אל תדאג, יובל! אל תתבאס! ובכל זאת חגגת את ראש השנה בגדול!
הגעתי לעיר ההולדת, ירדתי מהרכבת, חציתי את הכיכר של תחנת האוטובוסים ועמדתי על מדרכה אל תחנת האוטובוס. לא הודעתי לאורלי, אשתי, שאגיע היום.
המצב רוח של יובל היה כבד; הוא חיכה לשיחה רועדת עם אורלי. היא תדאג לו, תתלונן, תכנה אותו באגודל כקיפוד. למה היא אומרת שהוא אדיש? הוא רק רצה לאחל לה שנה טובה, והיא הפיקה את הפלאפון. היא נמאסה!
שלושה ימים נמשכו ניסיונותיו של יובל לתקשר, והיא לא הרימה. אז הוא גם נמאס לו, והפסיק להתקשר. והיא אפילו לא ביקשה לברך את ההורים שלו או את אחותו, כמה פחות אותו. הוא עומד לצעוק על זה ברגע שהוא ייכנס הביתה.
הוא הרגיש שאף אחד לא מושלם, ולכן גם החסרות של אחרים חייבות לקבל מענה. כמו שאומרים ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.
יובל ניגן בהתלהבות, נכנס לבניין של ביתו במצב של לוחם.
הדירה קיבלה אותו בדממה.
הא! מי כאן בחיים? אורלי, אני כאן! קרא יובל בקול רם, אך אף תשובה לא נשמעה.
הוא הביט במטבח אין שם אורלי, בחדר אחד ריק, בחדר שני ריק אף הוא. פתאום הוא ראה שינוי קיצוני: ליד הקיר לא היה עריסת תינוק, המגירות נעלמו, וגם עגלת תינוק שהורים של אורלי קנו לשניים.
הוא ניסה את הארון הקומה שבה כלבשה של אורלי הייתה ריקה לחלוטין.
האם היא השתוללה? האם היא זנבה אותי? חשב יובל.
הוא חייג לשחנתו, אך לא נענה. לאחר מכן קרא לקשת, חברות של אורלי גם שקט. לבסוף הצליח להגיע למאיר, בעלה של קשת.
מי פותח, מאיר? תן לי את קשת, אני לא מצליח לתפוס אותה, ביקש יובל.
קשת עם הילד עכשיו במושב, חגגנו שם את ראש השנה, יש בעיות תקשורת, השיב מאיר.
הגעתי אתמול כי היום היה לי משמרת, והם עדיין בחופשה, השיב יובל. למה אתה חושב שהיא יודעת איפה אורלי? היא באה מהוריי, והיא לא בבית, וכל מה שקנינו לתינוק נעלם.
חח, יובל, אתה מישהו נודד! אתה באמת חושב שאתה זקן? אולי תשאל רופא, אולי היא שם, אמר מאיר בחיוך.
עשר ימים לפני כן, קראה לו אמו בטלפון:
למה אתה נשאר בבית בחג? אורלי לא רוצה לבוא, אתה הולך לבד. היא חודשת היא יכולה ללכת בכל עת. דמיינו את כולם רוקדים, ואני מצפה מהחדר.
כולם מגיעים: דודה רחל עם דוד יוסף, נטע עם וידאל, רוני עם פנחס. גם אני עם אבא ויקי עם גל.
ויקי הזמינה חדרים במלון ביער, ארבעה לילות, מ30 לדצמבר עד ה2 בינואר.
ב30 בדצמבר יש בנקּט במלון עם אמנים, אני משלם עבורך, תחזיר לי מאוחר יותר. תתארח עד חג המולד, ואז תצא ב8, תתפוס את תאריך לידה של אורלי.
אורלי לא רצתה לצאת:
יובל, אולי יתפוס היום, תדמיין: כולם שמחים ומשמחים, ואני פתאום מתחילה. האם האמבולנס תגיע למלון?
לא, אני לא הולך לשום מקום.
האמא אומרת שהנשים רואות מחלה כנסיון, והולדת תינוקת כהישג. היא הביאה שלושה אל העולם, ולא יכלה לשבת במנוחה.
יובל הבין שלפחות יש אמת במילים של אורלי, אבל חשב כמה עצוב יהיה לשבת לבד בחושן ראש השנה, רק הוא ואורלי סביב שולחן קטן. הוא הרגיש עצב עמוק.
המשפחה כולה תזמר ולרקוד במלון, ולכן הוא יצא לבד.
במלון שביער היה רעש, וקול השעון צעק על חצות. יובל יצא מהחדר למרפסת כדי להתקשר לאורלי, אך היא לא ענתה.
טוב, אתה מתעצבן, ובסוף זה באשמתך, היא הייתה יכולה להיות כאן ולחגוג איתנו, חשב יובל.
למחרת אמו קראה לו בגדול:
אורלי אפילו לא התקשרה, לא ברכה אותך עם אבא בחג. היא נפגעה! אתה משוחרר, בן.
