– איך זה שאיננו היורשים? אין לה קרובי משפחה אחרים! – צעקה הבת והניפה את ידיה בזעם, עד שעיניה נפלו על המסמך הרשמי. הסיפור הזה התחיל שנים רבות לפני שהמסמכים
Jeg var seksten, da de klædte mig i hvidt og sagde, at jeg var heldig. Alle smilede til mit bryllup, som om mit liv var blevet et eventyr.
Kære dagbog. Hun hed Ditte Hansen, og hun blev kun seksten år, da de klædte hende i hvidt og sagde, at hun var heldig. Hendes mor ordnede sløret og hviskede: “
Kære dagbog. I nat kan jeg ikke sove. Jeg bliver ved med at tænke på dengang, jeg var seksten år gammel, iført en hvid kjole og fik at vide, at jeg var heldig.
איך זה שאנחנו לא היורשים? אין שום משפחה אחרת! – צעקה הבת, מנופפת בידיה, עד שראתה את המסמך הרשמי… הסיפור הזה התחיל הרבה לפני היום שבו המסמכים הנוטריוניים
התחתנתי בגיל 16, אבל למחרת בבוקר דניאל סיפר לכולם שאני לא בתולה, ועזב. קוראים לי נועה גולן, וזה הסיפור שלי. בגיל 16 הלבישו אותי בלבן ואמרו לי שאני ראויה למזל. “
התחתנתי בגיל שש-עשרה. אבל בבוקר שאחרי ליל הכלולות, בעלי סיפר לכולם שאני לא בתולה ועזב אותי. אני, שירה ברק, הייתי רק בת שש-עשרה כשהלבישו אותי בלבן ואמרו
Der er historier, man bærer med sig. Den her er sådan en. Den begyndte for nogle år siden bag det høje, grønne hegn om byens internat. Bag hegnet var der altid larm.
יומני, הייתי בת שש עשרה כשהלבישו אותי בלבן ואמרו לי שאני בת מזל. כל הכפר חייך בחתונה שלי כאילו החיים שלי הפכו לאגדה. אמא שלי בכתה, אבא שלי נראה גאה, ואורי
זה קרה לפני כמה שנים, אבל אני עדיין זוכר את זה כאילו היה אתמול. מאחורי הגדר הירוקה והגבוהה של הכלבייה העירונית היה תמיד רעש. כלבים נבחו בשמחה כשראו אנשים חדשים.