היום לא בא לי בכלל להציע לאורי לעבור אליי. להיפגש זה דבר, אבל לחיות ביחד זה נושא אחר לגמרו. ביום שבת, אורית חיכתה לאורי לצאת להליכה נוספת. היא פתחה את הדלת ובחזיתו של האורח ראתה אותו עם שני מזוודות גדולות.
אורית ישבה בכורסה וגלגלה תמונות בטלפון. הנה הם בפארק מאכילים ברווזים, הנה מטיילים באגם, והנה תמונות מהטיול המשותף לאסיף פטריות. חצי שנה של הכרות חלפו ברוח.
הכירו זה דרך אתר היכרויות. היא בת 61, הוא בן 63. שניהם גרושים, הילדים בוגרים ומתגוררים בבתיהם.
אורי חטף את תשומת ליבי מיד אינטלקטואלי, קורע ספרים, עם חוש הומור. לא חיפש אמא לילדים שלו או משרתת לבית. רק רצה שיחה עם אדם מעניין.
אנחנו נפגשנו פעמיים-שלוש בשבוע הלכנו לתיאטרון, לתערוכות, נצטלבנו בקפאות, בחלק מהיום בפארק, וביום אחר ברכיבה על האופניים אל בית של חברה שלו. לאורית אהבה את הקשר ללא מחויבות, אבל עם אינטימיות נפשית.
אורית, ספרי לי איך את חיה שאל אורי אחרי פגישה ראשונה.
טוב, שקט, שלווה. גרתי לבד כבר חמש שנים, הסתגלתי.
אינך מתביישת?
לפעמים. יש לי חברות, הבנות באות לבקר. ועכשיו את קיימת גם את.
זה נשמע נעים.
אורי, אחרי הגירושין, שכור דירת חדר יחיד בבניין ישן. הוא מתלונן שהבעל הבית חצוני, לא עושה שיפוצים, ותמיד מעלה את שכר הדירה.
אבל מה נוכל לעשות מגיב הוא. אחרי ההפרדה נשארו לי רק מה שהייתה לבעלתי לשעבר. ההורים קנו לי דירה לפני זמן מה, ומה שעשיתי בתקן ברצוני בעצמי אף אחד לא יכיר.
חשבת לקנות משהו לעצמך?
איפה אני מקבל מיליון שקלים למטרת דירה?
אורית מבינה. היא מחזיקה בדירת שלושה חדרים באיזור טוב חיה על פירות העמל שלה כל חייה. הבנות גרו לבד, ויש לה הרבה מקום פנוי.
אבל ברגע הזה לא עלה במחשבתה להציע לאורי לעבור אליה. להיפגש זו משימה, לחיות יחד משימה אחרת לחלוטין.
ביום שבת, אורית חיכתה לאורי לשיטוט נוסף. היא פתחו את הדלת ובמבט ראשון ראתה אותו עומד עם שני מזוודות ענקיות.
אורי, מה קרה? שאלה היא.
אורית, אפשר להיכנס? אסביר עכשיו.
הם הלכו לתוך הסלון. אורי שם את המזוודות במרפסת וישב על הספה.
אתה מבין, הבית של המארחת החליטה למכור. ביקשה לעזוב תוך שבוע.
ומה עכשיו?
אין לי איפה לגור. לא ניתן למצוא דירה אחרת מייד, ואין כסף.
אורית החלה להבין לאן הוא מוביל.
אורית, חשבתי הקשר שלנו רציני. חצי שנה של היכרות, מכירים זה את זה. אולי ננסה לחיות יחד?
יחד? חידשה היא.
כן. יש לך שלושה חדרים, מקום רב. אני לא תלוי בתמיכה עדיין עובד, ונחלק הוצאות מזון וכד’.
אורי, אף פעם לא דיברנו על זה.
למה צריך לדבר מראש? החיים עצמם אמרו.
אורית הרגישה מבולבלת. היא לא הייתה מוכנה למהלך כזה.
אורי, אני צריכה לחשוב.
מה לחשוב? אנחנו אוהבים אחד את השני.
אהבה וחיים משותפים הם דברים שונים.
למה שונים? בגיל שלנו הזמן לתקופה.
בתקופה של מה?
במערכת יחסים. אם נפגשים, חייבים להיות יחד.
