Life Lessons
ילדה אתיופית ענייה בת 12 הצילה איש עסקים עשיר במטוס… אבל מה שלחש לה באוזן גרם לה לפרוץ בבכי רם
03
כשהייתי בן שתים-עשרה, ידעתי כבר מהי תחושת רעב, איך זה לספוג מבטים זרים, ואיך לחדול מלבקש עזרה מאחרים. גדלתי עם סבתי דינה בשכונה קטנה בפאתי באר שבע.
Life Lessons
אוקסנה הגיעה לאמא ולאחותה לראש השנה – הכל היה הפתעה: דלת שנפתחה, פגישה מחודשת עם גנוסיה, הכנות, הסלטים של הילדות, המנה האהובה של אמא, בדיחות על אהבות ישנות, ואז טלפון שגרם לה לקפוא במקום: הופעה פתאומית של גורל חדש, ממש בליל החג – ובעודה מתעוררת מסיוט וחולמת על התחלה חדשה, מתמלא הלב בהתרגשות ישראלית, עם חיבוק משפחתי ולב פתוח לאהבה
030
עדי קפצה לבקר את אמא שלה בראש השנה. היא רצתה להפתיע, אז כמובן שלא גילתה שהיא מגיעה. בשקט התקרבה אל הכניסה ודפקה בדלת. לא עברו עשר שניות וכבר רצה אליה לקראתה
Life Lessons
יחסים משפחתיים: “סבתא, אפשר שאגור אצלך קצת?” התייפחה דשה. “אני לא יכולה יותר לחיות איתו.” “ברור שאפשר, נשמה. תישארי כמה שתרצי,” חיבקה אותה ורה איגורבנה בעדינות. “הוא שוב העליב אותך?” “כן,” נאנחה דשה. “אבל אמא שלי לא מרשה לי לעזוב אותו, כדי לא לריב עם ההורים שלו. אין לי כבר כוחות לסבול יותר.” את אשת בנה, אמא של דשה, ורה איגורבנה לא אהבה – קרה ומחושבת, שמעמד ותועלת אישית חשובים לה יותר מרגשות, במיוחד של אחרים. היא הכריחה את דשה להתחתן עם קולי רק כי לאביו יש תפקיד בכיר. “קולי מרביץ לך?” שאלה ורה איגורבנה. “מרביץ…” דשה פרצה בבכי. “אמא ואבא שלך יודעים?” “כן,” ענתה דשה בבכי. “יודעים ולא מרשים לך לעזוב אותו?!” נדהמה הסבתא. “כן,” ענתה דשה. “הם אומרים שאם אעזוב אותו, אבייש אותם. ושאני אשמה, צריכה להיות ‘קלה ונעימה לאשתו’. אבל איך אפשר, כשהוא רשע ואכזר?” “אם את לא יכולה – אל תחיי איתו,” ליטפה הסבתא את שיערה. “תישארי אצלי, אני אדבר איתם.” “מה זאת אומרת עזבה את בעלה?!” צרחה נלי (אמא של דשה) בטלפון. “שתחזור מיד!” “אל תצעקי,” קטעה אותה ורה איגורבנה. “דשה לא חוזרת.” “את יודעת כמה כסף השקענו בחתונה? יש לו משפחה מכובדת, והיא סתם מבזה אותנו!” “את מבזה אותנו, ואנחנו שותקים,” ענתה ורה איגורבנה. “נמאס לי ממך.” והסבתא ניתקה. אחר כך התקשרה לבנה: “ידעת שקולי מרביץ לדשה?” “אממ… שמעתי אולי, לא בטוח… אולי דשה מגזימה,” גמגם גלב. “אתה באמת מדבר ברצינות, או עושה את עצמך טיפש? הבעל של הבת שלך מרביץ לה ואתה שותק?!” “מה אני אמור לעשות? הוא בעלה.” “אתה צריך להכות אותו עד שיזכור לכל החיים – לא להרים יד על הבת שלנו! שתדע שיש לה מי