אני לא אסיים את הלימודים באוניברסיטת תלאביב אחרי שלושים שנה, אחרי זה תבוא לי דיכאון. תנו למי שהולך כל שנה, הם לא מרגישים איך השתנו קראה בטלפון לחברת הלילה היחידה, נחמה.
אני לא ארד ליום של סיום הלימודים של שלושים שנה אחרי האוניברסיטה, אחרת תיפול עלי דיכאון. צעקה נועה בטלפון, קולו של החברה היחידה שלה. ומה איתך, נועה?
יש כאן בעיה, בקרוב יגיעו אורחים, ואתם חייבים לנסוע למקום אחר. אתם יודעים שלא יהיה איתכם שום חג. בן, לאן נלך? אין כאן אף אחד, שאלה אמא בקול רועד. איך אני יודע?
12. maj 2026 Kære dagbog, I dag gik jeg i seng med en tung fornemmelse i brystet, som om en tung gryde med suppe har stillet sig på mit hjerte.
23. november 2026 København, Hovedbanegården Jeg standsede foran den lille indhegning, støttende min ryg mod den gamle trådhegn. Jeg havde løbet fra bussen
«Mikkel, jeg forstår ikke, hvad du mener», sagde Freja. «Intet specielt», svarede Mikkel. «Jeg vil bare være alene en stund, slappe af. Tag på landet
Hey, jeg må lige fortælle dig hvad der skete, da jeg blev 80 og besluttede at gifte mig igen du vil nok grine lidt over, men det er virkelig sket.
Du er ingen af vores, sagde svigermor og lagde kødet tilbage i gryden. Lærke stod som statue ved komfuret, en tallerken i hænderne. På den lå resten af
את לא משפחה שלנו, אמרה החמות והחזירה את הבשר אל הסיר. אורית קיפאה ליד הכיריים, מחזיקה צלחת עם רוטב קציצות שעברו זה עתה של רחל כהן. קציצות הבשר נעלמו אחת
אינך משפחה שלנו, הכריזתה החמות וקראה את הבשר חזרה לתריסר. אורית נעמדה קפואה ליד התנור, מחזיקה בצלחת שעליה נותרה רוטב הגולאש שרבקה פטרייה הייתה זה עתה הכינה.