Cuando regresé a casa, la puerta estaba entreabierta. Lo primero que pensé fue: Alguien ha entrado en la casa. Quizá esperaban encontrar algo de dinero
הייתי בן עשר כאשר אבא שלי לראשונה לא קרא לי לארוחת הבוקר, אלא הוביל אותי בדממה אל מחוץ לבית. באותו בוקר, אדים על החלון נראו כמו כתב סתרים עתיק, והאוויר
Life Lessons
¡Fuera de aquí, de pueblo!En mi aniversario en un restaurante de lujo no hay sitio para semejantes piojosos soltó mi suegra al echar a mis padres por la
Life Lessons
יומן חיים 30 שנה אחרי הלימודיםאז מה, תעודת נישואין באמת יותר חזקה מהחיים בזוגיות בלי נישואין? היו צוחקים עלי בעבודה אז, כשהתחילו לשמוע עליי ועל טל, אבא של הילד שלי.
הייתי בן עשר כשאבא לראשונה לא קרא לי לארוחת בוקר, אלא פשוט הוציא אותי לחצר בשתיקה. באותו בוקר, הכפור על השמשות נראה כמו עבודת חיתוך נייר, והאוויר צרב את הריאות.
Hoy, algo curioso sucedió y me siento obligado a dejar constancia en mi diario. Y es que nunca pensé que aquel día trivial en Madrid acabaría de esta forma.
Давно это было, но до сих пор в памяти осталась каждая мелочь. Я стояла у старого перрона станции תל אביב מרכז, закутавшись в пуховик, провожала взглядом Элияу.
«אין קליטה, אני על אתר»: בעלי נסע לעבודה מרוחקת, אבל אחרי שבוע אמא שלי ראתה אותו בשכונה אחרת עם עגלת תינוק. נסעתי לבדוק לפני שבועיים עמדתי על רציף תחנת
שמעתי את השיחה רעועה, אני על הפרויקט: בעלי נסע לעבוד במרחקים, אבל אחרי שבוע אמא שלי ראתה אותו בשכונה אחרת עם עגלת תינוק. יצאתי לבדוק לפני שבועיים עמדתי
אני גרה ברחוב קטן בירושלים, מרחק רגע מהתיכון, ועם תחילת שנת הלימודים הרעש שוב חוזר: נערים עם תיקי גב ענקיים, חולצות לבנות פתוחות, צחוק מתגלגל, אמהות ממהרות