אורית הביטה במזוודות במרפסת. היה ברור שאורי כבר קיבל החלטה בשביל עצמה, הביא את הציוד והציב תנאי.
ומה אם אני מתנגדת?
למה? למה להתנגד לאושר?
למה שמישהו מגיע עם תיקים ללא רשות?
אורית, אל תכעסי. לא בכוונה רעה, רק המצב השתנה.
המצב לא נוצר, אנשים יוצרים אותו.
למה אתה מתכוון?
שאתה צריך היה לדבר איתי לפני שהגעת עם המזוודות.
אורי השתק, מסיים לשקול.
טוב, נדבר עכשיו. מציע שנגור יחד.
ואני מסרבת.
למה?
כי אני אוהבת לגור לבד. נהניתי מהקשר, אבל לא רוצה לחיות יחד.
למה? אנחנו מתאימים.
מתאימים למפגשים, לשיטוטים, לבילויים משותפים. לא לחיי היום-יום.
מה ההבדל?
היום-יום זה שגרה, הרגלים, סדר, פשרות.
ומה אם נסתגל אחד לשני?
זה קורה כאן, אני לא רוצה להתאים את עצמי. לי טוב כמו שהמצב הוא.
אורי ניגן במבט עצוב.
אורית, אם אציע נישואין רשמיים?
למה?
כדי שהכל יהיה תקין, “כמו שצריך”.
נישואין לא ישנו דבר. אני עדיין לא רוצה לחיות יחד.
אז מה טעם בקשר שלנו?
כמו קודם. נפגש, מדברים, מבלה יחד.
ומה הלאה?
נמשיך להיפגש.
אבל זה לא רציני!
למה לא? כך מתאים לי.
ואני רוצה יציבות.
איזו יציבות אתה מחפש? שאלה אורית כשישבה מולו.
רגילה. משפחתית. לבקר יחד, לאכול ארוחת בוקר, לתכנן עתיד.
אני לא רוצה לאכול ארוחת בוקר עם מישהו כל יום. לא רוצה להתאים לתוכניות של מישהו אחר.
אבל את לבד!
אני לא לבד. יש לי בנות, חברות, ואת כאן. הבדלה בין בדידות לחיים לבד היא גדולה.
אינני מבינה את ההבדל.
ההבדל הוא שאני היום בוחרת מתי ועם מי לתקשר. אם נגור יחד, לא אשאר עם בחירה.
אורית, בגיל ששים, הגיע זמן לחשוב על מי יהיה לצידי בזקנה.
אני חושבת על זה. אבל לא חייב להיות בן זוג.
אז מי?
בנות, מטפלת, שירותי הרווחה. יש אפשרויות.
אבל זה לא מה שאני רוצה!
אולי זה לא מה שאת רוצה, אבל בשבילי זה תקין.
אורי קם והלך סביב החדר.
אם כך, אתה מציע לי להמשיך לשכור דירה ולפגוש אותך בסופי שבוע?
מציע לחיות כפי שנוח לך. ונפגש כששנינו נרצה.
אם אין לי כסף לשכור דירה?
זאת בעיה שלך, לא שלי.
זה קר וחריף, אורית.
כן, אבל זה אמיתי. אינני מחויבת לפתור את בעיות הדיור שלך.
אבל אנחנו נפגשים!
נפגשים. וזה לא מעמיס עליי אחריות לחייך.
אורי ישב שוב על הספה והרהר.
אורית, אם אמצא דירה, נמשיך לדבר?
בטח, אם נרצה.
ובינתיים, אפשר להתארח אצלך זמן מה?
לא.
בכלל?
בכלל.
האיש הבין שהאישה רצינית מאוד. הוא לקח את המזוודות ופנה אל פתח הדלת.
אם כן, אני צריך לחפש גם מקום מגורים וגם קשרים חדשים.
אולי.
אורית, לא תתחרצי על כך?
לא.
אורי הלך. הוא כבר לא חזר להתקשר. אורית חזרה לחייה השקטים ללא גבר. בגיל שישים ואחת היא מעריכה שלווה יותר מכל קשר, וחופש יותר מכל חברה
איך הייתם פועלים במצב הזה? כתבו בתגובות את מחשבותיכם. לחצו על הלב אם אהבתם.
