Life Lessons
יומן אישי, 12 באוגוסט, תל אביב הכל היה נראה מושלם באולם. נברשות קריסטל זוהרות, מוזיקה חרישית מתנגנת ברקע, האורחים צוחקים, כוסות נוקשות זו בזו, הכל מרגיש
Life Lessons
האולם נראה מושלם. נברשות קריסטל זהרו. מוזיקה רכה התנגנה באוויר. האורחים צחקו, הכוסות נקשו, הכול הרגיש מושלם בלתי נגיש. ואז צליל צלחת נשברת על רצפת השיש.
Life Lessons
הסלון הפרטי בלב תל אביב זהר כמו קופסת תכשיטים מתחת לנברשות הזכוכית היוקרתיות. מראות מהתקרה ועד הרצפה החזירו את הבדים הזורמים, שמלות שנשארו חצי מהודקות
Life Lessons
הילדה הקטנה כבר החליטה עדיף שיחשבו אותה לגנבת מאשר לראות את התינוק בוכה עוד לילה אחד. לכן היא עמדה ליד הדלפק, מחזיקה קרטון חלב כאילו הוא לא סתם קרטון
אני לעולם לא אשכח את הערב שבו חמותי החליטה להעניק לי משהו “מאוד מיוחד”. היה זה יום שלישי רגוע, ובמטבח הישן ריח של חלה טרייה התפשט באוויר.
Life Lessons
בית העלמין היה שקט כל כך, עד שהרגיש כאילו גם הכאב עצמו קפא. עלים חומים נדבקו לאדמה הרטובה. ענפים חשופים חרקו מול השמים האפורים. מצבה ישנה ניצבה בין שני
את צדיקת הדור, שלי. אם לא את, אמא שלי מזמן הייתה במוסד סיעודי. אני חייב לך את כל חיי. קולו של עידו היה רך ונוגע ללב. הוא נישק את ראשה של אשתו, הניח על
Life Lessons
אסור לשיר את מחייכת לא נכון. נעמה לא מיד ירדה לסוף דעתו שזה מופנה אליה. עיניה שקעו בכפות הידיים, מונחות על ברכיה, מעל שמלה בצבע כחול כהה, שלא הייתה בוחרת בעצמה לעולם.
Life Lessons
האולם נראה מושלם. נברשות קריסטל מנצנצות מעל. מוזיקה שקטה מרחפת באוויר. האורחים צוחקים, כוסות מתנגשות, הכל מרגיש מושלם כאילו כלום לא יכול לגעת בזה.
שמי תמר ואני בת 49. אני אחות במשמרת לילה במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב. עשרים שנה אני כבר כאן, ראיתי הכול. אני גרושה כבר שמונה שנים. יש לי בן יחיד, דור