שיגן עליה.” “עזבי, הם יסתדרו לבד,” ענה גלב. “ברור, מחריבים את החיים של הבת רק בשביל טובות הנאה.” יומיים אחר כך הופיעה דלגציה: בעלה של דשה והוריה. “דשה צריכה לחזור הביתה, מיד!” פקדה נלי. “דשה לא חייבת כלום,” ענתה ורה איגורבנה. “היא הבת שלכם, איך אתם מתנהגים? איזה הורים אתם?” “זו ההשפעה הרעה שלך!” האשימה אותה נלי. “לא אחבל במעמד שלנו בגלל הטעויות שלה!” “תגידי לגריגורי שיחנך קודם את הבן שלו, שילמד לא להרים יד על בחורה.” קולי הוריד עיניים, נלי הגנה עליו: “הוא לא הרביץ חזק, ואחר כך הכל מתפייס…” “גלב, גם אתה חושב ככה?” “מה… דשה פשוט רגישה, צריכה להשתנות…” ורה איגורבנה הביאה לו סטירה מצלצלת, ואז גם לנלי ולקולי. “זה מתוך אהבה. גם אני מתפייסת ככה – לא מתאים לכם? נעלבתם? אז כנראה גם לכם יש ‘אופי נעלב’. עכשיו לכו לשנות את האופי שלכם.” והסבתא סילקה אותם מהבית. “אימא, תלמדי להגן על עצמך תמיד. אל תקריבי את עצמך בשביל אחרים – זה רק יהרוס אותך, ואף אחד לא יגיד תודה.” “גלב, אתה חייב לשכנע את אמא שלך לא להתערב לנו! מה יגידו כולם? הנישואים של דשה פתחו לנו דלת ל’אליטה’, ואם יתגרשו – הכל נהרס! אני רוצה כסף, מעמד, שיקנאו בי!” גלב רק נשם עמוק. למחרת בא לגור אצל אימו. “היא הציקה לך כבר עד כדי כך?” “כן, לא יכול יותר.” “אשמתך”, ענתה. “צריך לדעת להציב גבולות ולדרוש כבוד.” דשה הניחה ראש על כתף אביה. היא ידעה: אימה רמסה את אביה והוא שתק. “וטוב שלדשה היה אומץ לצאת מזה. תדעו לכם – אתם אחראים על החיים שלכם!” לבסוף גם גלב עזב את נלי. קולי התחיל לאיים על דשה שתשוב, אך היא נשארה חזקה. כעבור שבוע הגיע גריגורי: “מה קורה פה? אחת ברחה מבעלה, שני ברח מאשתו – אתם השתגעתם? חזרו מיד הביתה!” ורה איגורבנה ענתה: “תלמד את הבן שלך איך מתנהגים! אל תאיים עליי, או שאגלה לכולם עליך דברים מהילדות…” “אבל לא תגידי, נכון?” “אולי… זה תלוי בך.” גריגורי נכנע וקנה לורה איגורבנה ולדשה נופש יוקרתי – “לטיפול בפצעים נפשיים”. “גרישה, תחיה לפי המצפון שלך, לא לפי מה שאנשים יאמרו. אם תהיה הוגן – לא ילעגו לך.” גריגורי הנהן ויצא, וכפי שהבטיח – גם קנה את החופשה. הגירושים של דשה וקולי קרו רק אחרי שנה, וכבר לשניהם היו מערכות חדשות. דשה התחתנה מחדש, מאושרת עם בעלה ושני ילדיה, את סבתא ורה לקחה אליה – בדיוק כמו שסבתא פעם לקחה אותה. וגליב? לא התגרש, אבל גם לא חזר אל אשתו.
04
סבתא, אפשר להישאר אצלך בינתיים? שאלה תמר, ממררת בבכי אני לא יכולה יותר לחיות איתו. ודאי, מתוקה שלי, תישארי כאן כמה שתרצי, אמרה ברוך אסתר והושיבה את נכדתה לחיבוק.
