Anders kom hjem – til det lille hus i udkanten af landsbyen, hvor hans mor boede alene, siden faren døde. Han havde købt hjemmebagte boller i byen og satte dem på bordet.
היום יומן. אני כותב את זה אחרי שנים של שתיקה, ואני רוצה לזכור הכל כמו שזה קרה. הבאתי את הבורקס ממושב קרית גת, שמתי על השולחן. אמא שלי, שרה, התיישבה מולי, שקטה.
דוד מגיע הביתה – בית קטן בקצה המושב, שבו היא גרה לבד מאז שבעלה נפטר. הוא מביא מאפים מהעיר הגדולה, מניח על השולחן. יושב קצת, שותק. אחר כך אומר: “
אורי נוסע הביתה – אל הבית הקטן בפאתי המושב, שם אמו שרה גרה לבדה מאז שבעלה נפטר. הוא מביא איתו מאפים מהעיר הסמוכה, מניח אותם על השולחן. יושב רגע, שותק.
Kære dagbog. Da jeg blev gift, vidste jeg, at vores familie aldrig ville blive helt almindelig. Min mand havde allerede en søn fra sit første ægteskab.
Da jeg blev gift, vidste jeg, at vores familie aldrig ville blive helt almindelig. Min mand havde allerede en søn fra sit første ægteskab.
Da jeg blev gift, vidste jeg, at vores familie aldrig ville blive helt almindelig. Min mand havde allerede en søn fra sit første ægteskab.
כשהתחתנתי, ידעתי שהמשפחה שלנו לעולם לא תהיה לגמרי רגילה. לבעלי כבר היה בן מנישואיו הראשונים. הוא היה בן עשר כשנפגשנו, ובאותו זמן הוא נראה רגוע, מנומס ואפילו ביישן.
אז ככה, כשהתחתנתי, ידעתי שהמשפחה שלנו לעולם לא תהיה לגמרי רגילה. לבעלי כבר היה בן מנישואים קודמים. הוא היה בן עשר כשנפגשנו, ובאותו זמן הוא נראה רגוע, מנומס
יומן יקר, כשהתחתנתי, ידעתי שהמשפחה שלנו לעולם לא תהיה רגילה לגמרי. לבעלי כבר היה בן מנישואיו הראשונים. הוא היה בן עשר כשנפגשנו, ובאותה תקופה הוא נראה רגוע