המתיני, אומר הוא. יצאתי לרגע בתחנת רכבת שלכם, וכשחזרתי לרכבת לא היה לי תיק. מבט אל החלון, שם ראה גבר הולך עם התיק שלי. קפצתי אחריו, והוא נעלם
ולמה לא חזרת למעיל, ואז נפתרה הבעיה, שואלת יעל. מבין, אני מחפש אותו, והרכבת שלי כבר עזבה
יעל, עייפה אחרי יום עבודה, חוזרת מהחנות הקטנה של פרחים במרכז תלאביב. לפני חג המועדים העומס בחנות מגיע לשיא, והרחובות מצוף של שלג וקרה משהו נדיר כאן, אבל היום הוא קופא.
היא הולכת במדרכה, עטופה במעיל צמר חום, חמודה בתור של קפה מהיר, וללא זמן לשבת. היא חולם שהגיעה הביתה, תתפוס כריות ותנוח.
במהלך ההליכה היא לא מבחינה באיש זר שמתקדם אליה. היא נעצרת, מסתכלת לפני פניה עומד גבר כבן ארבעים, לבוש באופן מוזר. יעל עושה צעד צידי כדי לעקוף אותו.
סליחה, תוכל לעזור לי? פתאום שואל הוא.
היא עוצרת בהפתעה.
אני הוא מרעיד את ראשו, סוגר את עיניו לרגע. נסעתי ברכבת לבקר את בתי, והדבר הזה קרה
הוא נעמד לרגע, מביט בעיניים של יעל בעצב. היא מנסה לעבור אותו שוב.
המתיני, אומר הוא שוב. יצאתי לרגע בתחנה, ובחזרה הרכבת לא היה לי כלום. ראיתי בחלון גבר עם התיק שלי. רדפתי אחריו, והוא נעלם
ולמה לא חזרת למעיל ולפתרת את הבעיה? שואלת יעל.
בזמן שחיפשתי אותו, הרכבת שלי צ’אטה
אז היה צריך לבקש עזרה ממישהו, מתחילה יעל להתעצבן.
חיפשתי בכל מקום, אמרו לי לחכות. הרכבת הבאה תגיע בעוד כמה שעות. בחדר המתנה לא רציתי לשבת. בתיק שלי היה הכל בגדים, תעודות, כסף רק צריך היה להתקלח ולחמם את עצמי. אחזיר הכל, הוא מביט ביעל במבטים מבקשים.
טוב, אז מפתחות לדירה? מתריסנת יעל.
כולם מתרחקים ממני. אלוהים, למה אף אחד לא מאמין לי? הוא מרים את ראשו, מביט לשמיים בעיניים עצובות עד שליעת יעל.
יעל בוחנת אותו בתשומת לב. לבושו משונה, אולי הוא באמת אבד בתיק. אבל הוא מדבר ונראה רגיל.
בואי לדירתי, אחרת תתקררי, מציע הוא. אמצא פתרון לבגדים.
תודה, אתה מאוד טוב. אפילו אחרים לא שמעו לי, הוא אומר, ועוקב אחר יעל.
היא נכנסת לדירה, מתיישבת על כיסא במרפסת. היא רוצה לישון.
לך למקלחת, היא מציינת, מצביעת על הדלת בצד הקטנה של המסדרון. אני אחפש בגדים בשבילך. איך קוראים לך?
מיכאל, משיב הוא, סוגר את המקלחת.
קולות המים מתחילים להישמע. יעל נושפת, חשה שהמנוחה נקטעת.
אחיה גר בתלאביב מאז ומתמיד, אבל חלק מהבגדים שלו נשארו שם.
אין בעיה, זה לא יפגע, אומרת היא, וקובעת לאסוף את כל מה שצריך. היא פוקחת את הדלת, ולפני שמים המים, היא מודיעה שמצאה את הבגדים על מדף הקוריקורנט.
היא מחממת מרק במיקרוגל, מתיישבת על הכיסא וחושבת. אם אמא תבוא עכשיו, היא תבין אחרת. ואם באותה שעה מיכאל מתקלח, מה יחשבו אחרים?
אלוהים, אולי אמא תסתעף בחנות או אצל חברה, היא מתפללת לעצמה.
אבל אלוהים עסוק בדברים אחרים, והיא לא שומעת. פעמון דלת נפתח.
תמר, את בבית? קראה אמא, ויעל פנתה מהמטבח. חשבתי שאת במקלחת, קראתי אותך. מי מתקלח שם? אמא הקשתה את העיניים, מחפשת את הבת.
