שוב אמא עם שותפתו והביאו איתם גבר נוסף. כשכבר היה משקה בכוס, תמר, בת ה16, נאלצה להסתתר בפינה מאחורי השידה.
אין מה לברוח, החוץ כבר שלג נורא. הכל מעיק עליי. בקיץ אסיים תיכון, אלך לעיר רק עשרה קילומטרים משם ואקח מקום במעון.
אמא והאורחים התערבבו במטבח, הקולות של מים מתזים וקול של ממרח קזבזים מילאו את האוירה, ותמר נגעה בלשון המפלסת.
חכה, את! קרא קולה של אמא.
מה קרה? שאל המארח, מיקי, שותף של האמא.
אתם שניים חייך אלון, שותף נוסף.
צלצול של כלים נופלים, רעש של רעם וקול של שאף. תמר צלקה את עצמה יותר בפינה, והשתיקה פתאום נפסקה.
שקט, מיקי, היא ישנה, אמר מיקי.
אמרתי שהיא בחורה טובה, אבל יש לי משהו אליה השיב אלון.
יש לה בת אמר מיקי.
איזו בת? שאל אלון.
תמר, כבר גדלה כנראה שהיא חבויה בחדר.
תביאי אותה לכאן, קרא אלון בשמחה.
תמר, איפה את? נכנס אלון למטבח, ראה את תמר וחייך בחיוך מרושע. בואי לשבת איתנו!
זה לא נוח כאן, השיבה תמר.
למה אתם מתביישים? ניסה מיקי לחבק אותה.
תמר תפסה את האגרטל על השידה והזירה אותו על ראשו של אלון. נשמע קריעת זכוכית, היא קפצה מהחדר.
אחוזה אותה! צעק מיקי, אך כבר הייתה ליד דלת הכניסה. בלי נעליים, רק בנעליים, גרביים, מכנסיים קצרים וחולצה, היא רצה אל הרחוב.
אחרי כמה גברים רצו אחריה. הרחוב של הישוב היה ריק. איפה לברוח בערב על השלג? קולות צעקות נשמעו מאחורי בניין ענק, שם נבחה נביחה של כלב ולאחר מכן קול צועק על הכלב.
תמר פגעה בשערי הבית וקראה בקול חזק. דלת נפתחה על ידי גבר בן ארבעים.
עזרו! לחשה היא, מביטה בעדינות.
קחי נכנס! הוא תפוס אותה בחוזקה וסגר את הדלת.
אלון, מי שם? יצאה לאט אל המרפסת אישה.
הנה, היא הצביעה על תמר. אחרי האורחים האלה רודפים אותה.
בואי לבית! האישה תפסה אותה בְּיַדָּה, תספרי הכל שם.
תמר, תשתחי טוב! קרא מיקי.
אלון, אל תבזבז זמן! הצעקה הבעלת הבית. תחזור פנימה!
קולות צעקות נשמעו ברחוב, נביחות בכל החצר.
צריך להתקשר למשטרה, הוציאה האישה טלפון.
פולה, אל תדאגי. אדבר איתם, הם כנראה מהאזור.
איך אתה מתכוון להתמודד? שאלה פולה.
בצורה רגועה. הרגעי.
בעל הבית לקח שקית, שם לבקבוק וקצת קזבז. הוא ליטף את הכלב, יצאו לחוץ. מיקי קרא:
החזירי תמר!
קח אותה ותלך!
מה זה? פתח שקית, חייך ואמר לחברו: יאללה, מיקי!
טוב, שמי פולה סרג’ייבנה, היא שכבה קיטור על הכיריים. שבו, ספרו מה קרה.
קוראים לי תמר, התחילה היא, משחזת שיניים. אני גרה ברחוב הזה, אבל מהקצה.
את בת קיר? שאלו.
כן.
שמענו על האם שלך, למרות שאנחנו חדשים כאן.
היא השחיטה ופרחה.
אל תבכי! האישה חיבקה אותה, תמר חיבקה חזרה ובכתה חזק יותר.
טוב, נשתה תה.
בעל הבית נכנס:
הכל!
ומה נעשה עם היופי הזאת? היא הצידה והחייכה פתאום.
נדבר על זה מחר. עכשיו נשתה תה ונילך למקלחת.
רוצה משהו לאכול? הציעה פולה, מניחה כוס תה. רואה שאת רעבה.
הגישו כריכים ושאריות של עוגה.
תיאכלי! חייך בעל הבית, מביט בתמר.
הם לא חקרו יותר את תמר, ולא רצו למשוך תשומת לב מיותרת.
אחרי הערב, פולה לקחה אותה למקלחת:
רחצה, ולבש את המעיל הזה!
תמר רצתה רק שלא יזרקו אותה לרחוב. הייתה חמה במקלחת, והקרירות בחוץ הייתה קפואה. אבל הגיע זמן לצאת, המארחים מחכים.
היא יצאה, והבעל והאישה ישבו על הספה.
תודה! חייכה בחשש.
תמר, אין לי רצון לחפש אותך יותר. לא רוצה לחזור הביתה.
תמר השפילה את הראש.
מחר בבוקר מוקדם נצא…
מבינה, היא השפילה עוד יותר.
אל תפתחי דלת לאף אחד! השוער שלנו, ג’ק, לא יכניס אף אחד. הבנת?
כן! צעקה, דולפת רגשות.
אפשר להכין מרק, חייך אלון. את יודעת?
יודעת, ענתה בתשושה, עדיין חוששת שיזרקו אותה. מבשלת טוב וצריך לנקות גם.
נקה אם אפשר למטה, הסכימה פולה.
היא התעוררה עם המארחים, שכבה במיטה בפחד שיזרקו אותה. פתאום מכונית נעצרה בחצר, ולאחר זמן קצרת השקט חזר.
