בוא איתי! היום אין לי כלב לשמור על החצר, תיהיי שומרת טובה לא אפגע בך!
הוא חזר על אופניו, נסע לכפר על הדרך. בדרך סבא יעקב הביט סביב כמה פעמים, אך אף אחד לא רדף אחריו.
הכלבה הייתה לאחברית בדיוק כמו שאומרים על אנשים קרים.
לפני זמן רב, לפני כמה שנים, יצא סבא יעקב אל היער לאסוף אגוזים ושם מצא גור כלבחתול, כבןמתבגר. רק אלוהים יודע איך מצא אותו ביער השקט.
הוא היה משוטט לבד, רטוב מהגשם, ללא רצועה. סבא יעקב התקרב, ראה עיניים חומות, לא של גור, אלא של חיה חכמה.
בוא איתי! החצר שלי ריקה, תיהיי שומרת טובה לא אפגע בך!
הוא חזר לכפר, ועבד בחווה גדולה: שלושה חזירים, חזיר עם עשר חזיריונים, פרה מלכה, עשר תרנגולות, שישה ברווזים עם גוריהם, וחתול פלוטו.
סבא יעקב פתח את השער, נענה ברוח, וישב על הספסל ליד הבית. פתאום הוא הרגיש שמשהו מתבונן בו.
עיניים חומות הציצו אליו בתשומת לב, והוא לא ידע מה לעשות.
בוא לחצר? לאחר הפסקה ארוכה, הגור חזר לאחור ונעלם בחושך.
זה ארך כמה לילות; העיניים החומות הביטו בו כל ערב, כאילו חיפשו נשמה קרובה.
יום קיץ אחד, כשסבא יעקב חיכה על הספסל, ניגשה אליו היא הכלבה, ריחנה אותו ושטחה ברגליו.
סבא יעקב, שהיה קשוח ומחוספס, חשב על כמה חיות הוא מגדל חזירים, פרות, תרנגולות ועוד. תמיד היה צריך כלב לשומר, חתול לתפוס חולדות, אך בית החצר היה ריק.
בקיץ ההוא, ווטרinarian אמר שהכלבה נגדה קרציות, אך אף אחד לא התאונן עליו. סבא יעקב היה אדם קשה, נדיב במעט. אשתו, רבקה, הייתה עדיין חזקה ומבוססת. כל הכפר זוכר איך היא חיבטה פרה בחזקה כשהיא נבאה.
סבא יעקב הצית סיגרייה, הביט בכלב שנרדם ברגליו, והעיניים החומות עקבו בקפידה.
טוב, חיה, נראה שהחלטת להישאר איתי. אספק לך מזון פעמיים ביום, אם אלוהים ירצה, ולא אפגע בך. יש לך בית חמים, לעיתים אשחרר אותך ללילה, כדי שתשמר על החצר. אם תסכימי, בוא איתי!
כך התחיל חייה החדש של הכלבה, שסבא קרא לה **אורלי** שם יפה וייחודי שהשמיעו רק בכפר. לא ברור מאיפה נלקח השם, אך הוא נשמע מוזיקלי. לאורלי היה בית חם, חווה גדולה ושרשרת.
הזמן עבר, והגור הקודח הפך לכלב גדול, חזק ויפה, שהכפר כולו פחד ממנו. רבים חשבו שהאבות של אורלי היו זאבים.
היא הייתה יפה ומיוחדת, וההתנהגות שלה לא הייתה של כלב רגיל לא נענפה בזנב, לא ליקקה ידיים. כשסבא יעקב או רבקה קרבו, היא שכבה ברוגע והביטה בהם בעיניים חכמות.
מבקרים זרחים, אם ניגשו, היא הייתה מוכנה להאכיל אך בשקט, רק גרפה במו סתייה. רק ביום, היא נרתעה וגרעה קולות של פחד, ולכן העדיפו להעביר את הבית לשדה, כדי שלא יפגעו בכניסה.
בלילות, סבא יעקב לעיתים שחרר אותה מהשרשרת, ואמר:
שלוש שעות אחזור, תחזירי לי את החצר! הרפאים מפחדים לבוא לשתות חלב לפני שאת.
אורלי מעולם לא נבעה אף פעם, ולא נגררה פקפוק אחר. היא נשארה חכמה, ותמיד חזרה למקומה, מה שגרם לסבא לכבד אותה.
לסיום, אורלי קלעה גורי כלבים באופן קבוע כמו צמיחה של לחם בחלה. אנשים מכפרים אחרים הגיעו רק כדי לקנות גוריים, כי למרות הפחד, הם קיבלו ממנה אהבה וכבוד.
יום קיץ חם, אחרי ארוחת בוקר, אורלי שמנה בחוץ, נמשכה לשמש, ובאחד העיניים חיכתה לראות את המיטה הקטנה של מריה, שלוש השנים, משחקת בחול תחת עץ גדול, ובמקביל ראתה את רבקה עובדת בגינה.
מריה רצתה אל אורלי, פנתה ידיים רחבות וקראה:
אורלי! אורלי!
לב הכלבה נגע בחום ובאהבה לילדה. היא שמרה על מריה, על רבקה, ואז נרדמה.
פתאום, קולה של מריה נגרר על ידי ציפור, היא נפל לתוך האגם. אורלי קראה בקול רננה, נשתלה בריצה, משטה על השרשרת ויצאה מצרה.
פלטו של הפיל וקרן שלו נגעו בקרקע. היא ניבאה בקול שחרר, קולה היה חזק עד שככלי השמיים הרגישו צמרמורת.
באותו רגע, רבקה נבהלה והבינה שמשהו נורא קורה, ויצאה לחפש את מריה. שכנים רצו לעזור והצילו אותה מהאגם.
ההורים של מריה, יעקב ואילה, הגיעו, ויעד יעקב חזר למקום, ונשק את אורלי בחום:
תודה על שהצלת את בתי! אשמח להביא אותך לבית בעיר, יש לי חצר גדולה, אוכל טעים, ואוהב לטייל איתך.
אורלי הביטה בו בעיניים חומות ושקעה. היא נחתה על כתפו כמה שניות, חזרה ליד סבא יעקב, שעמד משועמם ולא ידע איך להיענות לרגע הזה של רכות.
כך נולד הסיפור של אורלי, הכלבה שהפכה לחלק מהמשפחה, והזכירה לכולם שכשנותנים מקום ללב שלם, אפילו חיה יכולה להראות לנו מהי אהבה אמיתית.
**מוסר השיפור:** קבלה של אחר, גם אם הוא שונה, פותחת דלת לחסד, אחראיות ושמחה שמחזיקות את הקהילה שלמה.
