בגידת ידידים באדרת חברית החורף בתל אביב היה השנה ממש נלהב להדגים מה זה “חורף” בארץ: פתאום ירד גשם שטף, והרחובות התמלאו שלוליות שמעלות ריח טוב
Когда уже слишком поздно Я помню тот вечер так, будто он стоял передо мной и сегодня как Яэль, только недавно переехавшая в этот новый дом, остановилась
אני בת 38, וכבר שנתיים אני גרה עם גבר שגדול ממני בחמש שנים. שמו רונן, והוא היה נשוי בעבר. יש לו שני ילדים וגרושה שמובטלת, והיא מבקשת ממנו כסף או עזרה כמעט בכל ערב.
כשהכול כבר מאחורינו נועה עמדה על המדרכה מול הכניסה לבניין החדש שלה, בלב שכונת מגורים ירושלמית שקטה. בין עשרות בלוקים זהים בצבע אפרפר, לא היה שום דבר מיוחד
¡Que no soy aquí un comedor gratuito! dice la madre, recibiendo a los hijos en la puerta. Carmen Martínez se dispone este sábado a una escapada cultural.
Когда уже слишком поздно Я стоял у подъезда моего нового дома на улице בזל, в Тель-Авиве. Типичная современная израильская многоэтажка, одна из многих в этом районе.
Mi esposa y yo acabábamos de firmar una hipoteca para un precioso piso en un barrio recién construido, moderno y aún a medio terminar. Este piso hay que bendecirlo.
הבן שלי לא גרוש, הוא גר עם אהובתו, אבל אין לו אפילו מילה אחת בבית. כל פעם שאני באה לביקור, הכלה שלי דורשת ממני להבטיח מראש כמה כסף אביא, ואם לא היא לא
אשתו של אבשלום סכמה הכול – אז גם את המעיל שאת רוצה לקחת, אמרה דליה בקול רגוע, אף על פי שבתוכה משהו התכווץ כל כך עד שהיה לה קשה לנשום.
אז מה, גם את המעיל עור רוצה לקחת? אמרה מרים בקול קר, אף על פי שבפנים הרגישה כאילו מישהו קשר לה את הנשימה. וגם את הרכב. וגם את הסט כלים שרכשנו יחד ביריד