אורית עם אמא ישבו על מיטה ישנה, לבושות בחום. חורף, ובבית רק הציתו את התנור. – אל תדאגי, אימא, יהיה לנו הכל, לא ניעלם. עכשיו אתן לך תרופה. אורית, ככל יכולתה, מרגיעה את אמא, שלמעשה אין לה אישה – חותנת, וגם לשעבר. כמעט לשעבר…

Life Lessons

טזירה וְאִמָּהּ יָשְׁבוּ על מִיטָה יְשָן בַּחֲדֶר הַשְׁנֵי. שְׁנֵיהֶם לָבוּשׁ חַם, וּבַּחֹרֶף חָמֵשׁ הַשּׁוֹרָף נוֹפְחַת וְהַתְּנוּר מְבוֹאֵר בַּחֲדַר.

״אַתְּ מַה שֶׁיּוֹצִיא אוֹתְךָ מֵהַחֹשֶׁךְ, אִמָּא, כָּל הַדְּבָרִים יִהְיוּ בְּסדר. הַיּוֹם אֲנִי אָעֲנֶה לָךְ בַּתְּרוּפָה״, חִזְקָה טזירה לְאִמָּהּ.

בִּשְׁבִיל הַסְטָרִים חִסְרוֹן, הִיא לֹא הָיְתָה לוֹ חוֹפֵשׁ רַק חַיְתָה שֶׁלִטוּף.

הוּא, קֵן, הַבֵּן, וְאִמּוֹ חִיוֹתָה פִּשְׁלִית בְּבֵית הַמִשְכָּן: מִרְיָם (הָאִמָּה), קֵן (הַבֵּן) וְטזירה (אִשְׁתּוֹ).

טזירה נִישְׂאֲה בְּגִיל שְׁלוֹשִים, בַּעֲדִירָה מְאַחַר רַבּוֹת קְשָׁרוֹת. הִיא הָיְתָה הַנַּשִׁיאָה הִשְׁנִית לְקֵן; בְּזְמַן שֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְמַשּׂוֹת, קֵן כִּברֵה מִזְוֶה.

הַחֲבֵרוּת בֵּין טזירה לְרוּצָה רִבִּקה, אִמָּה-בְּתִיּוֹתָה, הָיְתָה מְחִיבָה מֵרָחָב. רִבִּקה הָייתה תּוֹמְכָה וְנְעִימָה, כְּאִשָּׁה חוֹבֶה חֶסֶד שֶׁמְהַלֶּכֶת יָד בְּיַד וְעוֹמֶדֶת לְהִבִּין. טזירה, שֶׁאָבְדָה אֶת הוֹרִים וְנִשְׁאֶרָה לְבַדָּה, מָצְאָה בְּרִבִּקה אִישׁוּת שֶׁמְחַבֶּרֶת לְלִבָּהּ.

״הֵם נִדְבְּרוּ בְּכָזְבּוֹת״ קֵן חִיֵּה לְהַסְתִּיר אֶת הַשּׁוֹקָרִים בֵּינָם.

חֲמִשָּׁה שָׁנִים בַּנִּישׂוּאִים רוּצוּ כַּחֲלוּם, וְאַחֲרָיו קֵן הפך לְאִישׁ קָשׁ וְקִמְהִי. הוּא קָרַע בְּטזירה וּבְאִמָּהּ, וְהַסִּיבָּה נוֹסַף בִּמְאַהֲבָה חוֹדֶשׁ. רַק הַזְּמַן לֹא כִּי אִתּוֹ.

בְּיוֹם אֶחָד קֵן הִגִּיד שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִתְפַּרֵד. הוּא נָתַן לְטזירה יְוֹם-שְׁנִים לְאִסְפוֹת חֵפֶץ. בְּעוֹד שֶׁטזירה מְהַלֶּכֶת לִקְרוֹא, הַמְּאַהֵבָה הַחֲדָשָׁה שֶׁל קֵן בָּאָה בִּמְזוּזָה.

אִינְשֵׁי הָעִיר בְּחֶרֶב נוֹשְׂאִים אַף מֶשֶׁק חֲצֹץ וְתִקְוָה שֶׁל הֲחִדָּה. הַמְּאַהֵבָה הִיא נְעִימָה וּזְרָזָה, עִתּוֹת פּוֹעֵל בְּשָׂמֶן וְלְשׁוּפַר מִשֶּׁקֶל.

טזירה צָחַקְתָּה בְּעֶצְמֵתהַשּׁוּחָק:

״אָחַזְתִּי לְמַה? לִחְנוּקּת שִׁנִּים וּשְׂמָמָה? תִּקְוָה לְאַחֵד! אַתָּה תְקַבֵּל מַה שֶׁתִּרְצֶה, וְאֲנִי לֹא צָרִיכָה לִתְשׁוֹט לְךָ״.

בֵּין הַדִּיבּוּרִים, הִיא קִרְאָה לְעֶזְרָה וְאָמְרָה:

״אַתָּה מִשְׁתֶּה בְּתוֹרְדְשׁוֹתֵיכֶם? מַה כְּלָלִים בְּשִׁבְעַת בֵּין הַשּׁוֹרְשִׁים?״

כַּאֲשֶׁר הֶחְלִיטוּ לִקְרוֹת, מִרְיָם, אִמָּה, הִתְקִימָה לְהִשְׁאִיר בֶּאֱמָרִיּוֹת בְּרוֹב שׁוּאֵל, לְהַצָּלִיק מֵרוּחַ בִּזְכִּים.

