יומןיוםחמישי, 12במרץ2026 היום, לפני שהשמש תשקע על תלאביב, חשבתי לכתוב את הסיפור של משפחתי, כמו שמסופר במזבחי היוםיום. הבת הגדולה, סיון כהן, חיה חיי ריב
15. juni 2026 Dagbog I aften trak jeg i snoren, der bandt den tunge kludpose, og stoffet slap langsomt løs med en stille raslen. Et øjeblik syntes duften
Den eneste dom i familien blev afsagt af den ældste datter Sølvi. Hun var så kræsne med sin kommende mand, at hun aldrig kom i ægteskab, og ved tredive
אמא הייתה אלופה ביופייה וזה היה הכשרון היחיד שלה, לפי דברי האבא. ואני, שמעריצה אותו עד שפעם לבי נשרף, הצצה לעולמו בעיניים שלו. אבא לימד מדעי המדינה באוניברסיטה.
אמא הייתה יפהפייה, אבל לפי אבא זה היה היתרון היחיד שלה. הוא תמיד חייך במוּדעון, ואני, שנפתי אליו עד קצה הלב, ניסיתי לראות את העולם דרך עיניו.
היי, אז תתכונני, אני הולכת לספר לך חוויה של ממש, כאילו מדברת אלייך בטלפון, כאילו על חזה של חיבוק. אמא שלי, שירא, הייתה יפה עד כדי שזה היה האיכות היחידה שהיא נחשבה לה.
היום חזר על עצמו כמו לולאה של מחשבות שהתחילו עוד לפני שהייתי בן עשר. אבא, שלמה, שאל אותי בבקשתו הפשוטה: «הייתי שמח אם נעבור כמה חודשים בביתך?
אבא, תגיד, אפשר שנשאר אצלך כמה חודשים? שאל יואב בקפדנות את אביו. אין בעיה, השיב בקיצור האבא. הורי יואב התגרשו לפני כעשר שנים. אמו נישאה שוב אחרי שנתיים, והאב נשאר לבד.
אבא, אפשר שנשאר אצלך כמה חודשים? שאל יוסי בחוסר וודאות. שום בעיה, ענה דוד בקצרה. ההורים של יוסי התרחקו לפני כעשור. אמו, רות, נישאה מחדש אחרי שנתיים, בעוד
Den rige forretningsmand Morten Hansen syntes, at det ville være underholdende. Han bad sin seksårige søn, Emil, om at pege på en ny mor blandt de smukke