HE
הוא עמד שם על המרפסת שלי, שלי ושל יוסי, וגרר את האוכל מהגריל. ״בואי, אמא, תקחי. תראי איזה יופי יצא.״ לקחתי צלחת. אכלתי לאט, כמו אורחת. זאת אומרת, אני באמת הייתי אורחת.
HE
כל המדינה הפסיקה לחפש את יעל בר־דוד. חוץ מאייל אחד. שלושה ימים סרקו מסוקים של חיל האוויר את הרי אילת, רחפנים טסו מעל נחל שלמה ומצפה רמון, צוותי חילוץ מיחידת
HE
כותרת: המלצר שהציל בטעות את ראש המאפיה — והחוב שנעלם למחרת בבוקר אני עובד בחברת קייטרינג יוקרתית בתל אביב כבר אחת־עשרה שנים. אנחנו משרתים אירועים פרטיים
HE
ליא העבירה את הסמרטוט הרך על דלפק הנחושת של בר ״הודו״, מביטה בהשתקפותה המעורפלת באור הענברי. רגליה דפקו בכאב עמום, כמו תמיד אחרי השעה השישית.
HE
אני דורון, מתווך נדל"ן בפתח תקווה כבר עשרים וחמש שנה. ראיתי הכול: גירושים מכוערים עם צלחות מעופפות, ירושות שקרעות משפחות לגזרים, ילדים שזורקים הורים
HE
המזגן בבית המשפט השלום בתל אביב קולקל בדיוק באותו בוקר של אוגוסט, וריח של אבק וזיעה דבק בקירות האולם בקומה החמישית. השופט אבנר לוזון אפילו לא טרח להתיר
HE
שבע בערב, וילה בקיסריה. גל חן עמדה בחדר השירות הצדדי, שני אצבעות לחוצות לדופק של יונתן אברבנאל. חם ולח שם למרות המזגן, ריח של אקונומיקה וניחוח כבד של עצי
HE
היה זה ערב חורפי במיוחד בחיפה. הגשם הכה בדפיקות עצבניות על חלון משרדי שבקומה השלישית של הווילה המפוארת. אמיר, גבר בן ארבעים ושש, ישב מול שולחן מהגוני כבד
HE
הגשם התחיל בדיוק כשהאוטובוס עצר בתחנה ליד גרנד קניון. ינואר בחיפה, רוח מהים שנכנסת לעצמות גם דרך המעיל הכי עבה. יעל רצה את שלוש הדקות לבניין הישן ברחוב
HE
החום של סוף אוגוסט בתל אביב לא היה משהו שאפשר להתרגל אליו. רות כבר בת שישים ושמונה, אלמנה טרייה יחסית, עוד לא לגמרי הבינה איך להעביר את השעות בין ארוחת