תפוחים בשלג… גר אצלנו במושב קריית יערים, ממש בשולי היער הוותיק, שם שהאורן נוגע בשמיים ואפילו ביום צל כבד שורר בין המחטים, שמעון אלדד.
תפוחים בשלג… גר אצלנו בפרברי קריית יערים, ממש על סף היער הוותיק, איפה שהאורנים עושים צל כבר בצהריים, ושקט שם כל כך שהציפורים לוחשות, מִיכָאל לֶבִי.
דוקטור דוד, בבקשה, אני מתחננת אליך! האישה קרסה על ברכיה מול הגבר הגבוה בחלוק הלבן ופרצה בבכי. מאחורי שורת חדרי הטיפולים המוזנחים, בתוך הריח החריף של תרופות
Cuando nuestro hijo se casó, de pronto dejó de visitarnos. Siempre estaba en casa de su suegra, como si un hechizo lo llevara allí. Aquella mujer necesitaba
הרי ביקשתי לא להביא את הילדים לחתונה! דלתות האולם נפתחו לאטן, ואור זהוב וחמים שטף את המבואה. עמדתי שם, בשמלת כלה לבנה, אוחזת מעט בשולי השמלה כדי להסתיר את רעד הידיים.
אלעד בן-צבי, בבקשה, רחמנות! אני מתחננת! תעזור לי! האישה כרעה על ברכיה לפני גבר גבוה בלבן וזעקה בבכי. מעבר למסדרון המיושן, באוויר שטוף ריח תרופות של חדר
5 ביוני יומן יקר, אני חייב לשפוך בפניך את כל מה שחוויתי היום. הכול התחיל בצעקות שקרעו את השקט במסדרון מיון של קופת החולים שלנו בקיבוץ בצפון. “
פעם אחת, בימים הרחוקים ההם, הבאתי לעבודה גור כלבים עזוב… כך יצא. מצאתי אותו חמש דקות לפני תחילת יום העבודה. הוא היה מלוכלך ובלתי מרשים, בן של כלבת רחוב פשוטה.
Cuando nuestro hijo se casó, de pronto dejó de visitarnos. Siempre estaba en casa de su suegra, como si un hechizo lo llevara allí. Aquella mujer necesitaba
מה, השתגעת? זה הרי הבן שלנו, לא איזה זר מהרחוב! איך אתה בכלל מעז לגרש אותו מהבית?! צעקה חמתי, אגרופיה קפוצים מרוב זעם. הקול שלה, צרוד מהתרגשות, הדהד בכל









