בערב ראש השנה במיוחד בא להאמין בניסים. סיפור עם סוף מיסטי אמיתי אני רוצה לחלוק איתכם היום. בדירת הסטודיו שבה גר יוסף כהן, הריח מלא אטריות אינסטנט זולות ובדידות ישנה.
Juleaften nærmer sig, og man har ekstra lyst til at tro på mirakler. Jeg vil i dag dele en historie med jer, der ender på en virkelig mystisk måde.
Nogle gange byder livet på historier, der får en til at tænke – det kan da ikke passe, at det virkelig skete. Men det gjorde det. På en villavej i Risskov
**24. oktober** Nogle gange byder livet på historier, der er så mærkelige, at man bagefter tænker – det kan da ikke passe, at det virkelig skete.
בערב השנה החדשה, במיוחד, בא להאמין בניסים. הנה סיפור עם סוף מיסטי באמת. בדירת סטודיו שבה גר יוסי קליין, הריח של אטריות אינסטנט זולות ובדידות ישנה מילא את האוויר.
בערב השנה החדשה, במיוחד רוצים להאמין בניסים. הנה סיפור עם סוף מיסטי שקרה מזמן, ועדיין זוכרים אותו בהרהור. בדירת סטודיו שגר בה יוסף לוי, הריח של אטריות
אספתי תיק. אני הולך לגור אצל אמא. נמאס לי מהנטל הזה – אמר אורי, אפילו בלי להסתכל על נועה ויובל, שקפאו במסדרון. הם עמדו עם תיקי הגב, בדיוק חזרו מבית הספר
— Jeg har pakket tasken. Jeg flytter ind hos mor. Jeg er træt af den her lejr, sagde Valdemar uden at se på Lykke og Troels, der stod som forstenet i gangen.
אספתי תיק. אני עובר לגור אצל אמא. נמאס לי מהמחנה הזה – הכריז יאיר, אפילו בלי להסתכל על נועה ואורי, שקפאו במסדרון. הם עמדו עם תיקי הגב, הרגע חזרו מבית הספר
יומן אישי – אילנה ארזתי תיק. אני הולך לגור אצל אמא. נמאס לי מהמחנה הזה – זה מה שיונתן אמר, אפילו בלי להסתכל על נועה ועל איתמר, שעמדו קפואים במסדרון.