אמא, אל תצעקי. הוא נפל מהרכבת. הוא מתאמת עצמו ויעזוב, מנסה יעל להרגיע במתונה.
אתה הכנת לו בגדי אלכס? מה קרה? שואלת אמא.
אמרתי לו שהרכבת יצאה. הבגדים שלו נעלמו.
אלוהים. ואת מביאה אותו הביתה? אתה בכלל לא מכירה אותו? למה לא חשבת? רק עכשיו חזרתי הביתה. אולי נתקשר למישהו? מתרגשת אמא.
תפסיקי לדבר שטויות. הוא היה בכל מקום. הרכבת מחכה זמן רב. הוא מתקלח ויעזוב, חוזרת יעל בשקט.
הקול של המים נקטע. הדלת נפתחה וניסגרה.
לקחתי את הבגדים, משערת יעל.
אמא מתיישבת מול הדלת וממתינה.
בקרוב מיכאל נכנס למטבח, מתרץ במעט מבוכה ובאשם. יעל מבינה שהוא שמע את השיחה שלהם.
תגיד, איך זה קרה עם בן חזק ובריא? שואלת אמא, מביטה בעיניו.
סליחה על הפרעה. נסעתי לבתי לחתונה בתלאביב, ועכשיו אין לי טלפון, תעודות, כסף, הוא מרים ידיים.
מה זה? איך הגיע אלינו? אנחנו לא קרובים לתחנה, שואלת אמא.
אמא! תן לי לאכול. למה כל השאלות? מתעצבן יעל. שב לשולחן, מיכאל, חיממתי לך מרק.
תמר, כשאני הייתי קטנה, אספתי חתולים וכלבים ברחוב, ועכשיו מביא לי גברים הביתה היא מתיישבת, פונה מקום לשולחן.
תאכל, מיכאל, אבל היזהר. אם תתאפיין בחיק אמא שלי, לא תצא משם, אומרת יעל בחיוך סרקסטי.
אתה עובד כל היום, אין לך חיים אישיים. תגיעי לגיל שלושים, תתחתני. איך אני לא אדאג, אם את לא מתכוונת להינשא? מתלוננת אמא.
תפסיקי, מיכאל יחשוב שאנחנו רוצים לנישא אותו, מתבדחת יעל.
אל תדאגי, מרגיעה יעל מיכאל.
הי, זה מספיק, מניעה אמא, הולכת לחדר.
אמא שלך חזקה, אומר מיכאל ומניח צלחת.
גדלה עלינו לבד. היא רק דואגת שאהיה לבד עם ילדה בידי, כמו שהיא, משיב מיכאל.
ברור. איפה את עובדת?
בחנות פרחים. איך תצא בלי דרכון, בלי כסף? מודאגת יעל.
הבטיחו לעזור. אפשר לקבל מספר טלפון? אתקשר לבת שלא תגיע לחתונה, ולחבר
רגע, אומרת יעל ומפנה לחדר.
אמא פתאום שולפת מתיבת תכשיטים טבעת זהב ותליונים.
שתקי, קוראת אמא. אם הוא לא יודע מי, אביא את זה לדודה מאיה, והיא הולכת במרפסת.
יעל לא מנסה לעצור אותה. היא תמשיך בדרך שלה.
יעל מניחה לפני מיכאל טלפון, ועומדת ליד החלון.
מיכאל מתקשר לבתו, ויעל רואה שמחה קלה על פניו, למרות שהבת מצטערת שהוא לא יגיע לחתונה.
הוא מתקשר למישהו ושואל את כתובת הבית.
הנה, נהג יגיע בקרוב. לא היה צריך לנסוע בכלל. האישה לא רצתה שאכיר את בעלה החדש, ולכן הבת הזמינה אותי. אז בואתי לשווא, אומר מיכאל במבט מאוכזב.
מי אתה, אם יבא נהג? תוהה יעל.
מיכאל מתחיל להתחבב עליה. בבגדים של אחיו הוא נראה יפה, למרות שהוא דק.
יש לנו חברה קטנה לתיקון מכשירי חשמל, קיבצנו יחד. החבר אמר שלא לנסוע ברכבת, כי הוא לא מכיר את הקו, וקרו בעיות בחתונה.
כך שטסתי ברכבת. טוב יותר בטיסה. תמתיני כמה שעות, ואצא, משכנע את עצמו ואת יעל.
