היום, אחרי כמה שבועות של חשיבה וחרדה, החלטתי לכתוב ביומן כדי לפרוק את המחשבות. הבוקר קיבלתי שיחה מאורי, בנו שלישי, שבדק אם כדאי לי להגיע לביקור עכשיו.
פזזי מכאן, מעולם לא אהבתי אותך! קרא יוסף אחרי אשתו הצעירה, שיצאה מהדירה עם תינוק קטן. סוף סוף מצאת את האומץ להודות בזה. אם רק אני כבר הבנתי זאת מצויין
קולו של החבר בקול דוארקולי נחת כמו חוט של פנס מדליק: תתן, תעזור לי ב60? אין לי כסף, והדלק במכונית על סף המות נגמר ההקלטה. אורלי פותחת בעיניים עגולות אפליקציית
האהבה שמחזיקה יד גם ברגע האחרון בשנים האחרונות של חיי סבתי, כשהשקט ירד על הבית והזמן הפך לשביר, הצלחתי לראות דבר שלפני כן לא תפסתי. זה לא היה דרמטי.
הפסקתי על כביש 6 שבין תל אביב לרמת גן, בשל שלג כבד, כדי לעזור לזוג זקנה עם פנצ’ר בעגלה. לא חשבתי פעמיים לפני שעשיתי זאת. שבוע אחרי זה, אמא שלי, רבקה
En pleno invierno, Dolores decidió vender la casa y mudarse con su hijo. Su nuera y su hijo la invitaban desde hacía años, pero ella no quería desprenderse
אחותי העשירה מצאה אותי מתרקק תחת גשר ברמת גן. היא קנתה לי קונדו במרכז תלאביב והעבירה לי 18 מיליון ש”ח. ואז… בני הקטן הויל את מזוודת הציוד לשטפון
Querido diario, Tengo cuarenta y siete años. Soy un hombre corriente, más bien una rata gris que pasa desapercibida. No tengo buena figura, no soy guapo
אורן עמד בכניסה של בית הקפה בתל אביב, מביט בקפדנות על השעון ועל הדלת. סביבו המון קולות תלמידי כיתה א’ שהפכו למבוגרים עם פאות וצעיפים, מדברים בלי הפסקה.
¿De dónde saca usted la idea de que yo tenga que mantener a su hijo? Él es mi marido, es un hombre; debe ser él quien me mantenga a mí, no al revés estalló