Life Lessons
היו אלה תחילת שנות התשעים, ואני הייתי אז ילד קטן, אולי בן חמש או שש, לפני שהתחלתי ללמוד בבית הספר. בכפר הקטן שלנו בגליל, הגיעו להתגורר ממודיעין שני פנסיונרים
בין אמת לחלום 10 בדצמבר, יום שלישי, תל אביב התכרבלתי בשמיכה הירוקה האהובה עליי בסלון הדירה שלי, רחוק מהמולת העיר הסואנת. הלילה היה צונן במיוחד, וטיפות
קנית לחם? הוא הסתכל עליי כאילו דיברתי בסינית. לא מבולבל, פשוט עוצר. שתיקה, כבדה מדי על הרגע הזה, לא מתאימה לשגרת הבית שלנו. איזה לחם, אמר לבסוף, בלי סימן
Life Lessons
הייתי בן חמש או שש, עוד לפני בית הספר, בתחילת שנות התשעים, כשלרחוב שלנו ביישוב קטן בגליל הגיעו להתגורר שני פנסיונרים מעיר גדולה סבתא מרים וסבא גבריאל.
קנית לחם? הוא הסתכל עליי כאילו דיברתי יידיש ברחוב אלנבי. לא כי לא הבין, פשוט היה שקט, שקט כזה שחותך את האוויר, מין רגע מתוח מדי. לא מתאים לנו, לנו ששגרת
תקשיבי, ישבתי וחשבתי איך לספר לך מה עובר עליי בזמן האחרון וואלה, חייבת לפרוק. את הרי יודעת, אצלנו במשפחה הכול תמיד ב-high drama. בקיצור, זה התחיל באחד
שוכרת הדירה באור הערב החורפי המוקדם, הלכה אישה גבוהה לאורך הטיילת ברמת גן. האור עדיין נמשך, והערב עטף באור עדין ובמזג אוויר משובח. היה קריר, קור קל בלבד
הספר שלא סיימתי לקרוא טוב, רות, אני יוצא! אל תלווי אותי. אחזור מאוחר! תכיני לי למחר את החולצה והמכנסיים הכחולים, אל תשכחי! צריך גם לאסוף מהנקיונות!
Life Lessons
כאשר סיפורה הגיע אל מיליונים מדינה שלמה התקשתה לעצור את הדמעות שלושה עשורים איש כמעט לא ידע על קיומה. בלי חשמל, בלי מים זורמים בארץ שבה החדשנות והנוחות
– טוב, נעמה, אני הולך! אל תטרחי ללוות. אחזור מאוחר! תכיני למחר בבוקר את החולצה הכחולה והמכנסיים שלי, בבקשה, ואל תשכחי לקחת אותם מהמכבסה!