הדבר היחיד שאני מקשרת לאבא שלי הוא ריבים, צעקות, ומהומות. גדלנו בעוני. אמא עבדה עד שעות מאוחרות כדי להביא פרנסה, ואבא רק חיפש סיבות לריב. יום אחד הלכנו לשוק בנתניה לקנות ירקות. המוכר התבדח עם אמא שלי, ואנחנו צחקנו. אבא שלי הסתכל עליה במבט קשה ולא אמר כלום.
בבית פרצה סערה אמיתית. הוא צרח כל כך חזק שכל השכנים שמעו אותו. אחר כך הוא הכה את אמא שלי. ואז קרה מקרה נוסף. בעבודה, אחד מהקולגות של אבא שלי התלוצץ שאני בכלל לא דומה לו, שאני דומה לאמא, ושלא קיבלתי ממנו כלום. הייתי בת שתים עשרה אז. אחרי זה, אבא עזב את המשפחה וטען שאמא פייסה אותי יותר מדי.
מאז, לא נשאר לנו כמעט כסף, אפילו לא לאוכל. אבא לא שילם דמי מזונות. אמא שלי לא רצתה להילחם איתו בבית המשפט, אז היא נאלצה להתמודד לבד. היא מצאה עבודה חדשה. בזמן שאני למדתי בבית הספר, עשיתי כל מה שיכולתי כדי להתקבל לאוניברסיטה. בהמשך הצלחתי למצוא עבודה.
בסופו של דבר התחתנתי בהצלחה ויכולתי סוף סוף לעזור לאמא שלי. לאחרונה קיבלתי הודעה. היא הייתה מאבא שלי. הוא כתב שהוא רוצה לחדש את הקשר בינינו. אני לא יודעת מה לעשות. יש אנשים שמייעצים לי להיפגש ולדבר איתו. אם להיות כנה אני לא מרגישה רצון מיוחד לכך. אני עדיין זוכרת את הרגע שבו אבא שלי עזב אותנו. הוא זר בשבילי, לא מביא לי זיכרונות נעימים. החלטתי לא לספר לאמא על ההודעה בינתיים. לא בטוחה מה לעשות. אבל למדתי שצריך להעריך את האנשים שבאמת נמצאים לצידך לפעמים המשפחה האמיתית היא זו שבוחרת ללכת איתך לאורך הדרך, ולא זו שמולה נולדנו.