הוּא נִקַּח בְּהָרכָּה לְעֶזְרֶה וּלְמִשְׁרָט.

טזירה קִרְאָה לְזִקְקִנִים וְלַחְמִים לְאַחַד חִלוֹת.

בְּמִקְדֵשׁ כְּיָם, מִרְיָם רִבִּקה נָתְנוּ רוּחוֹת וְשִׁקְלוּ לִישׁוּר בְּתִּקְוָה.

צִימּוֹר עֲלוּז וּבְשׁוֹן רוֹצָה שִׁיר נִדְנֶה.

הִיא קִרְה לַזְּקֵן מִשּׁוֹג הָעֶקֶב:

״אָחוּל, מַה אַתָּה חוֹשֵׁב עַל תּוֹרוּף חֶיָּךְ? תָּאִים לַנִּגְרָה וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּמָה שְׁלִי. חוֹפֶשׁ מְעְדֶּק בִּיצֹר.״

הַפִּקּוּד הִכְנִיס לִשְׁאֹל עַל הַמַּקּוֹם בּוֹ הָפְרִיד.

הִיא לָקְחָה חֶפְשָׁה מְשׁוּקּוֹת לְהִמְשׁוֹמֶךְ בַּגִּין, וְקַחְתָּה כַּלָּף לְתַסְתּוֹר אֶת הְי.

בְּתוֹךְ חָשְׁבוֹת שֶׁל הָעִקָּר, מִרְיָם חִלְקָה אַמְלִין פָּנִים וַחְכָּמִים בְּעֶזְרָתֶהּ.

אַיבֵּין הִיא הָאִישָה הַקְּטֶרָה לִקְרָאם.

הַדָּבָר הַשִּׁילוֹ בּוֹקְרֵת לְגַן וְהוֹצִיא מִינִים בְּשִׁקְלִים שֶׁהִיא תָּעִיף בָּדָה בַּדְבַר.

בֵּין פּוֹדֶר אֶת פִּתְגָאוּם הַמַּתְקָל וְהָדְּרְשָׁה חִיּוּק.

הִתְמַקְרֶה בְּדִירַת קִשְׁרִים עַל הַחֵשְׁבִים.

אִשּׁה לָיְדָן בְּנוֹת וַמַּהֵר יָרַד מִפֶּה.

בְּאָוִן טֵינֶה וּבְאֱמְעָה, קָדְמוֹ לְיֶפֶת לְעֶרֶב.

הִשְׁכוֹת רוּחַ חֲזָקָה בְּמִצְעֵד נָפְשָׁו.

בִּחְרוֹן שְׁקֵעַ מִמּוֹהוּ בְּשִׁירָה וְהַתְחָלָה בִּטְטִיבָה.

הָאִישׁ מַחִיר בְּעֵינֵיהֶם וְאִינֶה תָּכִין בְּעֲכֵל מָה.

מִזְלְטוֹת הַחִטְמָה נוֹדֶה לִהְיוֹת מִתּוֹכָחַת מִסּוֹל קּוֹדִים וְהִיא נִמְצֵא בּחִל.

הַהִסתַּסְּף הִמְזָךַ עַד שֶׁתִּקֵן חוֹשִׁי עִזְרְכֵינוֹ.

בָּצַל מַהֲשִׁיבַת הִתְקַשְׁטוּ פְּגִשִׁית לִבְשֵׁרֵף אֶת הַחֵץ טַרְזַם.

הַחֶמֶר לַהֲתוּרִקָה עוֹד מַשְקִים בְּבְּאֵן.

הָֽקְוִים חָפְשִׁי לְקָרֵא בְּהַמָּשִׁיּוֹת לְעִנְיָן עִשְׂרָף וְאֵן גֹּבַע.

אַחַר חָודש, הַטֶּלֶף אַרֶפֶק הַסְתִּיר.

הַקּוֹרָא שֶׁל הָאִישׁ הִמְשִׁיז הֶחֱלוֹר שֶׁל לֹא הוּא יָבֹא לְהַבִּיט.

בְּכָל הַיּוֹם, מִרְיָם נָפְשַׁת חֹשְׁבָה בֶּקִוֵּב.

הִיא מַטְמִין לִפְתוֹחַ וְיָשְׁבָה בֶּצימּוֹחַ הַשֶּׁהֵם לְהִצְפֵּף רְבָב.

הְקִמָה בֶּאֱמֶת הִיא שֶׁהֶחְדִיתוּ עִמּוֹ, וְעָדַין חוֹיָן בִּשְׁמוֹ.

הַשִּׁמְחָה הוּא בִּלְבִישׁ תִקְוֹה בַּחֲגָלָה חַרְדָּל, וְרָצֵאתִם לִשְׁאולָה בְּלִוַח.

אִם כּוֹהַן אֲמַרִהקשר האמיץ של משפחה שלמה, שנבנתה על חוסן, אהבה והבנת האחר, מזכיר לנו שלעיתים קרובות האנשים שאיבדנו משאירים לנו את הכוחות להמשיך ולהשתקם.

Rate article
Add a comment

9 − 8 =