Life Lessons
מערכות יחסים משפחתיות – סבתא, אפשר לגור אצלך קצת? – יבבה דשה. – אני לא מסוגלת יותר לחיות איתו. – ברור שאפשר, תישארי כמה שתרצי – ענתה לה ורה איגוריבנה ברכות וחיבקה את הנכדה. – שוב הוא פוגע בך? – כן, – דשה נאנחה. – אבל אמא שלי לא מרשה לי לעזוב אותו, כי היא לא רוצה לריב עם ההורים שלו. אין לי כבר כוחות לסבול. את הכלה שלה, אמא של דשה, ורה איגוריבנה אף פעם לא חיבבה – קרירה ומחושבת, תמיד העדיפה רווח אישי ותדמית על פני רגשות אמיתיים, במיוחד של אחרים. את דשה היא הכריחה להתחתן עם קוליה רק כי אבא שלו בתפקיד בכיר. – קוליה מרביץ לך? – שאלה ורה איגוריבנה. – כן, – דשה פרצה בבכי. – וההורים שלך יודעים? – החמירה ורה איגוריבנה. – יודעים, – ענתה דשה בדמעות. – יודעים ולא נותנים לך לעזוב? – נדהמה הסבתא. – כן, – ענתה דשה. – אומרים שאם אעזוב אותו, אעשה להם בושות. ושהכל באשמתי, שאני צריכה להיות יותר ותרנית. אבל איך אפשר להיות ותרנית כשהוא כזה אדם רע ואכזר? אני לא מסוגלת יותר, סבתא. – אם את לא מסוגלת – אל תחזרי, – ליטפה לה הסבתא את השיער. – תישארי אצלי, ואני אדבר עם ההורים. – מה זאת אומרת עזבה את הבעל?! – צרחה נלי, כשורה איגוריבנה התקשרה אליה. – שתחזור מיד! – אל תרי, – קטע אותה ורה איגוריבנה. – דשה לא תחזור לשום מקום. – את יודעת כמה כסף השקענו בחתונה? – התלוננה הכלה. – המשפחה שלו מכובדת, והיא עושה לנו בושות. – את עושה בושות – ואנחנו סובלים אותך, – השיבה ורה איגוריבנה. – נמאס לי לשמוע אותך. שמעת מה אמרתי. היא ניתקה, ונלי, בזעם, זרקה את הטלפון על הקיר וקיללה את חמותה במילים גסות. ורה איגוריבנה מיד צלצלה לבן: – ידעת שהבן-זונה הזה מרביץ לדשה? – שאלה את גלב בתקיפות. – אממ… שמעתי, אבל לא בטוח… – מלמל גלב. אולי דשה ממציאה. – אתה רציני או סתם אידיוט? – הרימה את קולה. – הבת שלך סופגת מכות ואתה שותק? – ומה אני אמור לעשות? – שאל בתמיהה. – להכניס לבחור הזה אגרוף, – צרחה ורה איגוריבנה. – שיזכור לכל החיים לא להרביץ לנערות. שידע שיש מי שיגן על דשה! – אל תתערבי, הם יסתדרו לבד, – השיב גלב בעצבנות. – הכל ברור אתכם, – כעסה ורה איגוריבנה. – הקרבתם את הבת בשביל הנוחות שלכם. יומיים אחרי הגיעו אל ורה איגוריבנה כל המשפחה: הבעל של דשה והוריה. – דשה חייבת לחזור לבעלה! – תבעה נלי. – דשה לא חייבת כלום! – ענתה ורה איגוריבנה. – לא מבינה איך הורים כאלה מפקירים את הבת שלהם! – זו רק ההשפעה הרעה שלך! – האשימה הכלה. – לא אתן להרוס יחסים עם גרגורי איוונוביץ’. – שגרגורי איוונוביץ’ קודם יילמד את הבן שלו לא להרים ידיים, – ענתה ורה איגוריבנה והביטה על קוליה. קוליה השפיל מבט, ונלי הגנה עליו: – הוא לא הרביץ חזק. חוץ מזה, “בין אוהבים זה קורה”. – גלב, גם אתה חושב כך? – שאלה ורה איגוריבנה. – אימא, הם יסתדרו לבד – פשוט לדשה יש מזג רגיש, היא צריכה להשתנות. ורה איגוריבנה נתנה סטירה לבנה, סטרה גם לנלי ולקוליה. כולם נדהמו. – זה אני ב”אהבה”. זו רק ליטוף שלי. לא אהבתם? נעלבתם? סימן שאתם רגישים מדי. עכשיו לכו הביתה ותשנו את האופי שלכם. הוציאה אותם החוצה. – ותיקחו גם את האפס איתכם, – הוסיפה. – ואם כל כך בא לך לרצות את גרגורי, נלי, תתחתני את בעצמך עם הבן שלו. – אני לא אדרוך כאן יותר! – צעקה נלי תוך כדי ירידה במדרגות. – גם טוב! – ענתה ורה איגוריבנה. – כלה גרועה, וכאמא – עוד יותר. סוגרת את הדלת, ורה איגוריבנה חייכה לנכדה שחששה לצאת. – דשה, תלמדי לשמור על הזכויות שלך. בחיים עוד תתמודדי עם הרבה כאלה. לחיות רק כדי לרצות אחרים – שווה לוותר על עצמך. תודה לא תגיד אף אחד. – תדבר עם אימא שלך שלא תתערב לנו בחיים! – צרחה נלי על גלב. – מה יגידו אנשים? הנישואין של דשה הם כרטיס הכניסה שלנו למעמד, ואם היא תתגרש – הלך הכול! – למה את צריכה מעמד? – ענה גלב בעייפות. – חסר לך משהו? – כן! אני רוצה כסף, סטטוס, שיקנאו בי! גלב נאנח ויצא לחדר השני. הוא שנא מריבות והעדיף להיכנע מאשר להתווכח. למחרת הגיע שוב לאמו. – אל תבקש אפילו! – חתכה אותו ורה איגוריבנה על הסף. – אני גם לא מתכוון, – הוא ענה בשקט. – אז למה באת? – אפשר לגור אצלך? – ביקש גלב. – מה, היא כבר שגעה אותך? – שאלה אותו בחמלה. – נמאס לי מהצעקות, – נאנח גלב. – היא השתגעה לגמרי. – באשמתך, – ענתה וורה איגוריבנה. – אם היית יודע להגן על עצמך, לא היו עושים ממך שטיח. גלב הנהן בהסכמה, ודשה השעינה עליו את ראשה. היא ידעה: את אבא שלה אמא תמיד רמסה. – טוב שדשה יצאה בזמן מזה, – חייכה ורה איגוריבנה. – אתם אחראים לחיים שלכם, וההחלטות שלכם יקבעו את איכותם. ברור? דשה וגלב הנהנו. גלב באותו יום אסף את חפציו ואמר לנלי שהוא עוזב. בתגובה – היא השתוללה, צרחה ושברה חפצים. קוליה המשיך להתקשר לדשה ולבקש שתחזור, ואז התחיל לאיים. דשה החזיקה מעמד ולא רצתה לשוב לחיים הישנים. כעבור שבוע הופיע גרגורי איוונוביץ’, הזועם, אצל ורה איגוריבנה: – כולכם כאן השתגעתם? אחת ברחה מהבעל, השני מהאישה! מיד לחזור! וורה איגוריבנה, די כבר לפנק אותם! אך ורה איגוריבנה לא נבהלה: – מי אתה בכלל שתגיד לי איך לחיות? חנך קודם את הבן שלך! – כבר חינכתי, – ענה בקול רגוע יותר. – הוא לא יעשה יותר. – היית צריך לחנך לפני המכות, – ענתה. – למה להשפיל אותנו עם גירושים? – לחש בזעף. – הילד שלי אוהב אותה, הוא ישתנה. אל תעשו לנו בושות! אני גם יכול לפגוע בשם של דשה – לספר שזרקה אותו כי היא לא נאמנה. – גרישה, אל תאיים עלי, – השיבה