יום שלישי, 12 באפריל 2025 היום היה אחד מהימים שהשאיר אותי מבולבל, אבל גם מלא בתובנות. בפעם הראשונה במעט זמן, מצאתי את עצמי משוחח עם לייה, בחורה צעירה שנראתה
¿Otra vez sobres para ellos y solo un tarro de pepinillos para nosotros? pienso mientras observo la mesa de la cocina de mi suegra. Estoy sentada con mi
Lo recuerdo como si fuera ayer, cuando la enfermedad me reveló la verdad sobre mi padre. Desde hacía tiempo me sentía indispuesta; llegué a la enfermera
יום שלישי, אחרי קבורת אהובי, בני לקח אותי לדרך ביער וקרא בקול רם: «זה המקום שלך». לא בכתתי לדמוע בקבורה. לא כי לא אהבתי את משה, שאיתו חלקתי ארבעים ושנתיים
Déjala en la maternidad insistían los parientes. ¿Por qué la llevaste a casa? se descontrolaba el marido, señalando a la recién nacida en su cuna.
נערה צעירה נפלה במלכודת של בעלי בן ה63 והביאה אותו לצאת מהמשפחה, אבל אז הם לא יכלו לתפוס את ההפתעה שהכנתי עבורם. רונית ויוםהיום חייהם נמשכו יחד כמעט ארבעים שנה.
Oye, resulta un poco incómodo admitirlo dijo Diego, sonriendo con cierta culpa y golpeando ligeramente la mesa con los dedos pero he dejado la cartera
יום שלישי, 12 באוגוסט 2025 היום, אחרי שלוש עשר שנים של סערות משפחתיות, הרגשתי צורך לכתוב ביומני ולסדר את המחשבות. האמת היא שהסיפור שלנו, כמו רשת של שערים
יומן, 3 באפריל 2025 עבדתי במרפאת נופש שבצפון, וצריך היה להגיע אליה ברכבת מתל אביב. המסע היה מתיש, אך המשכורת הייתה משביעה, והלו”ז נוח אפשר היה לשלב
Conocí a Rafael en una clase de física cuántica. Suena tan aburrido como una junta de la comunidad de vecinos, pero entre ecuaciones y teorías de universos