אמא, את מתכננת להעניק את הדירה שלנו לבן של אחי? ואז תבוא לגור איתי? אני לא אתן לך לעשות זאת!
אל תחשבי אפילו! אמא, מה קורה כאן? אתה מדבר לעצמך? הוא יגרש אותך מיד, את לא מבינה?
יפית, אל תתווכחי איתי! החלטתי כך!
בהתחלה ניסיתי להישאר איתנה, להראות עצמאות וביטחון במילים שלי. אחרי כמה דקות פרצתי ובכיתי, כי במעמקי הלב ידעתי שאני פוגעת בתיתי.
העניין הוא שהבן של יוסי, האח הקטן של יפית, תמיד היה האהוב עליי. הוא נולד כאשר הייתי בת שלושיםומשהו, ואילו יפית נולדה הרבה לפני כן.
לכן הייתי מתייחסת אל יפית זה קיים, והרי הוא קיים. היא חונכה בעיקר על ידי האמא, כי בתקופה ההיא הבטחתי לסיים את התואר הראשון.
הייתי מתכננת לבן הקטן, אליהו, כבר כשגרתי שוב בנישואיי והייתי נהנית מהאםהבית. יפית ראתה את כל זה במדויק, רק דבר אחד לא הבינה למה אני מחלקת את המשאבים עם האח?
במרבית המשפחות ההורים משאירים את זה ברקע, אבל אני לא הסתרתי שהקשר בין אליהו לי הוא חזק יותר.
ואז שאלתי, למה האח עם האחות מעולם לא היו יחסים חמים? אולי היו סיבות לכך?
נכון, מאליהו קיבל מאז הילדות את הטוב ביותר. בזמן שיפית נאלצה להתפשר ולוותר על תלונות. תמיד הושקעו כספים גדולים יותר אליהו, כי הוא גבר ונחוץ לו. והעובדה שהוא צעיר כמה שנים מיפית לא נחשבת.
זכור, אליהו, כשיגדל יפרנס את משפחתו בעצמו. עד אז אני חייבת לעזור לו!
אמא, ומה איתי?
מה תעשי? המשימה שלך היא להתחתן ולהישאר עם בעלך, כך אמרה האמא, כשסגרה את השולחן.
יפית התנגדה, אמרה שאין לה כוונה להסתמך על בעל ולרצות להתפתח בעצמה, גם מבחינה מקצועית.
מה אתה משמעת כאן? כבוד! איך זה מצחיק?
מה מצחיק?
לפחות כך אף אחד במשפחה שלנו לא חשב כך לפני.
אז אהיה הראשונה.
יפית לא הבינה את לוגיקת האם ולא רצתה ללכת בעקבותיה. בזכות הגישה הזו היא קיבלה דירה שוכרנית והתחילה לחיות לעצמה. זה הרגיש כמו נשימה של אוויר צח, אחרי שהחיים תחת אותו גג עם האח והאם הפכו לבלתי סבירים, במיוחד ככל שהייתה יותר מבוגרת.
לא עבר זמן רב עד שהשאירו לדירה יותר מקום. חמש שנים עברו, ובאותו זמן יפית השיגה משכנתא והסילה את כל התשלומים.
אליהו עדיין גר עם האמא, ובאותה דירה הביא את אשתו, מיה. כמה חודשים אחרי כן נולד להם תינוק.
טבעה של רות כהן היה להתפשר על מה שיש. עד זמן מה היא שמרה על העמדה הזאת.
דמייני, בת, השכנה שלנו קנתה מדיח כלים. לא היא בעצמה, הילדים לקנו לה.
טוב, זה מצוין.
הייתי רוצה גם, אבל מפחדת.
למה?
אליהו חווה קושי בעבודה, עשויים לקצצו אותו ויאלץ לחפש עבודה חדשה, ומיה, אשתו, נמצאת בחופשת לידה עם קצבה מינימלית.
אליהו אף פעם לא אהב לחלוק כסף, ונהנה לקבל תמיכה מהאם כאילו המזון במקרר מופיע לבידו.
אליהו, מתי תתעורר המודעות העצמית? קראה יפית כשפגשו במקרה בסופר.
הוא קנה חטיפים לשחק כדורגל לפני המשחק.
מאיפה כל ההאשמות האלו?
תעזור לאמא בכסף! הפנסיה שלה לא נצחית. היא קונה את כל המוצרים בכסף שלה.
אליהו סירב מבטו והסתכל לשוליים, מבין שיפית צודקת.
מה בשבילך בזה? ובכל זאת אתה לא גר איתנו.
