תמר שמה את הקומקום על הכיריים. סתם הרגל. שש בבוקר, קומקום, ספל, המרפסת. ככה כל יום. התה חלחל. תמר יצאה למרפסת, התיישבה על המדרגה. החצר קיבלה את פניה בתמונה
מירב שמעה לראשונה את היללה בשבת בלילה, כשחזרה ממשמרת לילה. היללה הייתה ארוכה ומלאת געגועים – כזו שגורמת לעמוד השדרה להצטמרר. היא עצרה את הרכב ליד הבית והקשיבה.
Mette hørte hylene for første gang en lørdag, da hun kom hjem fra natholdet på plejehjemmet i Rødovre. Det var et langt, trist hyl – det gav hende gåsehud.
»Jeg er sulten fra arbejde, lav noget mad.« Den fyr, jeg havde set i et halvt år, sagde den ene sætning, hvorefter jeg bad ham gå. Billetterne havde jeg
Jeg kom hjem fra arbejde sulten, lav noget mad. Den mand, jeg havde set i et halvt år, sagde en sætning, der fik mig til at bede ham om at gå.
ביום שבת שמעתי לראשונה את היללה. חזרתי ממשמרת לילה, וכבר מהרכב נשמע קול מתמשך, עצוב, כזה ששיערות קופאות. עצרתי ליד הבית, הקשבתי. היללה באה מכיוון החצר שלנו.
מיכל שמעה לראשונה את היללת הכלב בשבת, כשחזרה ממשמרת לילה. יללה ארוכה, עצובה – שערה סמרה על עורה. עצרה את המכונית ליד הבית, הציתה אוזניה.
דורון חזר מהציד זועם כמו צרעה בצנצנת. את המגפיים זרק ליד הדלת – אחד ימינה, אחד שמאלה. את הז’קט השליך על הקולב, החטיא, אפילו לא טרח להרים.
Kjeld kom hjem fra jagt – sur som en hveps i et glas. Støvlerne smed han ved døren, den ene til venstre, den anden til højre. Jakken kastede han mod knagen
Tove stod midt i stuen, som om hun var kommet for at inspicere arbejdet, ikke for at besøge sin egen søn. Kasper holdt stadig den sovende Naja på armen