Du fløj ud af universitetet på grund af din kærlighed! Vi sendte dig for at studere, ikke for at gifte dig! Vi savnede en bondegutinde i familien, udbrød faren.
סבלת, בני! את עכשיו במשפחה אחרת, והכללים שלהם חשובים. נישאת, אתה לא באת לסיור. איזה כללים, אמא? כולם כאן משוגעים! במיוחד החמות! היא שונאת אותי, זה ברור!
היום בערב, אחרי שהשמש שכבה מאחורי גורדון של תלאביב, ישבתי במטבח והחלו לרשום את מה שמסתער עליי במחשבות. הקול של האורחת שכנה, רחל, עדיין רועמת במוחי: הבת שלי איזה חכמה!
היום, אחרי יום ארוך של שיחות ובוזזים, חזרתי אל המחשבות שלי וכתיבתי ביומן. חנה, שותפתי למגורים, הייתה שוב בתל אביב במרכז השכונה, מחזיקה בלהבות של גאווה על בתה.
הבת שלי איזה חכמה! מתגאה אורית לבנות השכונה. היא קיבלה את כל הציונים חמש בחמישה במבחנים! וגם משיגה כסף מהצד, לא לוקחת לנו שום שקל! אני מקנאת אותך, אורית!
העיר, עטופה בצללים כבדים, נושמת דממה קודרת, שבורה רק מצפצופי משטרה נדירים. במבני בית החולים העירוני, שכל מסדרון מתמלא בקרקעים של כאב זרים, מתרחשת סערה
**Dagbog, 4. juni 2026** I dag gik jeg ned ad Strøget med min vanlige selvsikre holdning en ung millionær fra København, med en kontohistorie i millioner af kroner.
Mikkel, hvad er det her? spurgte den strenge pige, mens hun holdt en skjorte i hænderne. Hvad er den lyserøde plet? En andens læbestift?
מאיר, מה זה? שאלתי בחומרה, מחזיקה חולצת שחורה בידי. מה זה הכתם הוורוד? איפה השפתון? חכו, אתה באמת נשאר בטירחה בעבודה? אלונה, מה את אומרת?
מאיר, מה זה? שאלה במגון בתקול, מחזיקה חולצה במישוחה. מה הקו האדום הזה? איפה הליפסטיק? מה, אתה נשארת במשרד עד מאוחר? תמר, למה את מדברת כך?