ורה באדישות. – גם אני יכולה לזכור שפעם עשית פדיחות בבית ספר. מעניין מה יכתבו על זה? גרגורי החוויר: – לא תספרי על זה, נכון? – נראה לפי ההתנהגות שלך, – ענתה ברצינות. גרגורי הבין את הרמז: ורה איגוריבנה הייתה גם המורה שלו, והיא תמיד ידעה איך להתמודד עם אנשים – עוגיה או מקל, ואיפה שצריך – גם שוחד קטן… – טוב, תקבלי כרטיס לספא – לך ולדשה – כדי לשקם את הנפש, – נכנע גריגורי. – וסליחה על הכל. – תתחיל לחיות לפי המצפון, לא לפי מה שיגידו עליך, – המליצה לו. גריגורי הנהן ויצא. הגט בין דשה וקוליה התרחש רק אחרי שנה, כששניהם כבר היו בזוגיות חדשה. דשה נישאה שוב וחיה באושר עם בעלה ושני ילדיה – הסבתא אצלה בבית, בדיוק כפי שהסבתא פעם אספה את הנכדה. גלב לא התגרש, אבל נשאר לגור אצל אמא.
0551
סבתא, אפשר שאני אגור אצלך קצת? אמרה נעמי בבכי. אני לא יכולה יותר לחיות איתו. בטח, ילדה שלי, כמה שאת רוצה ענתה לה ברוך רחל, וחיבקה אותה חזק. שוב הוא פוגע בך?
Life Lessons
יחסי משפחה בישראל: “דֶבַּשְׁה, אפשר שאגור אצלך בינתיים?” בוכה דנה לסבתה ריבה. “אני לא יכולה יותר לחיות איתו.” – “ברור, מתוקה, תישארי כמה שתרצי,” עונה ריבה בחום ומחבקת את נכדתה. “הוא שוב פוגע בך?” – “כן,” נאנחת דנה, “אבל אמא לא מרשה לי לעזוב אותו. היא לא רוצה לריב עם ההורים שלו, ואין לי כבר כוחות לספוג ממנו.” את כלתה, אמא של דנה, ריבה אף פעם לא אהבה. קרה וקרייריסטית שמה שחשוב לה זה מראית עין ואינטרסים. היא בכלל הכריחה את דנה להתחתן עם קובי כי לאבא שלו יש משרה בכירה במשרד הביטחון. – “קובי מרביץ לך?” שואלת ריבה. – “מרביץ,” דנה פורצת בבכי. – “ההורים שלך יודעים?” – “יודעים, ואמא לא מסכימה שאעזוב כדי שלא תתבייש בפני החברים.” – “נו באמת,” נואשת ריבה. “אם אין לך כוחות – אל תחיי איתו.” ניסיון ריבה לשוחח עם הכלה נרי נגמר בצעקות: “שתחזור מיד הביתה!” “את יודעת כמה השקענו בחתונה? מה יגידו כל המי ומי?” “את עושה לנו בושות, למרות שגם אותך אנחנו סובלים,” עונה ריבה ונותנת לנרי להבין שלא תדבר יותר. אחר כמה ימים מגיעה כל המשפחה: “דנה חייבת לחזור הביתה!” נרי דורשת. “דנה לא חייבת שום דבר! איך אתם מתנהגים ככה לבת שלכם, איזה מין הורים אתם?” ריבה מתריסה. המשפחה מנסה לשכנע, ריבה מחזירה: “אם כל כך חשוב לך גיס עם מעמד, תלכי תתחתני בעצמך איתו.” לא עובר זמן רב, גם דני בנה של ריבה מגיע: “אפשר שאגור אצלך עכשיו? נמאס לי מהריבים עם נרי.” “נמאס? מה יהיה איתך? צריך לדעת להציב גבולות ולשמור על עצמך.” בסוף כולם מסתבכים: דנה בוחרת לעזוב את קובי ולבנות לעצמה חיים חדשים, דני נשאר אצל אמא, והמשפחה הישראלית מגלה שהכי חשוב – לא לחיות בשביל מה שיגידו, אלא בשביל האמת והלב.
