17 במאי החום של תמר קפץ פתאום. מד החום הראה ארבעים נקודה חמש, וכמעט מיד התחילו עוויתות. הגוף שלה התקשח בפתאומיות כזו, שליעל פשוט קפאה לשנייה, לא מאמינה
Nunca lo esperamos Nuestro padre, el de Marisol y mío, se marchó en busca de trabajo hace ya muchísimos años, cuando yo estaba en quinto de primaria y
¡Mamá, me caso! exclamó alegremente el hijo. Me alegro respondió sin entusiasmo doña Carmen Mendoza. ¿Pero qué te pasa, mamá? preguntó extrañado Alfonso.
כרטיס אשראי יואב ביקש ביום רביעי, בארוחת בוקר. הקול שלו נשמע נכון מודאג, אבל לא היסטרי. הדס, יש תשלום לעבודה שצריך להעביר בדחיפות, את שלי חסמו לי ליומיים, תעזרי לי?
“את תביישת את המשפחה הזו! חשבת באמת שיגדל את הטעות שבתוך הבטן שלך? מצאתי הומלס שייקח אותך!” ההודעה על הטלפון של דוד ברק נדלקה והאירה את התא
אמא, אני מתחתן עם שלוות. בעוד שלושה חודשים יהיה לנו תינוק, הבן שלי הנחית עליי את הבשורה הזו כמו גשם ירושלמי פתאומי. לא כל כך הופתעתי, כי את שלוות הכרתי מראש.
“אתה בושה למשפחה הזאת! באמת חשבת שאגדל את הטעות הזאת שבבטן שלך? מצאתי הומלס שייקח אותך מפה!” הודעת וואטסאפ התנוססה על המסך בנייד של דביר מלמד
¡Mamá, me caso! exclamó alegremente el hijo. Me alegro respondió sin entusiasmo doña Carmen Mendoza. ¿Pero qué te pasa, mamá? preguntó extrañado Alfonso.
את בושה למשפחה הזאת! חשבת שאגדל את הטעות שבבטן שלך? כבר מצאתי הומלס שימשוך אותך! ההודעה שהבזיקה על מסך הטלפון של דוד בר-און הבריקה לרגע את תא הטיסה החשוך
כמה קשה היה להמתין לרגע חתונה שחר, אתה בדרך? כמעט. אני כבר בסוף הכביש. יופי, אל תתעכב! צריך לדבר. קרה משהו? שחר שאל בדאגה. עוד לא קרה, אבל חייבים לדבר









