Life Lessons
סופות השלג של הגורל מקסים, עורך דין בן 35, שונא את חגיגות השנה האזרחית החדשה. עבורו זה לא חג, אלא מרתון מתיש: המירוץ אחרי “המתנה המושלמת” לעמיתים שהוא בקושי סובל, וכמובן – המסיבה השנתית. השנה, המשרד החליט להשקיע במיוחד ושכר מועדון כפרי שלם. מקסים נסע לשם במכוניתו השחורה והמוקפדת, מאזין לפודקאסט על דיני מיסוי, בונה תכנית ברורה בראש: להופיע לשעה, להרמת כוסית, לשוחח בנימוס עם המנהלים ולברוח הביתה בשקט. כשהגיע, כבר שררה במועדון המולה – אנשים בצבעים עזים, צוחקים מדי בכוונה, יוצרים אווירה מלאכותית. מקסים קיבל כוס ונעמד בצד, כמו שומר, מסתכל מהצד על הקרנבל המאולץ. הוא הרגיש כמו חייזר, שנחת בכדור-ארץ שבו חובה להיות שמח על פי הוראה. *** ואז הוא ראה אותה. אישה לא בולטת או רועשת במיוחד, עומדת ליד החלון, קצת רחוקה מכולם, מביטה בסופת השלג מאחוריו. הייתה לבושה בשמלה כחולה פשוטה, מחזיקה כוס מיץ. היא לא הייתה בודדה או עצובה – פשוט שקועה בעצמה. מקסים הבין שהיא נראית כמעט כמו שהוא מרגיש. – מזג אוויר לא משהו לנסיעה חזרה, – אמר וניגש. (זה פשוט היה מה שעלה בראש.) היא חייכה. לא בחיוך מאולץ, אלא בחום אמיתי. – אבל תראה איזו יופי – היא הצביעה החוצה – כשהעיר מכוסה בשלג, נדמה שכל הבעיות נעלמות. מקסים הופתע. – מקסים, – הציג את עצמו. – לנה, – לחצה לו יד – מהנהלת חשבונות. התראינו לפעמים במעלית. השתררה שתיקה, שהייתה דווקא נעימה. הסופה התחזקה. דרך הרמקולים בישרו כי הכבישים נחסמו, וכולם ייאלצו להישאר עד הבוקר. בין האורחים נשמע גל של אכזבה וחרדה. מקסים קילל בלב. התכנית שלו התפוצצה. – נו, עורך דין, מוכן ללילה על ספה מתקפלת? – שאלה לנה בחיוך. – זה לא משהו שהתמחיתי בו, – הוא צחק. – ואת? – תמיד לוקחת איתי מטען וספר טוב. לכל מצב חירום, – חייכה. דווקא באותו ערב, כשהמסכות והציפיות התפוגגו – הם פתחו בלב. התברר שלנה אוהבת סרטים ישנים בשחור־לבן, ומקסים סולד מהם, אבל ינסה אם תסביר מה הקסם. מקסים חולם לפתוח בית קפה קטן יום אחד, לנה מציירת בסתר באקוורל ולא הראתה לאיש. הם ישבו בפינה, שותים תה חם מתרמוס שלנה הביאה, מספרים זה לזה על החתול שלה שאוהב לרדוף אחרי פתיתי שלג, ועל סבתא שלו שלימדה אותו לאפות עוגות דבש. בחצות לא הריעו “שנה טובה” – רק שתקו, מביטים זה בזו. – שנה אזרחית טובה, מקסים, – אמרה לנה בשקט. – שנה טובה, לנה, – השיב. אותו לילה לא ישנו בסוויטות, אלא זו לצד זה על מיטות מתקפלות בסלון קטן, מדברים בלחש עד שהסופה שככה. בבוקר, אחרי שהדרכים נפתחו, יצאו החוצה. העולם היה לבן, נקי ושקט. השמש סנוורה מהשלג. – לאן את? – שאל מקסים. – לאוטובוס. הביתה. – אשמח להקפיץ אותך. הביטה בו, עיניה מחייכות. – ומה אם אגיד שהעולם השקט הזה דווקא מוצא חן בעיניי? ואני רוצה ללכת ברגל לתחנה. הבין. הערב הזה לא היה מקרי. היה זה תחילתו של משהו חדש ואמיתי. – אז אלך איתך, – אמר בביטחון. ויצאו אל השלג הבתולי, שניהם, ביום הראשון של השנה החדשה, משאירים עקבות יחד – בדרך לאופק לא ידוע ומבטיח. כמה מתחשק להאמין בזה…
012
תלמים של גורל יותם, עורך דין בן שלושים וחמש מתל אביב, מתעב את חג הסילבסטר. מבחינתו זה יום של ריצת מרתון לא חגיגה. ריצות בין חנויות, חיפוש אחר המתנה המושלמת
Life Lessons
Mi suegra decidió mudarse a mi piso mientras regala el suyo a su hija: la historia de cómo mi esposo, criado en una gran familia española, no logra independizarse de su madre y hermana, y ahora espera que compartamos nuestra vida y hogar con ella
00
Mi suegra decidió mudarse a mi piso y dejar el suyo a su hija. Mi marido, Álvaro, creció en una familia numerosa. Mi suegra, Carmen, tuvo hijos hasta que
Life Lessons
את לא הרווחת את זה – הסיפור של קירה: אהבה, הקרבה, ושיעור בכבוד עצמי במערכת יחסים תל–אביבית
078
הרגשתי, שאחרי הגירושין, אני כבר לא אצליח לסמוך על אף אחת כך לפחות סיפרתי לעצמי שם, ערב אחד, כשישבנו אני ויעל בבית קפה קטן בלב תל אביב. שיחקתי עם הכפית
Life Lessons
אתה לא צריך אישה – אתה מחפש עוזרת בית: סיפור על אמא לשלושה, בעל שלא רואה, ומשפחה ישראלית אחת שמוצאת את הדרך מחדש
041
אמא, שוב נעמת לעסה לי את הטוש! נועה רצה למטבח, מחזיקה שארית של טוש צבעוני. אחריה עקבה נאמנה הכלבה נעמי, שנביכות שקטות וזנב מכשכש בבירור ביטאו חרטה.