05
סבתא, אפשר לגור אצלך בינתיים? מיררה בדמעות יעל. אני לא יכולה יותר לחיות איתו. בטח שאפשר, יעלי, תישארי אצלי כמה שתרצי ענתה לה ברוך אילנה, חיבקה את נכדתה חזק.
Life Lessons
En la lucha por la herencia todo vale: una familia española al borde de la ruptura, acusaciones, traiciones y el precio de la verdad
00
Todo vale Los familiares se reunieron al completo. La excusa, como siempre, era una cena familiar, aunque el trasfondo era puramente económico.
Life Lessons
בעלי התגרש ממני כדי להתחתן עם אמא שלי. כולם אמרו לי לשחרר ולהמשיך הלאה, אבל במקום זה… הופעתי בחתונה שלהם. וכשהיא אמרה “כן, אני מסכימה” – לא היה להם מושג מה כבר הספקתי לעשות.
03
שמי הוא אדם לוי, בן שלושים וארבע, ולמדתי שבגידה לא נוחתת פתאום כמו מטר, אלא נרקמת לאיטה כמו סדק קטן שכולם מעדיפים להתעלם ממנו. זה התחיל כשגידי, בן זוגי
Life Lessons
סרגיי קנה את הזר הכי יפה, ויצא לדייט. במצב רוח מרומם עמד ליד מזרקה, אוחז בזר. לֵסִי לא הייתה בשום מקום. הוא הביט סביב והתקשר אליה. אף אחד לא ענה. – אולי היא מאחרת, – חשב וניסה שוב. הפעם לֵסִי ענתה. – אני כבר פה, איפה את? – שאל סרגיי מיד. – זה נגמר בינינו! – אמרה פתאום לֵסִי. – מה? למה? – נדהם סרגיי. – הכל בגלל הזר שלך! – הפתיעה אותו. – מה לא בסדר איתו? – התפלא הבחור, ולא הבין דבר
027
יומן, יום שישי, 16:40 היום החלטתי סוף סוף להזמין את דלית לדייט. קניתי את הזר הכי יפה שמצאתי, והשקעתי לא מעט שקלים על פרחים טריים. עמדתי ליד המזרקה בכיכר
Life Lessons
בעלי התגרש ממני כדי לשאת את אמא שלי. כולם אמרו לי להמשיך הלאה, לשחרר, אבל במקום זה… הופעתי בחתונה שלהם. וכשהיא אמרה: “כן, אני מסכימה” – הם לא דמיינו כבר מה שעשיתי. שמי לורה מרקוס, אני בת שלושים וארבע, והבגידה לא הגיעה בבת אחת, אלא כמו סדק איטי שאיש לא רצה לראות. ביום שבו עודד, בעלי במשך אחת-עשרה שנה, ביקש גט, הוא עשה זאת ברוגע כמעט מתורגל. אמר ש”אין לו כבר את אותם רגשות”, שהוא “צריך להתחיל מחדש”. בכיתי, התחננתי, שאלתי איפה טעיתי. הוא לא העז להסתכל לי בעיניים. שבועיים אחרי זה קיבלתי את האמת בהודעה שלא הייתה מיועדת אליי. אמא שלי, קרן, שלחה בטעות: “אהוב, היום סיפרתי ללורה על הגט. בקרוב נהיה יחד בלי סודות”. הרגשתי כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליי. אמא שלי, שגידלה אותי לבד מאז מותו של אבא, האדם שהכי האמנתי לו – עם בעלי. כשהתעמתתי איתם, לא הכחישו דבר. קרן אמרה ש”אהבה לא רואה גיל או קשרי דם”, ועודד