היי, אז תקשיב לי, יש לי סיפור שחשבתי לשתף אותך, ואני ממש מרגיש שצריך לספר אותו במילים שלנו, בעברית מודרנית.
קצת לפני כמה שנים, קטנה בשם **נעמה** לא יכלה להבין למה ההורים שלה נראים לה קרים. האבא, **אבי**, היה חובש משק, תמיד תוקפני, והאמא, **אורית**, נחתכה על תפקידיה כהורה כאילו היא הייתה רובוט שמטפלת רק במצב רוח של אבא.
הסבתא מצידה של האבא, **רבקה**, הייתה שמסבירה לנעמה שהאבא עובד שעות ארוכות, האמא עובדת כדי שלא יחסר לה כלום, ועד שהשגרה היומית מלאה במטלות ביתיות ומטורפות.
זה נחשף כשנעמה הייתה בת שמונה, והיא במקרה שמעה את ריבוב ההורים:
**אבי**, שוב מרק היה מלוח מדי! קרא בקול רועש. אף פעם לא תדעי מה זה לעשות נכון!
**אורית**, מה את מתכוננת? ניסיתי, היה טוב ניסתה האמא להצדיק את עצמה.
תמיד הכל טוב אצלך! אפילו לא הצלחת ללדת בן! גברים צוחקים עלי קורא ה-ברקרוב!
אבי, שגדול בתור נהג משאיות ארוךדרך על משאית פרטית שלו, שמע את הקול המלא בחריפות ובקנאה כלפי האמא, והאווירה היתה נבוכה עד כדי כך שנעמה הרגישה ממש מבוכה. היא הבינה פתאום למה הם שולחים אותה לבקר אצל הסבתא כשאבא חוזר מהמסלול הוא פשוט לא רצה לראות לא בן.
בבית של רבקה, נעמה מצאה חום. הן יחד למדו שיעורים, בישלו והיו קורים, אפילו תפרו בגדים קטנים. למרות זה, לבה נשבר מההתנהגות של ההורים.
זמן קצר אחרי השיחה הזאת, **אבי** ו־**אורית** הכריזו פתאום שהם עוברים לעיר הגדולה תל אביב. הם אמרו שהם קיבלו גרביים כאן, רוצים שינוי, אולי יולידו בן במקום חדש. ההחלטה הייתה של **אבי**, והאמא, כמו תמיד, הלכה בעקבותיו.
הבעיה: הם לא רצו לקחת את נעמה איתם לעיר החדשה.
תגורי עם הסבתא, ואז נביא אותך אמרה האמא במבט נמנע.
ואני לא רוצה לנסוע איתכם בחרה נעמה בגאווה, למרות שהלב שלה נקרע משנאתה.
אבל אין בעיה, היא נשארה עם הסבתא האוהבת, החברים הקרובים, והמורים האכפתיים. וההורים? שיקראו מה שהם רוצים, ובסוף היא כבר לא תדאג להם.
בגיל כמעט עשר, ההורים קיבלו סוףסוף את הבן שהמתינו לו **בני**. אבא הודיע על כך בוידאו לאמא ולנעמה, ובכן, במשך השנים ההורים לא ביקרו את נעמה, האמא רק התקשרה בטלפון, ואבי שלח ברכות.
לפעמים הם שלחו כסף קצת לרבקה, אבל רוב ההוצאה הייתה על ידה.
שנה אחרי כן, האמא פתאום דרשה שנעמה תעבור אליהם. היא עצמה באה לבקר עם תיקים.
חביבתי, עכשיו נגור כולנו יחד. סוףסוף תכירי את האח שלך תוורידי. קראה.
לא רוצה לעזוב, נחרטה נעמה. לי ולסבתא מתאימים.
אל תתלוסי, את כבר מבוגרת, חייבת לעזור לאמא. נרדפה האמא.
**אורי**, תפסי את הסוסים! נקטה **רבקה**. אם את מתכוונת להפוך את נעמה למטפלת בחינם, אני לא אאפשר!
זאת הבת שלי, נדבר אחר כך! נזעקה האמא.
