אמא שלי גרה בבית בפרברי תל אביב. בכל קיץ, לפי היוזמה שלה, אנחנו נוסעים לשם משפצים, משקים את הגינה, מסדרים מחדש את המרחב החיצוני. לאחרונה בעלי התקין בריכה קטנה בדשא.
דבר איתי, דובי אל תדאג, דובי! הכול בסדר, אל תפחד! הם עוד רגע יצעקו קצת ויירגעו… נראה לי… נועם חיבק אליו חזק את החבר הכי קרוב וסגר עיניים.
תקשיבי, אני חייב לספר לך מה קרה עם עינת ונמרוד הם התחתנו לפני שנה ברמת גן, וכמו שאצלנו זה תמיד, ההורים משני הצדדים ארגנו חתונה מהממת. שניהם היו הילדים
כוונות טובות – מרים! סוף-סוף! כבר נמאס לי לדאוג! גילה פתחה את הדלת וחיבקה את אחותה. הראש שלי מסתובב, באמת. אין לי מושג מה לעשות! –
Diario de una madre: Reflexionando sobre mis hijas Hoy no puedo evitar repasar en mi cabeza hasta dónde hemos llegado como familia. He dedicado mi vida
Mi marido y yo estábamos llenos de alegría cuando supimos que nuestro hijo se iba a casar. Antes de la boda, le confesamos en privado nuestro deseo de
Life Lessons
אישה בת חמישים ושש מרגישה פתאום את סימני הגיל. אין בכך שום דבר חריג, זה טבעי. הגיע הזמן. אבל כשעדי מביטה בעצמה במראה, היא מתמלאת דאגה. ההזדקנות באה במהירות
Life Lessons
פעם, בלב תל אביב, חייתה אישה בשם אילנית פנחס, בת חמישים ושש. הזִקֶנה החלה לבקר אותה בפתאומיות, כמו גשם שוטף בסתיו. לא היה זה דבר מוזר במיוחד;
כוונות טובות – נעה! סוף סוף! כבר אין בי כוחות! מלכה פתחה את הדלת וחיבקה את אחותה. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי! – קודם כול תנשמי.
תסתדרי לבד – דניאל, האוטו נתקע. ממש ברחוב אבן גבירול. הטלפון גוסס, אני מתקשרת מטלפון של מישהי זרה. החזקתי את השפורפרת בשתי ידיים. האצבעות בכפפות