Life Lessons
Teníamos la gran esperanza de que mi madre se jubilara, se marchara al pueblo y nos dejara a mi marido y a mí su piso de tres habitaciones!
00
¡Teníamos tantas esperanzas de que mi madre se jubilara, se fuera a una casita al campo y nos dejara su piso de tres habitaciones a mi marido y a mí!
Life Lessons
La abuela echó a su nieto y a su esposa y, a los 80 años, decidió por fin vivir sola
00
Nuestra abuela, ya con sus ochenta años bien cumplidos, decidió hace una semana echar a mi hermano mayor y a su esposa del piso. Desde entonces, casi no
Life Lessons
Mi hijo y su esposa me regalaron un piso cuando me jubilé: aquel día me entregaron las llaves y me llevaron al notario, emocionada no podía ni hablar; aunque con mi nuera nunca tuve la mejor relación, con el tiempo aprendimos a llevarnos bien y, ahora que todos rehusaron quedarse con el piso —ni mi nuera, ni mi nieto, ni mi propio hijo—, comprendí la generosidad de su regalo cuando vi la pensión que me quedaba y supe que mi hijo podía alquilar el piso por tres mil euros al mes; lloré, no sé si de gratitud o de orgullo por mis hijos.
00
Diario personal, 7 de mayo Hoy aún no termino de creer lo que sucedió. Mi hijo Álvaro y su mujer, Inés, vinieron por la tarde a casa, con unas caras misteriosas
Life Lessons
Yo compro carne de pavo de alta calidad para mí y preparo filetes al vapor, mientras que a mi marido le doy carne de cerdo a punto de caducar. Tengo cincuenta y siete años. Llevo más de treinta años casada y durante todo este tiempo he lavado la ropa de mi marido, le he cocinado y me he preocupado por el bienestar de la familia. Juntos tenemos dos hijos, a quienes he criado y educado yo misma. Siempre he corrido de un lado a otro como un hámster en su rueda, trabajando en varios empleos a la vez y aceptando cualquier trabajo para que nuestros hijos tuvieran todo y vistieran tan bien como los demás. Durante toda nuestra vida en común mi marido nunca ha trabajado duro y, al llegar a la jubilación, simplemente se quedó en casa y dejó de trabajar. Yo sigo yendo a trabajar, ayudo a nuestros hijos con los nietos y hago todas las tareas del hogar. Le he pedido muchas veces que busque algún trabajo, aunque sea de guardia de seguridad, pero él contesta que nos apañamos perfectamente sin ese dinero extra. ¡Y que no es tonto cuando se trata de la comida! Apenas tengo tiempo para cocinar. A veces, cuando vuelvo del trabajo, él se ha comido todo lo bueno y sólo me deja la sopa. Un día, hablando de esto con una amiga, ella me aconsejó que cocinara por separado: a él con productos baratos y a mí con los mejores. Así que volví a casa y le dije a mi marido que el médico me había puesto a dieta y que por eso no debía tocar mi comida. Ahora escondo mis alimentos y cuando mi marido baja al garaje, aprovecho para comerme un dulce. El embutido y el queso los guardo en zonas de la nevera que él no mira, y me los como cuando no me ve. Menos mal que tenemos dos frigoríficos: en uno guardamos la compra general y en el otro tengo los tarros y ahí escondo mis provisiones. Ya sabéis cómo son los hombres: no ven nada. Yo compro carne de pavo de calidad, preparo filetes al vapor para mí, y a él le hago carne de cerdo barata a la que le añado especias, y le da igual. Le compro pasta de la más barata, y para mí, sémola de trigo duro. No veo nada malo en lo que hago, no creo que esté haciendo algo incorrecto, porque si él quiere comer bien, que trabaje. A nuestra edad, divorciarse sería una tontería, ya hemos pasado la mayor parte de la vida juntos, compartimos casa, ¿para qué venderla y dividir el dinero ahora?
02
Compro para mí carne de pavo de la mejor calidad en el mercado de San Miguel y preparo albóndigas al vapor en la cocina con olor a limones, mientras que
Life Lessons
Durante cinco años creyó que vivía con su marido, pero en realidad lo que buscaba era una relación como la que tenía con su madre
00
Durante cinco años creyó que vivía con su esposo, pero en realidad buscaba en él el cariño de una madre. Leticia era de un pequeño pueblo de Castilla.
Life Lessons
Un día vi a mi hermana radiante cogida de la mano de un señor distinguido en una tienda, ambos llevaban alianzas: la historia de Laura y su hermana gemela Rebecca, un lazo roto por un secreto familiar que transformó para siempre la vida de toda nuestra familia
00
Un día veo a mi satisfecha hermana en una tienda, caminando de la mano con un hombre distinguido, y ambos llevan alianzas. Paloma tenía una hermana gemela
© 2026 VesperUm