היום נשמע צלצול בדלת. – אמא, תפתחי, זה אבא! – עומר בן השתים-עשרה הניח את השלט על הספה ורץ למסדרון. המנעולים של דלת המתכת החדשה הסתובבו בכבדות.
אתמול בערב צלצל הפעמון. “אמא, תפתחי, זה אבא!” – דן, בני בן השתים-עשרה, הניח את השלט על הספה ורץ למסדרון. המנעולים של דלת הפלדה החדשה הסתובבו בכבדות.
האקס שלי הגיע לדלת שלי ברגע שנודע לו שקניתי דירה לבן שלנו. מהפתח הוא הכריז שהוא הולך לגור איתנו. צלצל הפעמון. “אמא, תפתחי, זה אבא!”
Lars kom hjem – til det lille hus i udkanten af landsbyen, hvor hun boede alene, siden manden var død. Han havde købt tærter i Hobro, stillet dem på bordet.
Anders kom hjem – til det lille hus i udkanten af byen, hvor hun boede alene, siden manden døde. Han havde købt boller hos bageren i byen, satte dem på bordet.
Anders kom hjem – til det lille hus i udkanten af landsbyen, hvor hans mor boede alene, siden faren døde. Han havde købt hjemmebagte boller i byen og satte dem på bordet.
היום יומן. אני כותב את זה אחרי שנים של שתיקה, ואני רוצה לזכור הכל כמו שזה קרה. הבאתי את הבורקס ממושב קרית גת, שמתי על השולחן. אמא שלי, שרה, התיישבה מולי, שקטה.
דוד מגיע הביתה – בית קטן בקצה המושב, שבו היא גרה לבד מאז שבעלה נפטר. הוא מביא מאפים מהעיר הגדולה, מניח על השולחן. יושב קצת, שותק. אחר כך אומר: “
אורי נוסע הביתה – אל הבית הקטן בפאתי המושב, שם אמו שרה גרה לבדה מאז שבעלה נפטר. הוא מביא איתו מאפים מהעיר הסמוכה, מניח אותם על השולחן. יושב רגע, שותק.
Kære dagbog. Da jeg blev gift, vidste jeg, at vores familie aldrig ville blive helt almindelig. Min mand havde allerede en søn fra sit første ægteskab.