העז לומר שהוא “כבר לא מאושר איתי”. המשפחה התפוררה: רובם ביקשו שאשלים עם המצב, שלא אהרוס את עצמִי בגלל משהו שאי-אפשר לשנות. הגירושים היו מהירים וקרים. איבדתי את הבית, את החברים שנעלמו כדי לא להסתבך, ואת אמא – שחדלה להתקשר. שלושה חודשים אחרי זה הגיעה ההזמנה: החתונה שלהם בבית העירייה. כולם חשבו שלא אגיע, שאסתתר מאחורי העקבֵה. וגם אני האמנתי בכך… עד שהתחלתי לסדר ניירות, לבדוק תאריכים וחשבונות שמעולם לא טרחתי לעיין בהם. גיליתי דברים שלא חיפשתי, אבל שהיו שם שנים. ביום החתונה לבשתי שמלה פשוטה, נשמתי עמוק והתיישבתי בשורה האחרונה. וכשהיא אמרה “כן, אני מסכימה” – חייכתי לראשונה זה חודשים. הם לא העלו בדעתם מה שכבר עשיתי ומה שעומד לקרות. כשהשופט הכריז על הנישואין, החדר היה שקט, עד ששני פקידים נכנסו. לא היו צעקות או אזיקים, רק מסמכים ומילים רועמות. עודד החוויר, קרן נבהלה, ואני קמתי לקראתם – סוף סוף. הפקיד הסביר שיש חקירה פתוחה על מרמה והונאה: חשבונות, מסמכים, שמות… כל מילה הייתה זריקת אבן. פניתי לעורך דין, דני כץ, והגשנו תלונה עוד לפני החתונה. נתתי להם להמשיך בדרכם, בטוחים שניצחו – אבל האמת כבר עשתה את שלה. החתונה הסתיימה בדממה. כל אורח יצא מבלי להביט עליי, וחזרתי הביתה – אבל הפעם עם הכבוד העצמי שלי. הדרך לשיקום עצמי הייתה קשה. התחלתי לעבוד במשרה מלאה, שכרתי דירה קטנה, והלכתי לטיפול – לא כדי לשכוח, אלא כדי להבין למה שתקתי כל כך הרבה זמן. אחרי שנה, בית המשפט קבע שעודד אשם והאמא שותפה. הֵשיבו את הכסף ועמדו לדין. לא שמחתי, רק הרגשתי שסופסוף נסגר המעגל. אז כשאני מביטה אחורה, אני יודעת – הופעתי בחתונה כדי להגן על עצמי, לא כדי לנקום. איש לא נבוך, לא צעקתי, פשוט נתתי לאמת לדבר. לפעמים, שתיקה היא התשובה הכי רועמת. אם הסיפור הזה נגע בך, אשמח לשמוע מה דעתך. האם גם אתה היית בוחֵר להילחם עד הסוף, או ממשיך ומתעלם? שתף, ספר, ויחד נוכל לעזור לאחרים לא להישאר לבד עם כאב.
053
תקשיבי, אני חייבת לספר לך מה קרה לי תתכונני, זה באמת סיפור מהסרטים. אז אני נועה כהן, בת שלושים וארבע, ובשנה האחרונה כאילו עברתי טלטלה של החיים.
Life Lessons
בעלי התגרש ממני כדי להתחתן עם אמא שלי. כולם אמרו לי להמשיך הלאה, לשכוח ולשחרר, אבל במקום זאת… הופעתי בחתונה שלהם. וכשהיא אמרה “כן, אני מסכימה” – לא היה להם מושג מה כבר הספקתי לעשות.
01
שמי דניאל לוי, בן שלושים וארבע, ומה שקרה לי הוא לא בגידה פתאומית, אלא סדק ישן שהתרחב בשקט ואף אחד לא רצה להבחין בו. היום שבו נועה, אשתי במשך אחת עשרה שנים
© 2026 VesperUm