את יודעת מה, אני פשוט חייבת לספר לך משהו שקרה לי לפני שנים, בראש השנה. אני ואמא שלי הלכנו לאיזה חנות צעצועים ענקית בתל אביב, כזאת שכל הילדים תמיד רוצים
יומן אישי ולא אהבתי את בעלי את יודעת, אני את בעלי בכלל לא אהבתי. כמה שנים הייתם יחד? תחשבי, התחתנו בשנת 1971 ואיך זה, לא אהבת אותו? ישבנו שתינו, כמעט לא
יומן אישי, 15 בנובמבר האמת, אף פעם לא אהבתי את אשתי. וכמה שנים חייתם יחד? תספור לבד, התחתנו בשבעים ואחת. מה זה אומר, לא אהבת? איך חיים כל כך הרבה זמן עם
יומן ולבעלי מעולם לא אהבתי את יודעת, אף פעם לא אהבתי את בעלי. באמת? ואיך חייתם יחד? תחילי לחשב התחתנו ב-1971, זה נותן מעל ארבעים שנה. ולא אהבת אותו?
יומן אישי, 13 ביוני הטלפון צילצל… אני עוד לא הספקתי אפילו להוריד את התיק מהכתף, וכבר פרצה לדירה חמתי, שרה. בלי שלום, בלי שום גינונים, דחפה את איתי
נשמעת דפיקה בדלת. לדירה, בלי לומר שלום ובלי להתחשב בבנה, פורצת חמוטל, אמו של יותם. נו, ספרי לי, כלתי היקרה, אילו סודות יש לך מבעלי? חמוטל?
נשמעה דפיקה בדלת… לדירה, בלי לומר שלום ובלי להתייחס אליי, פרצה אמא שלי, דבורה. היא דחפה את בני הצידה ועמדה מולי: ” נו, בואי ספרי, כלתי היקרה
לא נוח לכם שאני רוצה לבנות את המשפחה שלי? ברחתי מכם, התחלתי לסדר לעצמי חיים, ואתם שוב צצים לי בדיוק כשהתחלתי לנשום. נעמה, נו אל תתרגשי כל כך!
לא מוצא חן בעיניכם שאני רוצה לבנות לעצמי משפחה? ברחתי מכם, ניסיתי להתחיל את החיים מחדש, ועכשיו אתם שוב חוזרים לאותם הרגלים ישנים! נעמה, אל תדאגי כל כך!
מה, לא מוצא חן בעיניכם שאני רוצה לבנות לי משפחה משלי? ברחתי, בניתי לעצמי חיים, והנה חזרתם והכול שוב מהתחלה אמרה ענת, לבה ספק כאב ספק כעס. אל תכעסי כל כך, ענת!