אבל **רבקה** לא נענשה בקלות:
אם תמשיכי כך, אזאגיש תלונה על כך שנטלתם את הילדה! יפסלו את זכויות ההורים!
הוויכוח נמשך, בעוד **רבקה** שלחה את נעמה לחנות, והאמא עפה ליום הבא בלי לדבר יותר על המעבר.
העשור הבא עבר ללא פגישה מההורים. נעמה סיימה תיכון, את המכללה, וקיבלה עבודה כחשבונית בחברת הון קטנה בעזרת החבר הוותיק של הסבתא, **יוסי**. היא יצאה עם הנהג **איתי**, והזוג תכנן נישואין, אך נאלצו לדחות אותם אחרי שמותה של **רבקה**.
ההורים הגיעו לשבעה של פטירתה יחד וגם **בני** נותר עם מכר משותף.
נעמה אהבה את הסבתא עד עמק הלב, והאובדן פגע בה עד תודעה.
בזמן שהיא יושבת סביב שולחן הזיכרון, **אבי** מתלהב:
דירה ישנה, לא נותנים הרבה עליה.
קולי משבחת האמא. לא עכשיו
מה קורה? צריך לפתור הכל מיד. אנחנו חייבים לנסוע **בני** לבד.
**יוסי** שאל אם אפשר לשכור קבלן למכירת הדירה.
מה אתה מתכנן למכור? שאל יוסי.
דירה שצריך למכור **בני** צריך לקנות בית הכסף לא מספיק למכירת דירה טובה בעיר, אבל לדמי המקדמה זה מספיק, וב-18 שנה נפרע משכנתא.
נעמה ישבה בחוץ, מביטה בחלון, לא מתערבת.
רוצה לזרוק את הילדה שלך החוצה? שאל יוסי. איפה תגור?
היא כבר בוגרת! השיב **אבי**. היא תתחתן והרבה יבטיח לה בית.
נכון ביקש יוסי. אולי **אורית** הייתה צודקת אבל אין מה לעשות, יש צו צוואה חוקי והדירה שייכת רק לנעמה.
**אבי** נשתק.
טיפלת בסבתא? נאנח הוא אל נעמה, שהתחילה להשתתף בוודאות בשיחה. נצפה, נוכל לערער על הצו.
זה היה בתכניך, אמר יוסי באיטיות. אני לא אתן לך את נעמה.
יום אחד **אבי** ראה שצריך להתייעץ עם עורך דין, והחוק באמת היה בצד של הבת.
נעמה, יש לך מצפון? ניסה הוא להוציא אותה מהקונפליקט. תתחתני, הבעל יתמוך בך וב**בני**. תוותרי על הירושה!
אין לי כוונה, השיבה נעמה במוקד.
אם תרצי, נשלם לך אלף שמונים, זה יספיק למקדמה, קחי משכנתא.
לא רוצה, ולא מדברת איתך!
אם תתעקשי, אזקרא משטרה. נשליך אותך מכאן.
נעמה הייתה נחושה לשמור על רצון הסבתא, שלא רצתה לחיות בלי בית. **אבי** לא אהב משטרה, ולכן הוא ו**אורית** חזרו לביתם, ולא שמעו מה שהשאירו ארבע השנים הבאות.
באותו הזמן, נעמה ואיתי נישאו, והיו להם בת בשם **נטלי**. המשפחה חיה בשלום, הכסף הספיק, והכל טוב.
פתאום צלצול טלפון של האמא:
את אחראית על כל זה! צעקה, בוכה. בגללך **קולו** (הקשר ל**יוסף**) מת…
אם לא היית נכנסת לדירה הזאת, אבא לא היה צריך לעבוד ככה הרבה, הוא לא היה נוסע למסלול! היא חזרה.
אתה צריך עזרה עם קבורה? שאלתי, שקטה.
הייתה לי חרטה על **אבי**, אך הוא היה רק אמצעי.
אל תדאגי, אין לי צורך! בגללך **בני** נותר יתום! תמשיך לחיות עם זה! סגרה האמא.
נעמה, את יודעת שלא אשמת בשום דבר? שאל בן זוגה שהיה שם. הוא ראה איך האמא התאבדה.