היא לא מבינה מהי משפחה אמיתית. כאן כולנו יחד, והיא לבד. היא תישב ותחשוב.
אורלי באותו הלילה לא הייתה איתם. היא חשבה רק על יובל, לא על חמותה וחפציים. ההורים של אורלי, שהבינו שהיא נשארה לבד בחג, קיבלו אותה לביתם. הם לא תכננו ארוחת חג גדולה.
אחיו של אורלי גר בירושלים, עובד במפעל תעשייה מתמשך ולא היה לו חופש, ולכן ההורים רצו לחגוג יחד.
ב31 בחצות, כאשר הם סידרו את השולחן, אורלי חלה פתאום.
קראו אמבולנס, האמא הלכה עם אורלי, האבא בעקבותיהם באוטו.
אורלי חגגה את ראש השנה בבית חולים, והוריה בחזית האולם. היא הפכה לאמא של בן
יובל נזכר בעצת החבר, התקשר למרפאה.
קו החירום? היא משוחררת אתמול, ענו במרכז.
משוחררת? יש כבר תינוק?
כן, נולד ב1 בינואר, חצי שעה אחרי חצות.
מי קיבל אותה מהמחלקה?
גבר צעיר, אנחנו לא נרשמים בפרטים.
יובל הבין שהורים של אורלי קיבלו אותה והילד. הוא קנה זר ורדים והלך אליהם.
הדלת נפתחה על ידי חמותו.
שלום, באתי לראות את אורלי, אמר יובל.
למה? שאל אביה של אורלי.
אני…בעלך, ענה היורש.
אורלי, צעק חמותו בקול רם, בא לבית, בחור הזה אומר שהוא בעלך. רוצה לפגוש אותו?
לא, הוא ייכנס, נשענה אורלי מהחדר העמוק.
חמותו הרים ידיים:
לא רוצה. להתראות, בחור צעיר! וסגר את הדלת.
יובל חיכה כמה שניות ותקשר שוב. הפעם נפתחה הדלת על ידי חמות אחרת, אישה גבוהה, חזקה וקולנית. יובל חשש קצת.
אתה לא מבין? שאלה היא.
תן לי להיכנס, התחיל יובל באומץ. יש לי זכות…
היא החזיקה את הזר והורידה אותו כמה פעמים על פניו.
על מה אתה מתבקש? עורכי דין יעזרו לך! אל תתקשר עוד, הנכד שלי ישן, קראה והשליכה את הזר ברגליו וסגרה את הדלת.
יובל חזר הביתה. בדרך הוא גרד את פניו הרכבות יפות, אך עם קוצים.
כשהגיע הביתה, הוא חייג לאמו.
הם לא נתנו לי אפילו להכנס לבית, ולא ניתנו לי לראות את הילד.
אל תדאג, יובל. אורלי תחזור, תביא את הילד, היא תמצא דרך. אל תשלח כסף, תן לה את ההזנה של ההורים. אחרי שבוע-שתיים היא תחזור הביתה. עכשיו לך לישון, מחר עבודה.
הוא אכל קיבוצים קפואים וקנה מזרק, ולך לישון.
שינה שלו הייתה שלווה, לא חשב שמזמן זה תהיה הלילה האחרונה שהוא ישן בדירה.
בבוקר הבא, כשחזר מהעבודה, מצא את כל חפציו ארוזים בקופסאות ושקיות שחורות במדרגות.
הדלת נפתחה על ידי חמותו, שגרה בדירה של שני חדרים שבה גרו הוא ואורלי.
מה קורה, יוליה? אתה זוכר את הכתובת של המעונות? אולי צריך להזכיר? אסף את הציוד, המנקה תוציא את כל מה שנשאר מחר.
יובל נאלץ לעבור למעונות.
הפרדה דרך בית המשפט, הוא נמאס במעונות, רצה לשכור דירה, אך אחרי שהקציב חודשי של 5000 נחתך לתשלומי מזונות והוצאות של האישה לשעבר, הוא הבין שאין מה לחסוך.
חסכוני יותר, אתה צריך לשמור כסף לדירה אמר מאיר. אל תדאג, יובל! תזכור, החגיגה הייתה מדהימה!
אורלי שלושה שנים גרה עם הוריה, שעזרו לה עם הילד סתום, והדירה שכורה הייתה בזמן הזה ריקה משאריות של יובל ומשפחתו.
לאחר שחלף זמן, אורלי חזרה לעבודה והם חזרו לדירתם עם סתום. אחרי השיפוץ, אין שום זיכרון של יובל.
מה דעתכם על מעשיו של יובל? כתבו בתגובות, תנו לייקים.
חברים, אם אתם רוצים עוד סיפורים, השאירו תגובה ואל תשכחו ללחוץ על לייק זה נותן לנו כוח להמשיך לכתוב!
