אני לא מבשלת לכל המשפחה! רק לעצמי ולאנה. למה אתה מתנגד? נזעף מיכאל. כי בבית שלנו, כמו שהבנתי, כל אחד לדאוג לעצמו. אז תזדרזו לחיות ככה! אמא, איפה ארוחת הבוקר שלי?
אני כבר לא מבשלת לכולם! רק לעצמי ולענת. למה זה פתאום? קראתי במריבה איתו, איתן. כי במשפחה שלנו, כמו שהבנתי, כל אחד לדאגתו. אז תתנהלו כך! אמא, איפה הארוחה שלי?
אני יותר לא מבשלת לכל המשפחה! רק לעצמי ולענת. למה זה? מתפרץ מיכאל, מזעף. כי במשפחה שלנו, כמו שהבנתי, כל אחד דואג לעצמו. אז תחיו כך! אמא, איפה ארוחת הבוקר שלי?
**Dagbog 12. januar** I går sad jeg og min mor på den gamle soveplads i den knirkende stue. Vi var begge klædt i varme uldplader, og vinterens bidende
Kære dagbog, Jeg har lige lagt på efter et opkald fra Maren, som næsten brød mig i to. Hun råbte i telefonen, at hun ikke vil gå til vores 30års jubilæum
יום שלישי, 30שבט יומן אישי היום קיבלתי את ההזמנה לביקור של אורחים קרובים, ולכן נאלצתי להחליט מה נעשה עם המשפחה בזמן שהרעש ימתין בחוץ. “
לא אמנה את חיי על שלושים שנות לימודים באוניברסיטה, אחרת תיכנסי לי דיכאון, נזעקה שירין בטלפון, קולה מתפוצץ מהקול של החברה היחידה שלה. ואיך את נראית עכשיו?
Nadine, jeg vil ikke leve sammen med din søn, så giv ham beskeden, sagde Signe. Hvem skal du så bo hos? Hvem skal du have med barnet? Jeg ser jo ingen
Der er et problem, snart kommer gæster, og I må finde et sted at gemme jer. I forstår selv, at der ikke bliver nogen fest med jer her. Min søn, hvor skal vi så gå hen?
יום חמישי, 2 באוקטובר 2026 היום היה מלא בִּזְמִנוֹת מְתֹקְפְּלִים, ואני מרגישה כאילו החיים נבנים מחדש סביבי, כמו קירות של בית שעוד לא הושלמו.