דמיינו את התמונה הזאת. ציפורה האופנתנית של המשפחה, תמיד רזה כמו קנה של חיטה, תמיד מתלבשת כמו מודל ממגזין. ואני אני פשוט רונית, אישה רגילה. כמה קילוגרמים על המפה, קפיצת קמטים קטנה. החיים רצים, מה אפשר לומר.
כל פגישה עם ציפורה הפכה עבורי לטורטורה קטנה. היא לא התכוונה לרעת לב, אלא למען הכוונה הטובה. היא מתקרבת אליי, מביטה בי במבט רנטגן ומתחילה:
רונית, הא, השמלה הזאת לא תכנס לך? היא כאילו משמאלת סבתא.
רונית, תשתני תסרוקת, זה מוסיף לך חמש שנים.
בחורה, האיפור הזה! הצבע הזה לא ראה אותו אף אחד כבר עשור.
הכל עם חיוך מתוק, מתנחם כאילו רוצה רק טוב לי. אחרי כל המחמאה שלי, המצב רוח נופל למטה עד למזף הרצפה, ולשבוע שלם אין לי חשק להסתכל במראה.
עצוב? יותר מנשק! אני לא מחזיקה במגזין יוקרתי, והאחות שלי ממש חודרת לכל פינה רוויה בכאב.
הייתי סובלנית, צחקתי, העברתי נושא. אבל הטיפה האחרונה הייתה יום הולדתה של אימא.
התארגנו למאורע הגדול! קניתי שמלה חדשה ויפה, סידרתי תסרוקת, איפנתי. הרגשתי כמו מלכה, באמת!
התכנסנו כולנו למסעדה בתל אביב. אורחים, קרובים, כולם במקפידים, שמחים. ואז ציפורה מתקרבת אליי, מביטה ממראש ועד ראש בקול רם כך שכל השולחן שומע:
רונית, מה זה שמלה עלייך? צחוק וגרימה כמו של הדודה שירה מהכפר. אם היית שואלת אותי, הייתי בוחרת לך משהו מכובד.
רגע אחד הרגשתי שהאדמה נמסה מתחת לרגליי. היא עשתה זאת לפני כל העיניים! פשוט זרקה לב שלי לשטף. איך אפשר לחגוג אחרי זה?
פתאום הכל הפך. מספיק שהייתי שקטה! תורך הגיע. ובכן, אני, בחלקה, התאמנתי עד כה למאורע הזה
לא הקמתי סצנה של סערה. למה? נשפתי עמוק, חייכתי בחיוך המקסים שלי וחתכתי אותה במילה חציקולית:
ציפורה! קראתי בקול רם ובשמחת חיים. תודה ענקית! באמת, אני מעריכה את הטיפול שלך! את מומחית אמיתית בגילוי פגמים אצל אחרים!
ציפורה האירה, חשבה שאני משבחת אותה. תעלומה נצפית בניצוץ של תמימות.
אם את כל כך ממוכנת על כל, המשכתי, מורמת את הכסא, וקיבלתי מראש קופסה מקושטת ברצועה, החלטתי להעניק לך מתנה!
כל האורחים הביטו בנו בסקרנות. העברתי לה קופסה יפה, קשורה סרט. היא נפתחה בציפייה, כנראה חשבה שמדובר במוצר קוסמטיקה או בושם.
בפנים, בחורף של נייר יוקרתי, היה תעודה. ייעוץ אישי עם פסיכולוג ידוע נושא: איך לחזק ערך עצמי מבלי להקטין את הקרובים. קראתי בקול רם, כך שכל השולחן, גם במטבח, וגם הנהג של האוטובוס שעבר ליד המסעדה, שמעו! וקיבלתי תשובה של קריאת קול.
הנה, אחותי! הוספתי כשהיא הרימה מבט מופתע. חשבתי שזה יתאים לך, יעזור לך להיות בטוחה בעצמה במקום להוכיח את עצמה על חשבוני! כמו שאומרים בדיוק במטרה!
פניו של ציפורה נראו תחילה מבולבלות, אחר כך מתבוננות. ולבסוף האדמומיות של השפם הפכה לורוד חרוץ שלא ניתן לתאר במילים.
הקהל נשתתק, ואז דוד אחד צחק בקול רם. ולאחריו כולם. כל ההערות החודרות של ציפורה יצאו לידי ביטוי! ניסתה להוריד אותי, ובמקומה היא הפכה למטרד מצחיק של עצמה.
הסיום הגיע ברגע אחד. ציפורה הלחישה משהו, תפסה את השק שלה וקפצה החוצה מהחדר
ולשאלתכם הטבעית כן, הגשר נבנה. אנחנו אחיות, אחרי הכל.
מאותו היום, ציפורה לא פגעת יותר במראה החיצוני שלי. כשנפגשות, השיחה רק על מזג האוויר. וזה, למקבה, מרגיע.
זה הסיפור. תודה שהקשבתם עד הסוף! אם הרגשתם, לחצו לייק, אשמח מאוד! וכתבו בתגובות שלכם סיפורים האם קרה לכם משהו כזה? ושתפו עם חברה זה נהדר!
