В самый разгар 1943 года, в маленьком мошаве в центральной части Израиля, жила женщина по имени יעל צפיר (Яэль Цафир). Она носила траур по своему мужу
Life Lessons
Hija, ¿cómo estás? ¿Y el niño? Por cierto, ¿ya tienes pensado el nombre? No tiene nombre, mamá. Que lo llamen como quieran sus nuevos padres después.
Бдממת 1943, ביישוב קטן בגליל, היא נשאה את אבל בעלה הלוחם בנעימות כזו, שכל הנשים בשכונה חיכו שמסכת האלגנטיות תיפול וקיוו שייפול דווקא מהגבר החדש שנכנס לחייה.
Life Lessons
היום היה לי יום מוזר במיוחד. חזרתי מהעבודה הביתה, נכנסתי למטבח, וארוחת ערב חיכתה לי על השולחן כמו תמיד. אבל משהו הרגיש לי חסר. משונה, איפה נעמה?
בשנות הארבעים רחוקות ההן, בלב מושב קטנטן בגליל, חייתה אישה ששמה היה תמרה הלוי. אלמנתו של יונתן הלוי, שנפל במלחמה, נשאה את צערה באופן כה מעודן ויפה, שכל
זה היה ערב שלישי רגיל בתל אביב. מים לספל תה כבר רתחו, בגלי האתר דיבר רדיו רשת ב’ בשקט ובתנור התפזר ניחוח של תפוחי עץ אפויים הדרך שלי לגרש את הקדרות של הסתיו.
היה זה ערב שלישי רגיל במיוחד, כמו בתוך חלום מטושטש ומבושם. שמתי להרתיח מים לתה, הרדיו לחש ברקע, וניחוח תפוחים אפויים התערבל באוויר, שוב מבריח את אפרוריות
יומן חיים, ערב שלישי רגיל. שמתי מים לקפה, ברקע רדיו עם שירים ישנים וניחוח תפוחים אפויים התפשט במטבח הדרך שלי לגרש את העייפות הסתווית. עוד יום רגיל עד שפתאום
Когда я увидел свою жену, находящуюся на восьмом месяце беременности, моющую посуду в одиночестве в десять часов вечера, я позвонил своим трем сестрам
30 ביוני היום קשה לי לישון. הלב שלי הומה, והמחשבות לא נותנות לי מנוח. שוב אני מסתובב בראשי לאחור לרגע ההוא לתמונה שלא עוזבת אותי: תמר, אשתי ההרה בחודש