ביום חורף קר, כששמש כמעט לא נראית, נפתחו דלתות הזכוכית של תחנת המשטרה שבמרכז תל אביב. עם הרוח הכניס הבניין גם משפחה שנראתה כאילו לא ישנה כמה לילות עיניים
יומן אישי, 12 בנובמבר היום שוב שמעתי את הלחישות של הבנות מהקורס מאחורי הגב שלי: ראיתם על מה היא מגיעה? אומרים שאבא שלה קנה לה אאודי חדשה ממש ליום הולדת.
נערה נוצצת דוחפת כלב רחוב לתוך הרכב ונוסעת. מי היה מאמין שמעת באיזה רכב היא הגיעה היום? אומרים שאבא שלה קנה לה ליום הולדת. והתיק? אין מצב שהוא עלה פחות
יומן אישי יום רביעי, אמצע דצמבר, תל אביב אני לא מפסיקה לחשוב על ראומה ליפשיץ. כל הסמסטר היא יושבת בסוף הכיתה, שקועה באייפון האחרון שלה זה עם הכיסוי המוזהב
הם צחקו על המעיל הזול שלה עד שגילו את האמת בעולם שבו הכול נמדד לפי שמות מותגים ומחירי תגים, שוכחים לעיתים את הליבה החשובה ביותר האדם שמולך.
הם צחקו על המעיל הזול שלה, עד שגילו את האמת בעולם שבו המותגים והמחירים קובעים את הערך שלך, אנחנו לעיתים שוכחים את העיקר את הבן אדם עצמו.
הם לעגו למעילה הזולה שלה, עד שגילו את האמת בעולם שבו הכול נקבע לפי מותגים ומחירים, לא פעם שוכחים את האדם שמאחורי הבגד. אני חוזר בזיכרוני לאותו ערב גאלה
Life Lessons
אשתו הלא־נוחה נעמה צפה לאט מעלה, ממעמקי הכאב והקולות, כאילו יצאה מקרקעית באר עמוקה. נעמה בן-דוד, את בהכרה. רואים את זה במכשירים. תנסי לפתוח עיניים, קול
יומן אישי, 14 בינואר הבן שלי הביא אלי הביתה פסיכיאטר, כדי להכריז עלי כלא כשירה. הוא לא תיאר לעצמו שהרופא הזההוא בעלי לשעבר ואביו. אמא, תפתחי.
הבן שלי הביא פסיכיאטר הביתה כדי להכריז עליי כלא כשירה, הוא לא ידע שהרופא הזה הוא בעלי לשעבר, אביו אמא, תפתחי. זה אני. ולא הגעתי לבד. הקול של תומר מעבר