בואי אלי, בבקשה, אני בבית חולים. אפילו לא טרחתי להחליף בגדים. שלפתי במהירות את המעיל מעל סוודר הבית ונעלתי נעליים, כמעט בלי לשים לב שהסוודר נתפס קצת בחגורה.
Carmen, tenemos que hablar. Carmen Fernández removía un guiso de cocido en la olla, cuidando que no se pegara. La voz de su marido sonaba igual que cuando
סתם מישהו זר נעה יכלה בקושי לחכות עד שארוסה ייצא מהדירה. ברגע שנסגרה הדלת אחריו, פנתה אל אמא עיניה נוצצות מהתרגשות. נו, אז מה את אומרת עליו?
Life Lessons
Он склонился к овчарке, и она взглянула на него глазами, в которых уж не осталось ни капли надежды. Она отвернулась, будто не желая ни видеть, ни чувствовать
זר זר אני זוכרת את אותו ערב בתל אביב, דלת הדירה נטרקת בעקבותיו של שחר. ברגע שהוא ירד במדרגות, הסתובבתי נרגשת לאמא שלי מרים כשעיניי נוצצות. נו, מה דעתך עליו?
אתמול בעלי חזר מהעבודה ונראה לי קצת מוזר. שאלתי אותו לגבי החתונה, והוא מיד הסתכל לרצפה. הוא אמר שהוא הולך לבד לחתונה… ומה איתי? הייתי ממש מופתע.
רק מישהו זר יָהֵל בקושי חיכתה עד שארוסהּ יסגור אחריו את הדלת, ואיך שיצא נעמדה באור הגדול, פניה בוערות מהתרגשות, ופנתה לאמא שלה: נו, מה את חושבת?
Life Lessons
הוא התכופף אל עבר הכלבה, רועה גרמנית מזדקנת בשם אילה. היא הביטה בו במבט מלא כאב והרימה מבט שלא מבקש כלום, ואחר כך הסתובבה. תקוותה מזמן התפוגגה.
Veintiséis años después Aquel puchero de cocido salió especialmente bueno. Isabela levantó la tapa de la olla, probó con la cuchara, añadió un pellizco
Life Lessons
הוא מתקרב לעבר הכלבה, רועה גרמנית. היא מביטה בו בעיניים מלאות ייאוש ומסובבת את ראשה. תקווה כבר מזמן אינה חלק מחייה; היא מכירה את בני האדם היטב מדי…