Life Lessons
– נעה, את מתארגנת? אני אאחר לבית הספר! גילי ניערה את החולצה האחרונה של יונתן ותלתה על החבל במרפסת. המרפסת הלא סגורה, עם הקירות שהצבע בהם מתקלף, הייתה
Life Lessons
“תפרקו את הצריף!” צעק איש העסקים, מבלי לדעת שכבר מתקרב לשער קצין מהשייטת. עמיר לא אהב את נובמבר. בזיכרונותיי, תמיד זכור איך הבוץ בתל אביב היה
Life Lessons
לא שוב… לחשה נועה, מביטה בכיור המלא קצף סבון חמים. מחוגי השעון שעל הקיר הצביעו ברוגע לאחת ורבע בלילה. הבית היה דומם, בחדר הסמוך ישנה נעמה, הילדה
Life Lessons
תחמם לבד רחל בן-צבי הניחה סיר חמין על השולחן והביטה בבעלה. יגאל כהן כבר ישב, משודך לנייד, אפילו לא הפנה ראשו מהצליל. אין כף, אמר, לא מרים עיניים.
להיות מאושרת – חובה אבא של תמר עזב את הבית לטובת אישה אחרת כשהייתה בת ארבע. זה קרה מיד אחרי חג ראש השנה. בכניסה לדירה, לחש לבתו “
תקשיבי, יש סיפור שאני חייב לספר לךכזה שלא שוכחים, כזה שנדבק ללב. את יודעת איך תמיד אומרים “אל תשפוט ספר לפי הכריכה”? אז קבלי שיעור של החיים
היא קברה את בעלה, עמדה על הרגליים בעצמה, החזיקה את המשק… ואז השכנה פתחה את הפה. הודעות ודוא”ל ועכשיו, תגידי לי עפרה בן-עמי פניתי אליה תגידי
ערב החתונהבדרך כלל זה ניחוח של פרחים טריים, צחוק חברות, והתרגשות לפני הרגע הגדול. אצלי, המילים הללו מקבלות משמעות אחרת לגמרי: לילה שבו מישהו שנחשב קרוב
Life Lessons
כשמדברת הכאב נועה, מתוקה שלי, אני מבינה אותך, אבל אין לנו ברירה. אנחנו חייבות. ניאלץ למכור את הבית. ואחרי המכירה, גם אם נחלק את הכסף, זה יספיק רק לדירה
בערב שלפני החתונה, הורי קרעו לי את השמלה אבל לבית הכנסת נכנסתי עם מדים של חיל הים, ורק אז הם הבינו את מי ניסו לשבור המילים “ערב חתונה”