Когда уже слишком поздно נועה стоит у входа своего нового дома. Обычный девятиэтажный дом на окраине Тель-Авива, ничем не выделяющийся среди десятков таких же.
אני לא שונאת אותך והאמת שלא השתנה כאן כלום… נועה משכה בעצבנות בקצה השרוול שלה, בעודה מביטה בחלון של המונית. מאחורי הזכוכית חלפו סמטאות מוכרות אותן
התחתנתי עם דוד לפני שמונה עשרה שנה. מצבו היה עצוב, והכול בגלל גרושתו, שעזבה אותו ואת ילדיהם וברחה עם מאהבה. דוד וליאורה התחתנו מאהבה. ליאורה ילדה שני ילדים
Las albóndigas de la suegra Sergio y Nuria llevaban ya tres años y medio casados y, en todo ese tiempo, Nuria había estado en casa de su suegra apenas cuatro veces.
את יודעת, כלום בעצם לא השתנה נועה לא הצליחה להוריד את הידיים מהשרוול של הסוודר, הבטן שלה הייתה מתוחה כול הדרך כשהיא הביטה דרך החלון של המונית.
אני לא שונאת אותך בעצם, כלום באמת לא השתנה… נועה מחטטת בלחץ בקצה השרוול שלה, מניחה מבטה מחוץ לחלון המונית. הרחובות שמחליפים זה את זה מולה מוכרים
עשר שנים של נישואים זה הרבה או מעט? ככה חיו תמר ויונתן. הם נראו כאילו הם המשפחה המושלמת, עד שיום אחד תמר גילתה שהיא בהיריון. הם הכירו מיד אחרי האוניברסיטה.
חופשיה. נקודה. יום רביעי, 21:10, תל אביב אני יושבת ליד שולחן פלסטיק קטן במשרד פתוח, כוס קפה הפוך ביד אחת, אצבעות מחליקות על דפנות הכוס בלא מודע.
La Rebelión Silenciosa de Carmen. Relato Carmen, de verdad, no puedo más la voz al otro lado del teléfono sonaba más a sentencia que a súplica.
Life Lessons
יומן אישי, 24 בספטמבר, תל אביב אני עוד זוכר את עצמי נשבע שאוכיח לה שאצלי הכל מצוין, שאני לא נשבר מזה שתמר עזבה. מתוך יצר פגיעה חיפשתי תחליף, ונשבעתי לעצמי שלא אשאר לבד.