יומן, 15אפריל2026 היום היה כבד על המשפחה שלנו, והייתי צריך להביא את האירועים במילים מסודרות כדי שלא אשכח מה שהתרחש. הדיברה לי דודתי לאה, תמיד יש לה מילת
אמא, אני אסיים מהר. עשרים דקות לכל היותר איתן עומד בפתחת חדר האשפוז, מנסה לחייך, אך שפתיו רועדות. רק לא יותר מדי זמן תזורה שוכבת על צדדיה, מצמידה את עצמה
אמא, אני חוזר מהר, כעשרים דקות ולא יותר עמד יותם בדלת הכוורת, מנסה לחייך, אך שפתיו רעדו. רק לא תאריכי מישה, שוכבת על הצד, אחוזת בשמיכה הרופאה אמרה שהטיפול יתבצע עד הערב.
אמא, אני מיד. לא יותר משעשרים דקות יאיר עמד בפתח חדר האשפוז, מנסה לחייך, אבל השפתיים רעדו. רק לא הרבה נטע שכבה על צד, מצומדת לשמיכה, הרופא אמר שיהיה טיפת דם עד הערב.
Kære dagbog Mor, jeg er lige ved at komme, omkring tyve minutter, højst, sagde jeg, mens jeg stod i døren til sygehavetrabet og forsøgte at smil, men læberne rystede.
Mor, jeg er hurtig. Måske tyve minutter, højst, står Mikkel i døren til patientstuen, forsøger at smile, men læberne ryster. Bare ikke længe, ligger Freja
אמא, אני חוזר מהר. לא יותר משעהעשרים, עִמִּי עמד בפתח חדר האשפוז, מנסה לחייך, אך שפתיו רעדו. רק לא תאריכי יותר, תמר שכבה על צידה, אחוזת בשמיכת הצמר, הרופא
Signe, tro ikke, at der er noget galt! Jeg er ikke hjemløs. Jeg hedder Morten Jensen. Jeg er kommet for at se min datter. Det er svært at forklare Kun
א׳.היום חזרתי לכפר אחרי שלושים שנה של חוסרקשר. שלושים שנה עברו מאז, כשהייתי בת שמונהעשרה, עליתי באוטובוס לתל אביב והיעלמתי. בתחילה שלחתי מכתבים, לאטלאט
כאשר חזרה לאזור הכפר אורלי אף אחד לא הכיר אותה מיד. שלושים שנה עברו. שלושים שנה, מאז שהייתה בת שמונה עשרה, קפצה על האוטובוס לתל אביב ונעלמה.