HE
עשרים דקות כבר עמדתי והבטתי בשעון של הבנק ברחוב אבן גבירול בתל אביב, ודוד רפי שלי עדיין שם, בתור השלישי, מפטפט עם הקופאית כאילו יש להם את כל אחר הצהריים בעולם.
HE
קוראים לי אבישי בוזגלו, ואני עובד היום כשמאי מקרקעין ברמת גן. אבל כשהייתי בן תשע, מכרתי פרחים בצומת ברחוב יפו בירושלים, ליד תחנת הדלק, כל אחר צהריים אחרי
HE
אני יוסי, בן חמישים ושתיים, טכנאי מעליות בחיפה. הכלב שלי, בוקסר בשם רוקי, בן ארבע-עשרה, מת אתמול בצהריים בקליניקה הווטרינרית ברחוב הנביאים.
HE
אני אינסטלטור בבאר שבע כבר שש עשרה שנה. עבדתי כמעט בכל שכונה בעיר, מרמות לרגר ועד נווה זאב, ותאמינו לי, ראיתי הכל. ברזים שקוראסים, אסלות סתומות, דוד שמש
HE
"תמצא לך דירה, בעז. מהיום." זה מה שאמרתי לבן שלי, בזמן שהוא עדיין מנסה להבין למה אני מחייכת ולא בוכה. אני אספר לכם איך זה נראה מהצד שלי — כי
HE
ביום ההולדת ה-27 שלי סבתא שלי נתנה לי מסמכי בעלות על מלון יוקרה בשווי 600 מיליון שקל. רבע שעה אחרי זה, בעלי וחמותי כבר הודיעו שהם משתלטים עליו.
HE
שרון עצרה את הרכב מול בית החולים "וולפסון" ברחוב הפלמ"ח, וכיבתה את המנוע רק אחרי שספרה עד עשר. שתי שיחות טלפון עם אמא כבר היו לה מהבוקר
HE
דורית סגל, בת חמישים ושתיים, מנהלת חשבונות בחברת הובלות בחיפה, גילתה ביום שלישי בצהריים שאין לה יותר מפתח למחסן שהיא עצמה שילמה עליו במשך תשע שנים.
HE
הגשם ירד על חלונות המרפאה הפרטית ברחוב ביאליק בחיפה, והדס אלמוג ישבה על הכיסא הקשה ליד המיטה של אמה, רבקה, כבר שעה שלישית. במסדרון רץ טלוויזיה תלויה על
HE
בת שבעים ושלוש, וגברת רוחמה עדיין הגיעה כל שישי בעשר בבוקר למכון "עדן" ברחוב דיזנגוף, ישבה בכורסה השלישית משמאל וביקשה לק אדום יין –