Life Lessons
8 באפרילהיום אני רוצה לכתוב על חוויה שהותירה בי טעם מר.אמא שלי, חנה לוי, עלתה במיוחד על הרכבת מהישוב הקטן שלנו בגליל לתל אביב. היא הביאה איתה שתי מזוודות
הרגשתי הקלה כששמעתי שבעלי לשעבר איבד הכול. אני יודעת שזה נשמע לא יפה, אבל אני בוחרת להיות כנה עם עצמי. הייתי נשואה לו במשך חמש עשרה שנים.
Life Lessons
Conocí a Javier cuando los dos teníamos veintisiete años. En ese momento, él ya había terminado la carrera universitaria con matrícula de honor y se encontraba
La primera vez que ocurrió, nadie se dio cuenta. Fue una mañana de martes en el Instituto de la Alameda, uno de esos días grises y lentos en los que los
שרה זהבי הייתה אישה אדירה, כמעט מהפנטת. לא צעדים, אלא פסיעות כבדות, לא מבטים, אלא מבטי ברק. לא דיבור, אלא משפטים כמו פסוקים. אם תניח אותה על בסיס, תחשוב
היה לי קל על הלב כששמעתי שגרוש שלי איבד את הכל. אני יודעת שזה לא יפה לומר, אבל חייבת להיות כנה. הייתי נשואה לו חמש עשרה שנה. כשנישאנו, כבר היה לו דירה
אמא שלי באה ממשפחה גדולה. היו לה שישה אחים, אבל כיום נשארו רק שלושה. אמא ואחת מאחיותיה גרות באותו מושב בגליל. בקיץ הן עובדות קשה בבציר ובשלל משימות בחקלאות
חמות אסנת בן-יהודה הייתה אישה בלתי נשכחת. לא צעדה, אלא פסיעה. לא מבט, אלא חוד חנית. לא מילים, אלא פסוקים. תעמיד אותה על כן יותר פסל מאשר אישה.
יומן אישי יום חמישי היום קרה משהו שלא חשבתי שאי פעם אעשה, אבל יש רגעים שבהם פשוט צריך להעמוד על שלך. הלכתי עם שני הילדים שלי, דגן ורומי, לקניון עזריאלי
חמות מרגלית בן חיים הייתה אישה מרשימה ומרובעת. לא הליכה, אלא פסיעה. לא מבט, אלא מבט חודר. לא מילים, אלא אמירות. אפשר היה להעמיד אותה על בסיס, והייתה הופכת