Life Lessons
אמא חסמה את המספר שלי ביום שלישי אחר הצהריים. פתאום, במקום הצליל הרגיל, שמעתי הודעה מוקלטת: המנוי אינו זמין כעת. זה לא היה שיעור חינוך מספרי פסיכולוגיה.
Tío, te cuento una cosa que me pasó anoche. Estaba en la cama, mi mujer, Carmen, dormía a mi lado, tan tranquila después de un día largo en la oficina.
מישל, אנחנו כבר חמש שנים מחכים. חמש. הרופאים אמרו שאין לנו סיכוי לילדים. ופתאום… מישל, תראה! נעצרתי ליד השער, לא מאמינה למראה עיניי.
תמצא את הדרך שלך. אין צורך למהר. לכל דבר יש את זמנו. ליערה הייתה מסורת עתיקה ומעט משונה. בכל שנה, בערב השנה החדשה, הייתה הולכת לאשת קבלה.
הטיסה הראשונה שלי כקברניט הפכה לסיוט. אחרי שהצתי נוסע, העבר הדביק אותי בסופה. מאז שזכור לי, השמים קסמו לי. הכול התחיל מתמונה ישנה ומקומטת שהראו לי בבית
יומן, יום שני, 22:15 גברת, שוב הבאת את הבן שלך לעבודה? אין לך מעט בושה? זה מפריע לנו, הוא מדבר בקול רם. כבר אמרתי לך פעם שאם תביאי אותו שוב, נפסיק עם השירות שלך!
– גברת, שוב לקחת את הבן שלך איתך לעבודה? את לא מתביישת קצת? זה מפריע לנו. הוא מדבר בקול רם. אמרנו לך כבר שאם תביאי אותו שוב, ניפרד מהשירותים שלך!
העשירה הגיעה לביתו של העובד ללא התראה… ומה שגילתה בדירתו הצנועה בלב השכונה מוטט את ממלכת הזכוכית שבנתה ושינה את מסלולה לעד! ליאת שביט תמיד קיוותה
Life Lessons
לפני כמה ימים אמא שלי יצאה מהבית, כמו כל בוקר. כתבה לי הודעה: “אכלת ארוחת בוקר?” עניתי לה “כן, נדבר אחרי העבודה”
סבתא אלה! קרא מתן. מי הרשה לכם להחזיק זאב במושב? אלה בת-ציון בכתה מרה כשראתה את הגדר ההרוסה. כבר כמה פעמים תיקנה אותה בקרשים, ניסתה להחזיק את העמודים הרקובים