המשפחה שלי ה’ אדירים… כמה את יפה, תמרי! אמרה אימא רונית בהתפעלות כשנכנסה לחדרי. עמדתי ליד המראה, מחכה שחברה שלי והמחליקה שלי, יעל, תסיים לסדר לי את ההינומה.
Un extraño en mi propia casa Cuando Pablo me preguntó una noche, mientras preparaba la mochila para el día siguiente, por qué consideraba el piso solo
Life Lessons
תגיד, אתה שומע אותי? טוב, תקשיב למה שקרה בין רועי לאורית זה פשוט מטורף. אני יושבת איתו היום, בקפה קטן בנחלת בנימין, והוא נראה כזה כבוי, אתה יודע, כאילו
אחרי שאני אלך לעולמי, תצטרכי לעזוב. אני משאיר את הדירה לבן שלי… סליחה, עדינה, אבל אחרי שאני אלך לעולמי תצטרכי לעזוב את הדירה, יוסף פנה אל אשתו בקור
היום הוא היום האחרון של הכלב שלי, והוא יושב בשקט מולי, עיניו דומעות חרישית. הוא שרוע על הספה, אותה אחת שבה הוא תמיד בוחר לשכב. אומנם זו הייתה אמורה להיות
Life Lessons
“כל בוקר ב-6 היא קמה ומכינה שייק סלרי” אני בן 53, גרתי שלושה חודשים עם נועה בת ה-35, והנה מה שלמדתי על 18 שנות הבדל… עוד בוקר התעוררתי מרעש הבלנדר.
אני איתך עומר, אני לא יודעת מה לעשות! היא לא מוכנה להקשיב לאף אחד! נתקעה לה שהיא מתכוונת ללדת! איזו ילדה, עומריק? מה פתאום עכשיו? היא בסך הכל בת תשע עשרה!
הכוס חלב לא קל להיות לא רק אדם נזקק, אלא גם זה שנמצא לידו. על זה הבינה דפנה גולדברג מזמן: שמונה שנים כבר עובדת במחלקת הרווחה. בשנים האלו היא התרוצצה, רזתה
נועה, נאחר! אבא, אני כבר באה! נועה קיפצה על רגל אחת, מנסה לגרוב גרב. הגרביים היו משעשעות. כל אחת צבע אחר. אחת ורודה, אחת ירוקה. אלה היו מתנה מדודה של נועה, מיכל.
היא קברה את בעלה, נשארה לבדה, החזיקה את המשק… ואז לשכנה נגמר הסבלנות ופתחה את הפה. וואטסאפ ודוא”ל ועכשיו תגידי לי, זהבה מימון הסתובבתי אליה