אל תדאג, יוסי! אל תעצוב! לפחות קיבלת את ראש השנה בכיף! העיר תל אביב נראתה מוכרת. יוסי ירד מהתחנה, יצא אל הכיכר של תחנת האוטובוס והתקדם לתחנת האוטובוס.
למה אמא צריכה שני חדרים? היא כבר בת שישים וחמש. היא כמעט לא תזמין אורחים, ובחברת אחיותיהאחיותאורחות היא אפילו יכולה לשבת במטבח ולשתות תה.
לפני כמה שנים, כשזכרתי את הסיפור הזה, עוד נותר לי בלב תחושה של תדהמה. אינני שמעת דבר על חנתי, נויה, במשך זמן שנראה כמו נצח. אז, כשקראה לי לארוחת ערב, חשבתי
Du sagde i dag, at du giftede dig med mig, fordi jeg er praktisk! Så hvad? svarede han med et skulderløft. Er det så dårligt? Er du igen i den gamle morgenkåbe?
Kom med mig! Jeg har brug for en vagthund i gården, og jeg lover, at jeg ikke vil være hård ved dig! Sagde jeg, mens jeg hoppede på min cykel og rodede
Pige, hvem leder du efter? spurgte jeg. Jeg leder efter min mor. Har I set hende? kiggede den lille seksårige pige med store, triste øjne på mig.
Telefonen vækkede mig, Else, klokken fem om morgenen. Et ukendt nummer ringede. Ja, sagde jeg tør. Else? lød en høj, glad kvindestemme. Er det dig?
Jeg husker, hvordan min svigerdatter råbte højt i gården: Hun kan ikke bo her, hun er ingen for os! og peger med den lille hånd på mig, mens hun fortæller
יום שלישי, 12 באפריל היום בערב, אחרי שאמרתי למזכירה של העבודה שצריך לחזור הביתה מוקדם, קיבלתי שיחה מהאישה שלי, תמר. היא הייתה בנהיגה של רכב הלימוד, והמורה
אל תדאג, יובל! אל תתבאס! ובכל זאת חגגת את ראש השנה בגדול! הגעתי לעיר ההולדת, ירדתי מהרכבת, חציתי את הכיכר של תחנת האוטובוסים ועמדתי על מדרכה אל תחנת האוטובוס.