קראה אמא בעדינות.
רוני עשתה זאת. היום שבת. מחר לעבודה. אפשר לישון.
עד הצהריים היא קמה, אביה הגיע:
הנה, אלו המפתחות החדשים. תשלפי אותם! הציע.
מה? רוני לא הבינה.
החלפתי מנעולים בדירה, אספתי את חפציו של ויטלי ושל דן והעברתי לחתונה, אחרי שתשיבי להם. הסביר האב. תישארי אצלנו? טוב. אל תיגעי בטלפון. זה בטוח יותר.
במקפאה של אם המטפלת הייתה פועמת בחיוך. הם חלו על החלום הזה כבר זמן רב. אבל לא התערבו הבת צריכה לבוא לבסוף.
רוני הגישה לבקשת גרוש.
כל הביקורות שהגיעה אליה: «טפשי, הרסת משפחה», «חור השועל», «אמא, לא יותר ולא פחות», «חסרת תודה» ועוד.
למרות כל זאת, היא הייתה שמחה לראשונה מזמן!
הגרוש עבר מהר לא היה להם ילדים משותפים, לא נכסים משותפים.
שנה אחרי החתונה, יעקב החליט שהוזול יותר לקחת את הבן לגור איתו מאשר לשלם מזונות. לשעבר האישה לא התנגדה. הוא רק שכח לשאול את רוני, לא התריע. והחיים שלו לא השתנו, דן המשיך לשבור את חיי רוני. ויטלי שכח שהבן צריך בגדים, ארוחות, שהדירה של רוני היא גם שלו. הוא שכח אפילו את האישה. למה? נוח יותר הוא גבר! אבא!
רוני? לא? חסרת תודה! זה הכל!
אך בית המשפט קבע סדר בית המשפט שאותו יעקב ארגן, שכח הכל!
יעקב והבן גרו אצל האמא, שמבקרת הוצאותיהם ומלמדת אותם ביתיות. שלושה אנשים זה לא אחד! קשה.
רוני שמחה!
קנתה לעצמה רכב! כדי שלא תחלה במזג אוויר רע.
מה היא תעשה בגיל 27 אחרי גירושין קשים?
הפתרון לאהוב את עצמה!
