הכל התחיל כמו תכנון רגיל של חופשת הקיץ. אני ודקלה, אשתי, עם הקיה שלנו שכבר עברה חצי מדינה, מסמנים על מפה מסלול של יותר מאלף קילומטרים לכיוון אילת, מתמלאים בציפייה לדרך.
אמא בת שבעים ושלוש, הבאתי אותה אלינו הביתה, ואחרי חודשיים הבנתי זו הייתה טעות. השכם בבוקר, רעש של סירים, אתה לא מחזיק את הסכין נכון. כשנסעתי עם אמא מירושלים
אמא שלי בת שבעים ושלוש. הבאתי אותה אלינו, לדירה שלנו בגבעתיים עם שלושה חדרים, וכעבור חודשיים קלטתי זה היה טעות. ההשכמה בשש בבוקר, רעש סירים, את לא יודעת
Mamá, sonríe
A Arancha no le gustaba cuando las vecinas venían a pedirle a su madre, Ana, que canta…
Mamá, sonríe Marina siempre sentía una incomodidad extraña cuando las vecinas cruzaban la plaza y tocaban a su puerta, pidiendo a su madre que les cantara algo.
יונתן עמד ליד הקופה בחנות הפארם ברחוב אלנבי בתל אביב, ופתאום הרגיש לראשונה זה שנים שהוא לא שולט בכלוםלא בשוק, לא במספרים, וגם לא בגורלות.
לאמא שלי, שרה, יש כבר שבעים ושלוש שנים. אחרי שהתאלמנה, ההחלטה להביא אותה אלינו הביתה מרמת גן לתל אביב הרגישה ברורה ומתבקשת. היא כבר לא יכלה להסתדר לבד
יום 1, סופר-מרקט ביפו עמדתי מול הקופה בסופר השכונתי ביפו ופתאום הרגשתי שאני מאבד שליטה. כל השנים בחדרי ישיבות, במספרים, בהחלטות של מיליונים ובסוף, דווקא
Life Lessons
יש לי זיכרון מימים רחוקים, כשמלאו לי שבע עשרה, ואבי עזב אותנו. אמי עבדה קשה בשני עבודות בתל אביב, ולא השתכרה הרבה שקלים. חסכנו בכל דבר שרק אפשר.
¿Sabes, la última vez que mi vecina jubilada vio a su hijo fue hace más de seis años? Le pregunté, casi sin querer, ¿hace cuánto no hablas con tu hijo?
” תסתכלי על עצמך, למי את כבר צריכה בגיל חמישים ושמונה?” זרק מיכאל בעוזבו, והוא אפילו לא הביט בי. החגורה של השעון היקר זה שאני הענקתי לו ליום