יעל מסתכלת עליו וחשבת שאמא צודקת. אם היא הייתה חוזרת הביתה מהעבודה, מצפה לה גבר, ילדים, חיים משמעותיים. היא כמעט בת שלושים וגרה עם אמא, ואין לה שום תקווה ברורה.
היה לה אהבה בשם ליאון. היא חזרה לביתה של החבר לפני הקמת החתונה, והם נפגשו עם החברה שלו היא איבדה את החתן והחברה.
אתה טוב, בטוח הכול יהיה בסדר, אומר מיכאל פתאום, משיב על מחשבותיה.
ואתה? איך אתה כאן לבד? אפילו עסק יש לך.
אה, הבנתי שטפסתי לחתונה לבד. גם אתה חכם. לא הסתיימה החגיגה. התגרשתי, לא קרה לי טוב כמו לך. נשים היום זהירות. גברים באותו הקצב. אתה עייף אחרי העבודה, ולא נתת לי לנוח. סליחה, נפלתי על ראשך.
הם מדברים עוד זמן רב. בחוץ מתחילים לחשוש, והטלפון מצלצל.
זה אני, סאשו, אולי הגיע, מיכאל מתנצל ולוקח את הטלפון של יעל.
הוא יגיע ולא אראה אותו שוב. והימים המשעממים יחזרו, חושבת היא.
הנה. המכונית בחוץ. תודה גדולה, מניח מיכאל את הטלפון על השולחן וקם.
רשמתי את המספר שלי, כדי שלא תחפשו, קראתי לעצמי מיכאל מהרכבת. אני מניח שלא תחזור אליי, מביט הוא ביעל בחקרנות.
אם תצטרך עזרה, תמיד תוכל לסמוך עלי. תודה שוב. אחזיר בגדים, אל תדאגי. תביני שיתבקשתי להתנצל לאמא שלך, היא חשבה שמדובר באדם רע, מיכאל מביט בעיניים עצובות, ויעל כמעט בוכה.
אישה זרה, לא רצו שהוא יעזוב. אבל מי היא ומי הוא? יעל מחייכת.
אל תיפול שוב במצבים כאלה.
לא. מעתה אשתמש רק במכוניות או בטיסות. אף רכבת, מחייך מיכאל.
יעל צופה במרחק, בערפל החורפי, מיכאל יוצא ממדרחוב, עומד ליד רכבו, פותח את החלון ומנופף.
זה הכל. מחר הוא אפילו לא יזכור אותי
שחררת אותו? שואלת אמא כשחוזרת.
אז אתה מתווכח על כך שהבאת אותו הביתה ושאלת למה שחררת, מנסה יעל לא להראות כמה היא מודאגת.
הוא בחור טוב, זה ברור.
למה הסתתרת עם התכשיטים?
כי אני טיפש נאנחת אמא.
שלושה שבועות עוברים. לפני ערב ראש השנה, יעל מרגישה שמיכאל נכנס לתודעתה.
היא עובדת ב31 בדצמבר. הבעלים מתנצל ומבטיח לעזור באופן אישי, כי מצפים ללקוחות רבים.
יעל מביטה מחוץ לחלון ורואה ליד החנות דמות של סנטה קלאוס אמיתי. הוא צועק למול העוברים ושבים, מחלק ממתקים והולך ישר לחנות.
הדלת נפתחת והיא רואה אותו. הוא לבוש במעיל אדום, כובע, זקן לבן ושק גדול על הכתף.
הוא משוחח עם הבעלים וקולו נשמע מוכר ליעל.
סנטה קלאוס מתקרב אליה.
ידעתי שאת עובדת כאן, רציתי להפתיע אותך, לשפר את המצב. הצלחת? מיכאל מביט אל יעל בתקווה.
הצלחת, צוחקת יעל.
נראה שאצטרך לעבוד היום לבד, בעל המקום מתרפק בקול רם. לך הביתה עם סנטה, אני אסדר כאן. תחיי את החיים.
יעל לא צריכה לשכנע אותה.
חודש אחרי זה היא פורשת מהחנות ועוברת לחיפה, למיכאל
אמא שמחה.
הבתי מצאה מקום, עכשיו אפשר להירגע. אולי גם ילדים יגיעו. מי יעזור אם לא סבתא?
פעמים רבות קוראים למצוקה גורל, והטוב מקרה מוצלח.
ואף אחת מהן לא הולכת לבד.
אוהבים, משאירים תגובות והערות במקומות השונים!
