חצי חיים עברתי לבד. לא, היה לי נישואין, אבל אחרי שנה אחת רקע בעלי מהבית. בדיוק אז נולד לי בתהיום, שושנה. לבסוף יוסי האיש שעזב השאיר לי ולבת שלושה חדרים
חצי חייך עברתי לבד. לא, התנשאתי לנישואין, אך האישה שלי עזבה אחרי שנה בלבד, מיד אחרי הלידה של בתנו. לפני שעזבתי, יוסי, בעלי הראשון, השאיר לנו דירת שלושה
חצי עשור חייתי לבדי טוב, הייתי נשואה, אבל אחרי שנה אחד מהחתונה נזמן נעלם מן המשפחה. בדיוק באותו זמן נולדתי לבת הקטנה שלי, תלילה. אחרי שהפרידה הסתיימה
**Dagbog, 12. oktober** Hvis barnet ligner min eksmand, så takker jeg nej Jeg vil have liv, men også sige nej! sagde jeg med en farveløs stemme.
הייתי יוסי, ופתאום מצאתי את עצמי ללא אישה. היא לא הצליחה להתאושש מהילודות האחרונות. אין זה משנה אם אתה מצטער או לא, נותרו לי עדיין חמשה ילדים.
יום חמישי, 12 ביוני 2026 היום חזר על עצמו שוב ושוב החיים כאן בחלקה של קיבוץ משמרת. לפני כמה חודשים איבדתי את אשתי, לא מצליחה להחליף את הלידה האחרונה;
יום חמישי, 12 ביוני 2026 בוקרי קמתי עם ריח קפה שחור ותפוחי תמר שטוחים על השולחן. היום ישבתי במרפסת הקטנה של הבית בכנרת, שויתי סיגריה והסתכלתי על השמש
נטע כהן הייתה מטגנת בצלחת קציצות, כשקול דפיקה רך נגע בדלת. מי זה? קראה בקול רועד, כשהיא פקחה את הפתח. בפניה עמדה אישה בגיל דומה, מבט חודר. שלום, את נטע כהן?
נורית הכינה ארוחת ערב כשפתחה דפיקות פתאומיות על הדלת. נורית? קראה קול זר, פניו של הזר נראו כשל חצי-שנה. כן, מי אתה? שאלה נורית, מבטה מתנגש בחלום.
מתי נוכל לעבור לבית החדש שלכם? שאלו החםחמות בקו הישר. לא הבנת? נזרה תמר. אם כבר סיימתם הכל, הרי שבכוונתכם לתקשר אותנו בקרוב, נכון? המשיך אורן.