Life Lessons
איתן חזר בשעת ערב מוקדמת לדירתם הקטנה בתל אביב. הדלת הייתה סגורה כשנכנס, ושקט כבד שרר בבית. הוא קרא: “יערה? עמיחי?” אך אף קול לא השיב לו.
כל יום שלישי היום, כמו כל יום שלישי, מיהרתי לתחנת הרכבת הקלה בירושלים, מחזיק ביד שקית ניילון ריקה, שהזכירה לי את תחושת הכישלון. שעתיים של שיטוט חסר תוחלת
תקשיבי, אני חייבת לספר לך משהו מהילדות שלי, זה כזה סיפור חמוד. כשהייתי בת עשר והאח שלי היה בן שתים עשרה, רוב הזמן הוא היה מחוץ לבית, משחק עם חברים בשכונה
אני בת עשר ויש לי אח בן שתים עשרה שמבלה רוב זמנו במשחקים מחוץ לבית. לא דיברנו הרבה בינינו, ואני עוזרת לאמא לעשות עבודות הבית. אבא שלי עובד במפעל וחוזר
Pero vamos a ver, Lucía, ¿te has fijado bien? Pasa el dedo, mujer. ¡Esto no es polvo, es fieltro lo que hay aquí! ¡De verdad, que aquí ya podrías plantar patatas!
כשהייתי בת עשר ואחי בן שתים עשרה, הוא בילה את רוב זמנו ברחוב, משחק עם חבריו ולא דיברנו הרבה אחד עם השנייה. אני הייתי עוזרת לאמא בבית עם הסידורים, ואבא
סבתא העדיפה נכד אחד ומה איתי, סבתא? היא שואלת בשקט. נו, עינב, את גם ככה מתנהלת יפה. תראי איזה לחיים תפוחות יש לך. האגוזים זה לשכל, לאלי צריך ללמוד, הוא
בזמן שאמהות מציפות את הפורומים בשאלות כמו מה לשים בערכת עזרה ראשונה והאם ירשו להן להעלות עגלה לתא הנוסעים, נוסעים אחרים כבר עושים הכנות לטיסה בסמוך אליהן בעצבנות.
בזמן שאמהות מציפות פורומים בשאלות מה לשים בתיק העזרה הראשונה והאם ירשו להן להיכנס למטוס עם עגלה בתוך הקבינה, נוסעים אחרים מתכוננים בדריכות לטיסה שלצידם.
Traicionó y pone condiciones Escucha, Lucía, no tengo ni tiempo ni ganas de escuchar tus quejas eternas. O acabas ahora con ese papel de víctima y seguimos