HE
קוראים לי אבי כהן, אני בן חמישים ושתיים, ואני הבן שאבא שלי בטח מתלונן עליו הכי הרבה. שנתיים אני לא מתקשר. שנתיים שלמות. ואני יודע איך זה נשמע מבחוץ — כאילו
HE
חמישה שבועות היא בישלה בשבילו, וחמישה שבועות הוא מצא בזה משהו לא בסדר. ניר ישב ליד השולחן, דחף את הצלחת עם החזה בתנור חצי סנטימטר הצידה, ואמר: "
HE
אם יכולתי לחזור אחורה, לא הייתי חותמת על שום נייר אצל עורך הדין. אבל באותו רגע, כשישבתי במשרד ברחוב אבן גבירול בתל אביב, עם שני הילדים שלי לצדי, הרגשתי בטוחה.
HE
**אלוף שש-עשרה מרתונים מודה: לא המדליות מחזיקות אותו זקוף** רון פלג קושר שרוכי נעליים בארבע ועשרים בבוקר, עוד לפני שהשעון המעורר של אשתו נשמע.
HE
ביום שלישי, בשבע ועשרים בבוקר, התקשרה הבת של בעלי והודיעה שאביה נפטר בלילה. אני ישבתי ליד שולחן המטרנת בדירה שלנו ברמת גן, והוא, חי ובועט, מרח חמאה על
HE
הייתי בתורנות לילה כשגברת דגן חזרה בפעם השלישית לאותו מסדרון, עם אותה תיק ניילון לבן שהחזיקה כל הזמן קרוב לגוף כאילו מישהו עמד לקחת לה אותו.
HE
— כמה סירים יש לך, סוליה! חצי אני לוקחת לענת שלנו, לה בדיוק חסר! — רבקה כבר התבססה ליד ארונות המטבח, כאילו זה המחסן שלה. צלצל המכסה, נחבט על השיש התחתית האמייל.
HE
אני בת ארבע כשאמא עוזבת אותנו אצל דודה בפתח תקווה ונוסעת לחפש עבודה באילת. "עוד חצי שנה אני חוזרת", היא אומרת לי בטלפון, פעם בשבוע, מהתא הציבורי
HE
אני מגדל בקר בגליל התחתון, ליד כפר תבור, כבר עשרים ושתיים שנה. הבית שלי נמצא בקצה השטח, ומעבר לגדר החשמלית מתחילה חורשת האלונים ששייכת לרשות הטבע והגנים.
HE
רינה כהן מנתה קילומטרים לא במד המרחק, אלא על האצבעות — ארבע שעות וארבעים דקות, אם לא היו פקקים בכניסה לבאר שבע. נסעה בדרך הזאת כבר בפעם השבע־עשרה השנה