Life Lessons
הבנק המפואר בירושלים היה דומם, מצוחצח וקריר כמו מערת שלג באמצע יולי. לקוחות אלגנטיים עמדו בשורה, מחזיקים תיקי עור וכרטיסי זהב בקושי מחליפים מבט זה עם זו
אמא שלי סוף סוף יצאה לפנסיה. עברו כבר כמה שנים מאז. “אני עייפה,” היא אומרת, “הבריאות בקנטים, עבודה לחוצה, והשנים נותנות בי את אותותיהן.
Life Lessons
וואי, בנות, אני מרגישה שהחמות שלי יצאה לי מכל החורים. אתמול היא הופיעה אצלי פתאום עם סיר של חמין! איך זה נשמע לכם? כאילו, החמין שלי לא טעים לה.
חייתה בשכונה שלנו, ממש סמוך לנחל הירקון, בחורה אחת. שמה היה טלי. צנועה כזו, שקטה, כמעט בלתי נראית. יש אנשים כאלה כאילו הם נמצאים, אבל אפשר גם בקלות לא להבחין בהם.
Life Lessons
המסעדה הקטנה הריחה מטיגון ישן, קפה מר, וגשם טרי על מדרכה תל־אביבית. בפינה, בתא מרופד עור דהוי, ישבה ילדה לבד, קטנה מכדי למלא את המושב הסדוק, הסוודר הגדול
לעת זקנה הילדים נזכרו שיש להם אמא, אבל אני לעולם לא אשכח איך התנהגו אליי כשבעלי עזב אותי לטובת אישה צעירה, הילדים עמדו לצידו הרי הוא היה אדם מכובד, מנכ”
בגיל הזקנה הילדים נזכרו שיש להם אמא, אך אני לעולם לא אשכח איך נהגו בי כשהגרוש שלי עזב אותי לטובת אישה צעירה, הילדים בחרו לעמוד לצידו בכל זאת, הוא היה אדם
Life Lessons
המסעדה הייתה חמימה, מוארת ועמוסה באנשים. תאי ישיבה מרופדים בבד אדום עיטרו את קירות המקום. רצפת השחור-לבן נצצה מתחת לאור הניאון התלוי מעל.
Life Lessons
בית הקפה היה חמים, מואר, ושוקק חיים. ספסלי ויניל אדומים עיטרו את הקירות. הרצפה המשובצת בשחור ולבן הבריקה תחת אורות הניאון. ספלי קפה נקשו בנעימות.
Life Lessons
המסעדה הייתה חמימה, מוארת ועמוסה. ספסלי ויניל אדומים עיטרו את הקירות. הרצפה המשובצת בשחור-לבן הבריקה מתחת לאורות הניאון. כוסות קפה נקשו זו בזו בעדינות.