אם רק היא נאלקה.
אין מה לעשות! לא תמצאי דרך! הם זנחו אותך לפני שנים!
את צודקת נאנחה נעימה.
שנה אחרי זה, האמא חזרה ללא הודעה, מבוגרת, שפתיה מצומדות, מביטה על הבת עם דרישות חדשות:
אנחנו עם **בני** צריכים כסף. הוא צריך להתחיל ללמוד באוניברסיטה.
הוא כנראה לא יוכל ללמוד על הכסף של הממשל, אז חייבים לעזור לו.
לא אומר לי את זה, חצתה נעמה. אני לא אשמה, ואת יודעת זאת.
נראה שהחינוך של **רבקה** הכניס פירות, חייכה האמא. היא אף פעם לא סבלה ממני, ואת נולדת כמוני.
אם תגידי עוד מילה שלילית על הסבתא, אקפיץ אותך! קראה נעמה בחוסן. ואין לי כסף, אפילו אם היה, לא הייתי נותנת.
יאללה, אל תתחרט. האמא ניגשה למראה. אני רואה איך אתם חיים.
הזוג באמת שיפץ את דירתם לאחרונה, קנה רהיטים חדשים ומכשירי חשמל. הם חיסכו כל שנתיים, והאחרון קנו באשראי שכבר כמעט שולם.
נעמה לא הוציאה את העודף היא לא הייתה צריכה להסביר את זה לאישה הזאת, שהיא כבר זרה.
היית שואלת אפילו על הנכדה למען נימוס
לה יש שני הורים, אז הכול בסדר, השיקה האמא. אבל לנו עם **בני** אין סיוע!
אתם מקבלים פנסיה בגלל שהאב נפל, ואת עובדת כנראה, תשתמשו בכסף. תנו ל**בני** ללכת למכללה.
מה? **קולו** חלם שהבן שלו יילמד?
די! אין כסף שאקנה לך. השיחה נגמרה.
הקנאה הישנה על פני העתיד של ההורים גרמה לנעמה לכתוב בחשבון שלה: הם לא רק לא חלמו על העתיד שלה, הם אפילו לא חשבו עליו.
טוב, האמא הלכה לדרך. אם לא תרצי לשתף בטוב, זה יהיה אחרת.
בערב, נעמה סיפרה לאיתי מה קרה.
מה היא תמציא? שאל הוא. איך היא תוכל לקחת כסף מאיתנו? אין לנו אפילו.
לא יודעת, נגמרה היא, אבל בטוחה שיש לה תכנית. לא הייתה מגיעה בלי סיבה.
התוכנית של **אורית** נחשפה כשנעמה קיבלה זימון לבית המשפט.
מה קורה? שאלה בשלווה האמא. מה את מתכננת לעשות בבית המשפט?
אני באה לכפות עלייך לעזור לאחי, אמרה האמא. אם את לא יודעת, יש חוק! אבל יש לך זמן לשנות וללא בושה בבית.
אז לא תתביישי?
החוק בצד שלי, ואני אם, מגן על הילד שלי!
אז אני לא הילד שלך, לחשה נעמה והניחה את השיחה.
בבית המשפט **אורית** הציגה מחזה של דמעות, מספרת איך היא נאלצה… להישאר עם הסבתא, איך היא יולדה את הבן והפסידה את בעלה וכל האמצעים למיניהם. השופט הרגיש עם האמא עד שהגיעה נשמתה של **נעמה**, שסיפרה ברוגע ובביטחון על האמת המשפחתית.
הקובע היה שהביקורת על ההכנסות של **בני** והמשכורת של **אורית** הצביע על כך שהמשפחה גרה תחת קו העוני, ולכן התביעה של **אורית** נדחתה.
ביציאה מבית המשפט היא השליכה מבט של שנאה אחת על בתה.
האם היא תחזור לשאול מה עוד תבקש?
** אין**.
בקיצור, זה היה סיפור של נישואין, חיי משפחה, והקשר העמוק עם הסבתא שהייתה כמו בית חם. מקווה שהסיפור נגע בך. אם יש לך מחשבות או תגובות, אשמח לשמוע!
