18אוגוסט2026 יום חמישי, יומיים אחרי פגישה שכל כך רציתי לשכוח «למה אני צריכה להיות מטפלת של “סבא”? מה את רוצה ממני? דירה? מכונית?
היום, יום שלישי, 12 ביוני 2026 אני, אֵיתָן כּוֹהֵן, בן 56, גר עם בת זוגי, תְזוֹפִיָה לוי, בת 43, בדירת שני חדרים בפריפריה של ירושלים כבר שלוש שנים.
נעמי כהן נזזה לחזור הביתה. השעון כבר מצביע על כמעט עשר בלילה, והיא מתחשק להקפיץ למיטה, לשתות קפה קטן ולקחת לילה של נוח. היום היה מעמיס. יוסי, בעלה, כבר
קארין ולצידה אסף אף לא ידעו איך יצא להם הילד המושלם הזה. שניהם סיימו רק תשע כיתות, ובזכות המורים שהיו להם נדיבים כל כך. לכל אחד שלו אבל קארין הייתה את האצאי;
למי אתה מדבר? קראה מריה נבו, עומדת לצד מיקאל, והשניים הביטו אל האורח שמזיק את הדלת המחרדרת של המרפסת. אליי, מריה נבו! קרא הקול הצעיר, קולותיו מתנגנו כמו
Da Jens Madsen kommer hjem fra jobbet, står mor Maren Jensen på altanen og vander blomsterne. Hun bøjer sig over de hængende krukker og stryger forsigtigt bladene ud.
Kirstine stod i døråbningen til værelset, lige så forsigtigt som om hun skulle lade døren glide på et glimt hverken at forstyrre eller at misse det afgørende øjeblik.
15במרץ 2026 יום הולדת של האביב וההזדמנות לחשוב על כל מה שחלף. היום שבו ישבתי על הספסל שבפינת החצר של ביתנו בקיבוץ נווה שלום, השמש חממה את הפנים והדממת
Maren Sørensen, 84årig enke, sad på busstoppestedet uden for sit lille rækkehus i den stille landsby Ringe og vidste ikke længere, hvilken vej hun skulle gå.
