Life Lessons
רוח סתיו חלפה ברחוב השקט, מפזרת עלים זהובים לאורך המדרכה כמו הבטחות שנשכחו. בתוך המאפייה, אנשים צחקו והתחממו עם קפה טרי ומאפים, עטופים באור זהב של חיי היומיום.
ניסינו להעביר את הדברים שלך לחדר האבידות, אמר השוטר. אבל… יש לך חתול לוחמני במיוחד. לא נותן להתקרב. קח בבקשה את החפצים והחתול. יש לנו מספיק עבודה גם ככה…
“איך אפשר לרדת כל-כך נמוך? בתי, אין לך בושה? ידייים ורגליים יש לך, למה אינך עובדת?” כך נהגו לומר לקבצנית עם הילד, שעמדה בכניסה לסופר.
שוב ילדה? זה סוג של צחוק מהגורל!.. אצלנו במשפחה ארבעה דורות של גברים עבדו ברכבת! ומה אתה הבאת? אני באמת כזה גרוע? כאבא?.. ומה אתה חושב? עדי גררה חמותה.
בערב שלפני החתונה, הורי קרעו לי את השמלה אבל לבית הכנסת נכנסתי עם מדים של חיל הים, ורק אז הם הבינו את מי ניסו לשבור המילים “ערב חתונה”
Life Lessons
אף אחד לא ציפה שמשהו ישתבש. זה היה עוד מופע רודיאו. עוד ערב רוגע. עד שפתאום ילד עבר את הגדר. בהתחלה הכל נראה כמו טעות. אבל אזמשהו השתנה.
Life Lessons
“אני רק רוצה לבדוק את היתרה שלי.” הם צחקו… עד שהמסך שינה את הכל הוא הצטער על הצחוק הזה לכל חייו. “אני רק רוצה לבדוק את היתרה שלי.”
תומר אבידר גדל ללא אב. נכון, היה לו אב, אבל כשהיה תומר בן 4 בלבד, אביו נהרג. אביו, מיכאל אבידר, שירת כלוחם ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף, ונהרג בעת
Life Lessons
המסעדה נראתה רגילה מבחוץ. תחנת דרכים מאובקת בצד כביש 4. קרני שמש נשפכות דרך החלון הקדמי. ספסלים אדומים, כוסות קפה, צלחות חצי אכולות. מקום כזה שאנשים עוצרים בו ושוכחים.
מה שהרופא לא ימליץ: הכוח של תליון ישן אחד לפעמים גם הרפואה מרימה ידיים. כשכל הנתונים צוללים והצפצופים בחדר הטיפול הנמרץ הם היחיד שממלא את השקט, לא נשאר