קמה, נשטפה. במטבח קבע כיריים, לחם, קזבזים, גבינה. על השולחן חתיכות של צלעות חזיר.
אכלה, ניקתה, ניגרה. ניקתה רצפה.
במדרכה ראתה שואב אבק, הדליקה והחלה לשאוב.
פתאום קראה קולה מאחור:
למה זה אומר?
היא הסתבבה, בחור גבוה בן שמונה עשרה, עיניים חומות עם סקרנות.
אני מנקה פניה. ואתה מי?
אה… הוא נענע ראש, הוציא טלפון:
אמא, אני בבית. ומי זה?
בני, תן לה לשהות אצלנו.
למה לי?
הוא חייך, חיבר טלפון לכיס, הסתכל על תמר מאפס עד תקר.
רוצה תה? שאלה היא.
אדאג בעצמי.
תמר סגרה את השואב, המשיכה לנגב אבק, מאזינה לצלילים של המטבח.
הבחור סיים לארוחת בוקר, נכנס למקלחת, יצא ריח של לוסון.
היי, בעל הבית, תן לי בקבוק נוסף! קו קול ברחוב.
מה זה עוד? ניגש לחלון.
אל תפתחו להם! קראה תמר בבהלה.
הוא חייך, הלך לעזה, תמר רצה אל החלון. ליד הגדר עמדו שותף האמא וידידו וצעקו משהו. היא נבהלה.
בזה יצא בנם של המארחים, שנפלו על שלג, תמר הרגישה שהם נופלים יחד.
הבחור התכופף, אמר משהו, קמו והלכו ברצף לעבר בית האמא.
הבחור חזר, מבטו נתקע בתמר הקפואה.
פחדת?
היא נגעה בחזהו ובכה.
איך קוראים לך? שאל.
תמר.
אני רוסלן. אל תבכי, הם לא יחזרו.
רוסלן הלך לחדרו ולא חזר עד הערב. תמר הכינה מרק, ישבה על השולחן וחשבה.
רצתה להישאר, אבל ידעה שהגיע זמן לשוב לשגרה.
המארחים חזרו. פולה הסתכלה בתמר, מופתעת מהסדר. אלון נענע ראשו, טעם המרק היה טוב.
אולי אחזיר הביתה, אמרה תמר. תודה על הכל!
תמר, תישארי כמה ימים!
תודה, פולה! אלך הביתה, חיזקה היא.
היא פסעה אל הדלת, קרה. מאז אתמול היא הלכה בחולצה ובנעלי אחרים.
בואי! האישה לקחה אותה בכתף ולקחה לסלון.
פתחה ארון, חיפשה ארון, הוציאה ג’ינס, חולצה, מעיל ספורט חורפי.
לבשי! אנחנו כמעט אותו גובה.
לא… תמר נענה.
אל תלכי ערה הביתה. לבשי, לבשי! לא את חסרת כלום.
היא לבשה, לבטה במראה מעולם לא הייתה לה בגדים כאלה.
במעבר האישה חיברה כובע ונעלי חורף.
תמר, בריאות!
תודה, פולה!
החיים קיבלו שגרה חדשה. האמא החלה לעבוד בחווה, השותף נעלם עם חברו.
האביב הגיע. תמר ישבה בבית ולמדה. פתאום דפיקה בדלת. היא פתחה וראתה את רוסלן עומד שם, מניד ראשו.
היי! חייך.
שלום!
אמא קראה לך.
היא לא יצאה היא פשוט רצה.
ברוך הבא! חייך רוסלן.
היא נכנסה לבקתה שבה חוו יום שמח.
שלום, תמר! קיבלה אותה האישה בפתח, חיבקה.
שלום, פולה!
בואי! נשתה תה!
פולה ישבה, מזגתה תה, היא ישבה גם.
יש לי בקשה. אנחנו והבעל נסע לתורכיה לחודש, היא חייכה בחלום. הבן בבית כמעט אף פעם לא נמצא. אפשר לשמור על הבית? לזרוק את ג’ק ולאכול את החתול גם. יש לי הרבה פרחים.
כמובן, פולה!
קחי, עשרים אלף ש”ח.
למה?
קח, לא נשתעמם. נלך, אספר לך ומראה!
תמר למדה היכן נמצאים העציצים, קערות למים, האוכל לכלב ולחתול.
רוסלן! קרא פולה. הכנס תמר לפגוש את ג’ק!
בואו! רוסלן חיבק קל על כתפה.
הם יצאו לחצר, שחררו את ג’ק והלכו לטייל.
רוסלן סיפר על הלימודים באוניברסיטה, קרטה, עסקי המשפחה.
תמר חשבה אחרת. הבינה שהפער בינה לרוסלן הוא כמו הפער בין אמה של תמר להוריו של רוסלן. הם אנשים טובים, אבל זה לא סיפור של נסיכה.
בחודשיים יהיה לי מבחן במכללה, אסיים. אלמד, אעבוד, אחזור להיות אדם. אהיה נשואה, אבל לא לאותו בחור. הוא טוב, אבל לא בשבילי!
תודה, פולה, על הבגדים והכסף. לפחות אוכל להתקיים כמה שבועות ראשונים בעיר.
הרגשה פנימית הצביעה שזמן הילדות הקשה נגמר. הגיע זמן בגרות, קשה לא פחות, כל דבר תלוי רק בי.
הגיעו לקוטג’, תמר חיבקה את ג’ק, חייכה לרוסלן וחזרה הביתה. מחר תתחיל העבודה בקוטג’ עבודה בלבד!
חברים, אם נהניתם מהסיפור, כתבו תגובות ואל תשכחו לשים לייק. זה נותן לנו כוח להמשיך לכתוב!
