Life Lessons
תקשיבי, חייבת לשתף אותך בסיפור שקרה לי, כי זה לא יוצא לי מהראש עד עכשיו. אני והחבר שלי, דניאל, שכרנו חדר אצל איזו סבתא חמודה בשכונת בורכוב בגבעתיים.
את תקחי את המשכנתא. את חייבת לעזור! אמא שלי הכריזה בנחישות. גידלנו אותך, קנינו לך דירה. איך נהיית כזה מישהו זר אמא מזגה תה, מתזזת בין הכיריים לשולחן במסלול הקבוע שלה.
חמותי מעולם לא הרימה עליי את הקול. לא היה לה צורך בכך. היא ידעה כיצד לחתוך אותי במילים שקטות, עם חיוך כאילו היא מחבקת אותי. בגלל זה, כשערב אחד היא הביטה
אני בת שלושים ושתיים, ותמיד חשבתי שבת זוגיות יש בית. שיש בו שקט. שזה מקום שאפשר להוריד ממנו את כל המסכות, לנשום, ולדעת שלא משנה מה קורה בחוץ בפנים אני מוגנת.
Life Lessons
יחד עם החבר שלי שכרנו חדר אצל קשישה ירושלמית מבוגרת. היינו גרים איתה כבר שמונה חודשים.חלקנו איתה את המקרר, ותמיד ראיתי שמדפיה ריקים כמעט לגמרי.
אני בת שלושים, וגיליתי שהבגידה הכי כואבת לא באה מאויבים. היא באה מהאנשים שאומרים לך: “אחותי, אני תמיד איתך”. כבר שמונה שנים יש לי “
Mi cuñada apareció sin avisar aquella pasada Nochevieja, y la celebración pronto se torció. Confesión Todavía recuerdo cómo se presentó en el umbral con
Life Lessons
Durante diez años, cuidé del abuelo de mi marido. En aquel entonces vivíamos juntos, mis hijos, el abuelo y yo, en un piso de alquiler en Vallecas.
בחלום מוזר וצלול, מצאתי את עצמי בארוחת ערב משפחתית בארץ ישראל, באולם רחב, נברשות קריסטל תלויות כמו עננים מבריקים, נרות משתכשכים על שולחנות שמסודרים כמו חידות עתיקות.
דרשתי מבעלי להזמין את אמא му לארוחת ערב – לא תיארתי לעצמי שאעזוב באותו לילה את הבית
אף פעם לא הייתי…
יומן אישי / שבת, 14 בתמוז היום ביקשתי מישי להזמין את אמא שלו לארוחת ערב. לא ידעתי שאצא מביתי כבר באותו לילה. לא שאני הטיפוס שמעצימה סיטואציות.