“אבל אנחנו הרי משפחה,” אמרו אחי ואחיותיי ביום שבו נפרדנו מאמא בהר המנוחות בירושלים. אותם אלה שלא היו כשהפסיקה לקום מהמיטה. אלה שלא ענו לשיחות.
אבל הרי אנחנו משפחה אמרו אחיי ואחיותיי ביום שבו נפרדנו מהאמא שלנו בהר המנוחות, עטופים בענני אבק ירושלמי שמרחפים כמו זיכרונות נושנים. אלה אותם אנשים שלא
Life Lessons
– אוי, אתה המתוק שלי! ילד טוב שלי! אלוהים, למה ילדים קטנים כאלה מתוקים, אה? אמרה מרים בשמחה, כשהיא מפנקת את הנכד שלה ומצטלמת בגאווה לסרטון משפחתי.
Life Lessons
חמותי נעלמה לשלושה ימים. חזרה עם מסמכים ששינו את המשפחה שלנו מעולם לא באמת הבנתי את האישה הזו במשך שבע שנים. וכשהיא נעלמה יום אחד, לשלושה ימים בלי התראה
Life Lessons
נו, תמר, את מוכנה כבר? אני מאחרת לבית ספר! איילת הרימה את החולצה האחרונה של עידו מהסל והניפה אותה על החבל במרפסת. המרפסת שלהם, פתוחה ובלי חלונות, עם הקירות
הבן שלי לא התקשר כבר שלושה חודשים. חשבתי שהוא פשוט שקוע בעבודה. בסוף, אחרי התלבטויות, החלטתי לקום ולנסוע אליו לתל אביב בלי הודעה מראש. פותחת לי את הדלת
הבן שלי לא התקשר שלושה חודשים. חשבתי שהוא עסוק בעבודה. בסוף נסעתי לבד אליו, בלי להודיע. דלת פתחה לי אישה זרה ואמרה שהיא גרה שם כבר חצי שנה.
הבן שלי לא התקשר שלושה חודשים. חשבתי שהוא פשוט שקוע בעבודה. בסוף לא התאפקתי, לקחתי קו ישיר לראשון לציון, בלי הודעה מוקדמת. פותחת לי את הדלת אישה שאני לא
תקשיב, חייבת לספר לך משהו מהסרטים שקרה בשכונה ככה אחד כזה, עשיר צעיר, בסביבות גיל 25, בא עם מרצדס שחורה נוצצת ועוצר ליד בית קטן כזה בדרום תל אביב, בשכונה לא משהו.
יומן אישי, תשע”ד בשכונה שלנו, חיה אישה מבוגרת בשם תמרה גפן. אחרי שעברה התקף לב, בנה, רועי, הביא לה מתנה כלבלב זעיר, מגזע יקר ומיוחד, קטן וכמעט בלתי