מצטער על האמא!
תתחרט על עצמך! אין לך משפחה, אין לך בעל. היא כאן רק כדי לשמור על הכסף שלה!
הוא הסתובב והלך, וליפית נשארה במצב של פגיעה. אליהו ידע איך לגעת ברגישות, וכך ניצל את ההזדמנות.
בגיל שלושים וחמש, יפית עדיין לא נישאה. בן זוגה לשעבר בגד בה והיא לא מוכנה למערכת יחסים חדשה.
בחורה, צריך עזרה? שאלה המוכרת בקופה.
לא, תודה.
יפית ידעה שהיא עושה את הדבר הנכון. אליהו כבר לא היה נער, הוא גבר, אב לתינוק, ולכן חייב לשאת באחריות במקום להישען על האם ולחיות רק למען עצמו.
יפית, איך העזת לומר לו את זה? החלה רות בשיחה קונפרנטית.
אמא, אמרתי רק אמת והגנתי עליך.
שאלתי אותך, ובזכותך אליהו התחיל לצעוק בכל הדירה. יש לנו תינוק, את לא מבינה?
בזכותי? למה?
יפית לא ידעה איך להיענות למילות האם.
ובכל זאת, לא היה צריך להגיד לו זאת. אתה יודעת כמה הוא רגיש.
האם תמיד דיברה על אליהו ולא חשבה לרגע על תחושות בתה שהייתה אוהבת אותה.
לפני כשמתח של חצי שנה, יפית לא דיברה איתם, ואז קיבלה שיחה מהאם שהזמינה אותה לבוא הביתה.
הדירה נותרה זהה, ומדיח הכלים עדיין לא נרכש.
איפה אליהו עם אשתו?
הזמינו אותם לחגיגת יום נישואין, והנה אני עם סתיו, באה לשתות תה?
לא, אמא, לא רוצה. אתה רוצה לדבר איתי?
כן, קיבלתי החלטה חשובה. אני רוצה להעביר את הדירה לבן של אחי.
יפית חשבה לרגע שהאם מתמתחת לצחוק או לבדוק את תגובתה.
את מתכוונת להעביר את הדירה המשותפת לבן של אחי? אמא, מה קורה פה?
יפית, אל תתווכחי! כך החלטתי!
כמובן, יפית ניסתה להסביר שהצעדים האלה מסכנים. אבל רות כהן נחתה על דעתה.
אז, חוץ מכך שאת משרתת את כולם, את רוצה גם לשנות בעלות על הדירה?
זה רק עזרה, אני רוצה להקל.
מה אליהו עושה עכשיו?
הוא מתעסק עם הילד. זה יהיה קשה יותר מכל עבודה אחרת.
זה אליהו אמר לך? הוא מתפרסם ברשתות חברתיות.
את לא מבינה, יפית! בגלל שאין לך ילדים, את מעלה נושא זה בקלילות.
יפית הבינה שלא היה צריך לבוא. חצי שנה בלי קשר, והדירה ללא שינוי.
ראיתי שהגעת ברכב החדש, הלוואה? שאלה האם.
קניתי במזומן.
אפילו לא עזרת לאח? שמעת שהוא נפגע בעבודה ויש לו קושי כלכלי?
יפית המשיכה לתהות על הלוגיקה של האם. אליהו סוף סוף נאלץ לקחת אחריות על משפחתו.
למה אתה מרמז?
אני לא מרמז, אני אומר יש צורך לקנות עריסה לתינוק, כי נאלצנו להשתמש בישנה. וגם, אני צריך מדיח כלים, הידיים כבר לא מחזיקות כלים.
אני מבינה, אמא.
לפני שעזבה, יפית שאלתה שאלה אחת.
אם תעבירי את הדירה לילדים שלהם, הם יגירשו אותך בקלות. לאן תלכי אחר כך?
רות כהן סרה על תשובה, ובמקום זאת קראה לה:
אה, יפית, כמה את עקשנית! סתיו הוא נכד שלי! לא תזכי אף נכד, ולא תתחתני בכלל. הcharacter שלך, חורג, רק חושבת על עצמך!
יפית איבדה את הרצון להוכיח את עצמה. היא חשבה, אם כולם כאלה, תן להם לקנות לי מדיח כלים.
היא תדאג לעצמה. זה לא היה פשוט, אבל אין ברירה. רות קיבלה את החלטתה זמן רב לפני.
כך זה. מה שכתבת, כך תקרה. הזקנה מתקרבת, והזדקנות היא לא משחק.
מה דעתכם? כתבו בתגובות, לחצו לייק.
