אני מגדלת בת, שהגיעה לעולם מהאהובה של בעלי. כן, קראתם נכון אהובת בעלי היא אם שלי. אולי תחשבו שאני חולה, אולי שוברת ראש, אבל תנו לי לספר עד הסוף.
זה היה בשנת 2005, 我和איתן היה לנו בית קטן ועסק משפחתי. איתן היה בעל שלושה סניפים של מכולות בתל אביב, מביא סחורה מפולין, איטליה וגרמניה. העבודה שלו אפשרה לי לא לעבוד ולדאוג רק לבית. באותו זמן היה לנו בן, אורן, בן חמש. כל היום הקדשתי את עצמי לאורן ולמטלות הבית. באיתי תמיד מצפה לשולחן של מרק עוף, קוגל, ופשטידות, והבית היה תמיד נקי עד כדי ברק.
ואז, באותו ערב שהרגישו כשלילה, קרה משהו משוגע. חזרנו הביתה אחרי ביקור אצל חברים, אורן נשן במכונית. כשהתקרבנו לשער, שמתי לב שאיתן נראה מתוח מעט. ליד השער עמדה בחורה צעירה, אחזה בקליפת שמיכה ורודפאזה. ברגע שיצאנו מהרכב היא רצה אל איתן וקרעה בקול:
קח אותי! אני הקשבתי לך ולא עשתה הפלה!
הבעתי מבט קפוא אליה, ואיתן גם הוא ניבט בבדיקה. הוא קרא בקול רם:
אני לא רוצה לראות אותה, לא רוצה לשמוע אותה! אל תתקשר אליי, אל תדבר עם הבת!
עמדתי בחוץ, שלג כבד נפל סביב, והקלה של שכנים משקפת מהחלונות. איתן נשאר שותק, מחזיק את השמיכה הוורודה בידו.
בואי פנימה, לא צריך לעמוד בקור, אסביר את הכל בבית
מתברר שהבחורה הייתה העובדת לשעבר של איתן, שהפסקה לפני שנה. ולמה? היא נושאת את הילדה שלו.
ומה נעשה איתה? שאל איתן בקול רועד כשזהיר מניח את התינוקת על המיטה.
איך? נגדל אותה. היא בתך.
הגענו להסכם עם רופאים, שכתב לנו בתיק הרפואי הריון מדומה שני. קראו לבת נויה. לא הרגשתי כל שנאה כלפיה היא חפה מאשמה, איך אפשר לשנוא תינוקת קטנה שכזה?
הזמן עבר, וקשה לי היה למחול לבגידה של איתן. הלכנו למטפל, חשבנו על גירושין. אבל הזמן מרפא, ובסופו של דבר הוא קיבל על עצמו חטאיו, חזר לבנות אמון. לא סלמתי אותו ביום אחד זה לקח שנים וחודשים.
אורן חיבב מאוד את נויה, שיחק איתה כל הזמן, הלך איתה ברמת גן עם עגלת הילדות, היה גאה לחברים שמדובר ב״אחות יפה״, ולעולם לא ניסה פוגעני כלפי נויה.
עשרים שנה חלפו, נויה גדלה והפכה להעתק מדויק של איתן אף אפה מזיז באותו אופן לפני שמקולקלת. קראתי לה בת שלי, למרות שהשכנים עדיין משקיפים בתמימות ומבטאיים כשאנו עוברים בחצר.
לפני שבוע היה חגיגת יום הולדת ה18 של נויה. התכנסנו בקרבת ביתה, הורים, חוגגים ומומלצים. לפתע הופיעה אורח בלתי צפוי אם של נויה.
מה אתה עושה כאן? אמר איתן בחיוך מריר והזיז אותה אל השער.
איך? באתי לראות את בתי שלי. איפה ווליטה?
קוראים לה לא ווליטה, קוראים לה נויה. מה אתה רוצה?!
אלוהים, לא יכלתם לבחור שם יפה יותר? אני באתי עם מתנות קוסמטיקה, טלפון חדש. איפה היא?
היא כבר יש לה הורים. אתה רק ריק. זכרתם עליה רק אחרי 18 שנה? איפה היית כל השנים האלה?
מה שייך לך? אני תובע אותך לבית המשפט!
תיסגר ותצא משם! אחרת אני מזעיר משטרה.
איתן דחף אותה החוצה, ואני הבנתי שהמשפחה שלנו בלתי ניתנת להרס. אנחנו מגינים על זהות אחת של השני, ומעניקים אהבה אינסופית. איתן הוא אבא נהדר, ואני שמחה שהילדים שלנו זוכים לתמיכה כזו.
האם גם אתם יכולים לקבל ילד של מישהו אחר, כמו שהקוראת שלנו עשתה?
הסיפור מבוסס על אירוע אמיתי שסיפר אחד הקוראים. כל דמיון לשמות, מקומות או אנשים הוא מקרי. כל התמונות הן לצורך המחשה.
חברים, אם אתם רוצים עוד סיפורים, כתבו בתגובות ואל תשכחו ללחוץ לייק זה נותן לנו מוטיבציה להמשיך לכתוב!
