בעל צחק על חמיו המסכן, עד שאשתו עשתה לו את זה…
אנחנו לפעמים שופטים אנשים לפי הבגדים שלהם, אבל שוכחים מי עבד ובנה לנו את הבסיס להצלחה שלנו. הסיפור הזה מזכיר לנו שלחיים יש קארמה משלהם והיא לפעמים בועטת חזק, ועוד חוזרת אליך.
חלק 1: הסצנה שהשאירה את כולם פעורי פה
הכול התחיל בשער הוילה המפוארת. שושנה בן-דוד, אישה מבוגרת במעיל פשוט, נסעה שעה וארבעים דקות באוטובוס מקריית שמונה עד הרצליה כדי לבקר את בתה. בידה הייתה שקית סופר של רמי לוי, מלאה בירקות טריים מהגינה שגידלה לבד.
אבל בכניסה חיכה לה לא חיבוק, אלא חתנה נמרוד. עם חליפה יוקרתית ומשקפי שמש כאילו יצא מקטלוג בדיוטי פרי, ונוהג לחשוב שכל העולם בכף ידו.
כבר אמרתי לך את זה אתמול! נזף נמרוד, נפנף ביד כאילו זאת יתושה טורדנית. לא צריך את הירקות המלוכלכים שלך, מקסימום נשמע פטרוזיליה אנחנו לא בשוק התקווה פה. תסתובבי!
באותו רגע רצה החוצה תמר. היא ראתה את זה שבעלה דוחף את אמא שלה לעבר השער.
אמא! אל תקשיבי לו! צעקה ודחפה קלות את נמרוד הצידה.
נמרוד התפנן, סידר את הצווארון ואמר:
היא מביכה אותנו מול כל הרחוב, תמרי. תגידי לענייה הזאת שתלך לפני ששכנים יראו.
המבט של תמר השתנה. מאישה מפוחדת הפכה תוך שנייה למנהלת קשוחה, כזו שמנהלת פגישות עם עורך דין בשבע בבוקר. היא נגשה אליו, קרובה עד כדי כך שיכלה לספור לו שערות באף, ולחשה בקול קריר שגרם לולהצטמרר:
ה”ענייה” הזאת עבדה בשלוש משרות כדי שאני אוכל לרכוש את הבית הזה. אתה, אגב, בעיקר התחתנת ממזל.
תמר שלפה ביד יציבה את המפתחות מהכיס של החליפה של נמרוד, וזרקה אותם מעבר לגדר ישר לשביל בין הקוצים ליד הכביש.
לך תביא, זרקה בציניות.
נמרוד קפא במקום. תמר חיבקה את אמא שלה בחום והפנתה את הגב אליו.
חלק 2: מה קרה אחר כך (המשך…)
השקט נשאר באוויר כמה שניות. נמרוד היה אדום מרוב פאדיחה, הביט בתמר ואז בגדר שמאחוריה נעלמו המפתחות. האמת האבסורדית היא שכל השכנים, אלה שדעתם כל כך חשובה לו, ממש עכשיו סקרנים הציצו ממרפסות לראות איך “מלך העולם” יתמודד עם הביזיון.
מה את עושה?! נחרד נמרוד, כל הזוהר נעלם. זו המכונית שלי!
תמר נשענה על אמא, רגועה:
שלך? נמרוד, האוטו על השם של החברה. הבית על שמי. את החליפה שאתה לובש קניתי באשראי שלי. הגזמת שכחת מה באמת יש לך, אם בכלל.
תמרי, אל תריבו בגללי, לחשה שושנה, מנסה להרגיע את הרוחות. אולי עדיף שאחזור…
את לא הולכת לשום מקום, אמא, תמר ענתה בנחישות. תכנסי, יש עוגיות בתנור ותה. נמרוד
היא הביטה בו במבט ששולח צמרמורת:
יש לך ברירה. או שאתה יוצא עכשיו, מחפש את המפתחות, ובלילה ישן אצל איזו דודה עד שתלמד יחס בסיסי, או שאתה ממשיך בהצגה ואני מחר בבוקר פונה לעורך דין וחוסמת לך את כל כרטיסי האשראי. השעון מתקתק.
שיעור בצניעות
נמרוד הביט בפרצוף הקפוא של תמר, אחר כך בשושנה שמביטה בו לא בכעס, אלא ברחמים. הבין שעבר כל גבול.
תחת מבטי השכנים, הוא התקפל ויצא בזחילה לחפש מפתחות בין הקוצים, בחול, בצד הכביש. הנעליים שהבליט כל כך התלכלכו, וה”תדמית” שהוא כל כך השקיע בה נעלמה בבת אחת.
בינתיים במטבח הגדול, תמר מזגה תה. על השולחן שקית הירקות שרק לפני רגע הייתה “בושה”. היא תפסה את הידיים של אמא:
אמא, סליחה. עבדתי כל כך קשה, עד שנתתי לו לשכוח מאיפה הגענו זה לא יקרה שוב.
שושנה חייכה, מסתירה הכל בגבורה:
חמוצים יצאו מעולים הפעם, תמרי, וגם לנמרוד היה טעים, אם רק היה רוצה לנסות.
סוף
כעבור שעה, נמרוד חזר. מלוכלך, תשוש, עם מפתחות ביד. נכנס בשקט למטבח. על השולחן היה אוכל כל התוצרת “המלוכלכת” הזאת שאכל בילדות.
שב, אמרה תמר בקצרה.
נמרוד התיישב בלי מילה. בפעם הראשונה אחרי שנים הביט בחמיו ואמר בשקט:
סליחה, שושנה.
למחרת, תמר לא שחררה לו את כל הכרטיסים. נמרוד נאלץ ללכת למצוא עבודה להרוויח בעצמו, כדי להוכיח שהוא ראוי למשפחה.
**המוסר פשוט:**
* אל תתבייש בהורים שלך.
* כסף קונה לך בית, לא יושרה.
* לפעמים, כדי שמישהו יתעורר, צריך לזעזע אותו כמו שצריך.
