Life Lessons
את סבתא אספו כל בני המשפחהאת סבתא אספו כל בני המשפחה. בלי לטייח, אמרו לה בפנים כמה שהיא כבר עייפה אותם, ושסוף סוף הגיע האביב ועכשיו היא תיסע למושב עד סוף הסתיו.
גורשו מהדירה הקטנה שלהם בלב תל אביב, אם ובנה עמדו מול שער ברזל כבד ברחוב שקט בשכונת צהלה. רק לפני כמה שעות הדלת נסגרה מאחוריהם, בלי רחמים ובלי אופק.
תקשיב, אני חייבת לשתף אותך בסיפור שלא יוצא לי מהראש על אמא ובן שלא היה להם שום דבר חוץ אחד את השני, ובסוף קרה להם נס קטן של חסד. זה היה בלב פברואר כזה
עברתי אליו כדי שנתחיל מחדש, ובסוף מצאתי את עצמי ישן על הספה ב”בית שלי”. כשהסכמתי לעבור לגור איתו, עשיתי זאת מתוך אמונה שנבנה משהו משותף.
אני עוברת לגור אצלו, מתוך רצון להתחיל דף חדש, ובסוף אני ישנה על הספה ב״הבית שלי״. כשהסכמתי לעבור אליו, האמנתי שנבנה יחד משהו אמיתי. עזבתי את השכונה שלי
אני מותשת. ולא זו לא רק עייפות רגשית מופשטת. מדובר בעייפות פיזית, נפשית וכלכלית מהעובדה שאני מפרנסת שני מבוגרים שבחרו להיתקע לנצח במצב של מתבגרים.
עזבתי הכול ועברתי לגור אצלו, כי רציתי שנפתח דף חדש, ובסוף מצאתי את עצמי ישנה על הספה בתוך “הבית שלי”. כשהסכמתי לעבור אליו, עשיתי את זה עם אמונה
אני גמורה. ולא אני לא מתכוונת לעייפות נפשית מופשטת. אני לגמרי מרוקנת בגוף, בנפש, ובעיקר בחשבון הבנק מלממן שני מבוגרים שתוקעים על הילוך נצחי של גיל ההתבגרות.
Life Lessons
יחד עם החברה שלי שכרנו חדר אצל סבתא מבוגרת בתל אביב. אנחנו גרים איתה כבר שמונה חודשים.אנחנו חולקים איתה מקרר, והמדפים שלה תמיד ריקים. הדבר היחיד שעמד שם
לבד ביחד לפני שלושים ושמונה שנים, נעמה הזמינה את ארוסה לעתיד, יונתן, לבוא לבית הוריה. להכיר. להודיע שהם עומדים להגיש טפסים ברבנות. אבא ואמא ישר הבינו הכול