גידי חזר מהציד כועס כמו צרעה בצנצנת. זרק את המגפיים בכניסה – אחד ימינה, אחד שמאלה. העיף את הג’קט על הקולב, החטיא, אפילו לא התכופף להרים.
– יואב, אתה רוצה תה? – קראה מהמטבח השכנה שרה. היא נהגה לבוא אליו תדיר – מביאה מאפים, לפעמים קציצות. אמרה: “אתה לבד, כמו אצבע. צריך לאכול.”
– Viktor, vil du have te? – kaldte naboens Inger fra køkkenet. Hun kom tit forbi – nogle gange med boller, andre gange med suppe. Hun sagde: »Du er jo
Jeg havde sparet op i et halvt år til den renovering, valgt hver eneste rulle, og så kommer I og flår tapetet ned, fordi I synes, farven er sørgmodig?
„Jeg har sparet op til den her renovering i et halvt år, hver eneste rulle har jeg valgt med omhu, og så kommer I og flår tapetet ned, fordi I synes, farven var sørgelig?
– יובל, אתה רוצה תה? – קראה מהמטבח השכנה חנה. היא נהגה להיכנס אליו לא פעם – מביאה עוגות, מרק. אמרה: “אתה לבד, כמו גלמוד. חייב לאכול.”
תשמע, איציק, מה שקרה – שכנה רחל צעקה מהמטבח: “איציק, אתה רוצה תה?” היא באה אליו כל הזמן – מביאה קציצות, מרק. אמרה: “אתה לבד לגמרי, צריך לאכול”
עזבתי בשביל צעירה. ואחרי ארבעה חודשים התחלתי להתגעגע למרק עוף, לקציצות ולניקיון. אבל אשתי לא החזירה אותי. הווידוי של מיכאל בן הארבעים ושלוש. “
Gik fra min kone til en yngre. Og så efter fire måneder begyndte jeg at savne frikadellerne, hvidkålssuppen og roen derhjemme. Men hun lukkede mig ikke ind igen.
Frida Jensen satte elkedlen over. Bare en vane. Klokken seks om morgenen, elkedlen, koppen, trappen. Sådan hver dag. Teen trak. Frida gik ud på trappen