לנכדה שלה מלאו עשרים, וכל עשרים השנים האלה חנה ידעה: הוא לא הנכד שלה. לא הבן של בנה. ילד זר שהכלה הציגה כבן משפחה. בעוד שלושה ימים ימלאו לה שבעים – והיא
בנכד שלה מלאו עשרים, וכל עשרים השנים האלה חנה ברק ידעה: הוא לא הנכד שלה. לא הבן של הבן שלה. ילד זר שכלתה הציגה בתור בנה. בעוד שלושה ימים היא תמלא שבעים
בגיל 68 הפכתי לבלתי נראית בעיני המשפחה שלי. ואז הם נזכרו בי. בעלי נפטר כשהייתי בת חמישים ושלוש. לא ממחלה, לא מתאונה. משחיקה. ככה הרופא הסביר לי.
בגיל 68 הפכתי לבלתי נראית בעיני המשפחה שלי. ואז הם נזכרו בי. בעלי נפטר כשהייתי בת חמישים ושלוש. לא ממחלה, לא מתאונה. מעייפות. ככה הרופא הסביר לי.
I en alder af 68 år blev jeg usynlig for min egen familie. Og så pludselig huskede de mig. Min mand døde, da jeg var 53. Ikke af sygdom, ikke i en ulykke.
בגיל 68 הפכתי לבלתי נראית בעיני המשפחה שלי. ואז פתאום נזכרו בי. בעלי נפטר כשהייתי בת חמישים ושלוש. לא ממחלה, לא מתאונה. משחיקה. ככה הסביר לי הרופא.
אביבה יצאה מבית המרקחת וחשבה רק על דבר אחד – להגיע הביתה בלי תקלות. מקל. צעד. מקל. צעד. הרגל גררה, השקית עם התרופות חתכה את כף היד. הסטיו השנה היה אכזרי
רחל יצאה מבית המרקחת ורק רצתה דבר אחד – להגיע הביתה בלי תקלות. מקל. צעד. מקל. צעד. הרגל נגררה, השקית עם התרופות חתכה בכף היד. אוקטובר השנה היה אכזרי –
ניצן יוצאת מבית המרקחת וחושבת רק על דבר אחד – להגיע הביתה בלי תקלות. מקל. צעד. מקל. צעד. הרגל נגררת, השקית עם התרופות חותכת בכף היד. נובמבר השנה היה אכזרי
Bente Nielsen gik hjem fra apoteket og tænkte kun på én ting: at nå ind ad døren uden uheld. Stok. Skridt. Stok. Skridt. Benet sled, posen med medicin