היא מושיטה לה עוגייה ולוחשת: “את צריכה בית, ואני צריכה אמא.” רוח דצמבר הקרירה קורעת את הלילה, ואיילת, בשמלה דקה ועם תיק גב בלוי, רועדת בתחנת
Carta a mi padre ¡Menuda eres, Lucía, menudo espectáculo! No esperaba esto de ti resopló mi madre, Carmen, olvidándose de la compostura y secándose la
פעם, לפני שנים רבות, גרתי עם כלבי הנאמן ליאור בבית קטן בפרברי ירושלים. היה זה בוקר חמים, אך עננים כבדים כיסו את השמיים, והרוח לא נשבה כלל, כאילו זמן הגשם הולך ומתקרב.
בחורף 1943, במרפאה צבאית ישנה וקרה בגליל העליון, כירורג עייף בשם דוד לוי יוצא לרגע לנשום אוויר לילי וקפוא, ומגלה, קפוא למחצה, ילד בודד בשלג. חוץ מז’
פיפה תראי אותה, איך התגנדרה! אנשים רגילים, יוצאים בבוקר לעבודה כמו שצריך, והיא?! לאן היא הולכת עם המכנסיים הלבנות האלה, ככה, על כל הלכלוך שלנו?
ומה אתם עושים בבית הנופש שלי? לא נתתי לכם מפתחות, יפעת ארבל נעצרה בכניסה, עיניה נפערות למראה בני משפחה ישובים סביב שולחן עמוס. יפעת חלמה על בית נופש קטן
Life Lessons
יומן אישי גבולות הסבלנות מה אתה כל כך כבוי, נדב? רבת עם שירה? עקץ תומר בחיוך, תוך כדי מבט חוקר על פני החבר שלו. עזוב, נשים, אתה יודע, יום אחד כועסות, יום למחרת מחבקות.
Life Lessons
קרוב משפחה של הלילה ומחיר השלווה – רק לא שוב, – לחשתי לעצמי, מביט בקערת הכיור המלאה במים וסבון. המחוגים בשעון הקיר מטבח עמדו בעקשנות על “
Life Lessons
גרביים יא, מתוק שלי! נשמה שלי! אלוהים, למה ילדים קטנים כאלה מתוקים, הא? אמרה רבקה מיכאלי בפנים קורנים, מתרפקת על נכדה, ומצטלמת בגאווה למצלמה.
Life Lessons
הבקשה האחרונה “לא, אני כבר לא אחזור הביתה…” פלט ניכר תחושת ייאוש תוך שהוא נאנח בכאב, שוכב במיטת האמבולנס. “ואת מיטל לא אראה לעולם.