איך אפשר לרדת כל כך נמוך? ילדה שלי, את לא מתביישת? יש לך ידיים ורגליים, למה את לא עובדת? היו מטיפים לקבצנית הצעירה עם התינוק. דליה בן־דוד התהלכה לאיטה
Life Lessons
נשארתי לבד הערב ירד, והאור מחוץ לחלון התעמעם, אבל אמא שלי לא חזרה הביתה. אני, יערה, גלגלתי את כיסא הגלגלים שלי לכיוון השולחן, לקחתי את הנייד וחייגתי לאמא.
Life Lessons
ארז נכנס למטבח כאילו זה עתה בעצמו חתם על הסכם שלום בין שתי גלקסיות עוינות, כשבפועל הביא רק חלה ושקית חלב. ההליכה שלו הפכה כבדת-משמעות, גמלונית משהו.
Life Lessons
נשארה לבד השמש כבר שוקעת בחוץ, ואמא עדיין לא חזרה. יעל, שמסובבת את גלגלי כיסא הגלגלים שלה, ניגשת לשולחן, לוקחת את הטלפון ומחייגת לאמא. “
איך אפשר להידרדר ככה? ילדה שלי, את לא מתביישת? ידיים ורגליים יש לך, למה את לא עובדת? כך היו פונים לקבצנית הצעירה עם התינוק. דליה בן-ציון צעדה לאיטה בין
הוא היה מיליונר בודד, היא היתה העובדת השקופה שלו. לילה אחד מצא אותה חוגגת יום הולדת לבד במטבח, ושאלה אחת פשוטה שינתה הכל. ההד של הצעדים של יעל מילא בעצב
גבר שלקח את כלבתו ליער, וקשר אותה לעץ, מקווה להיפטר ממנה. אבל אף אחד לא דמיין מה יעשה זאב לכלבה הכלבה הייתה בשבילו הכול. הוא בחר אותה פעם גורונת, לימד
Life Lessons
תקשיבי, את לא תאמיני מה קרה לי. בשש בבוקר, הבעל שלי פשוט הרים אותי מהמיטה והעיף אותי החוצה. בהתחלה חשבתי שנפל поשטו випадково, אבל כבר למחרת זה חזר על עצמו.
היא נטשה את בנה בעוני, קראה לו “עוגן” אך הגורל השיג אותה כעבור שנים החיים, ידידיי, כמו בומרנג. כל מה שאנו שולחים החוצה חוזר אלינו, לפעמים ברגעים הכי מפתיעים.
יומן אישי, יום ראשון, 12 ביוני היום אני כותבת על מה שאף פעם לא עוזב אותי באמת. זו לא רק חתיכת זיכרון זה סיפור על בגידה, קורבן ענק, ומשפט צדק שהחיים עצמם מביאים.