בערב השנה החדשה, במיוחד, בא להאמין בניסים. הנה סיפור עם סוף מיסטי באמת. בדירת סטודיו שבה גר יוסי קליין, הריח של אטריות אינסטנט זולות ובדידות ישנה מילא את האוויר.
בערב השנה החדשה, במיוחד רוצים להאמין בניסים. הנה סיפור עם סוף מיסטי שקרה מזמן, ועדיין זוכרים אותו בהרהור. בדירת סטודיו שגר בה יוסף לוי, הריח של אטריות
אספתי תיק. אני הולך לגור אצל אמא. נמאס לי מהנטל הזה – אמר אורי, אפילו בלי להסתכל על נועה ויובל, שקפאו במסדרון. הם עמדו עם תיקי הגב, בדיוק חזרו מבית הספר
— Jeg har pakket tasken. Jeg flytter ind hos mor. Jeg er træt af den her lejr, sagde Valdemar uden at se på Lykke og Troels, der stod som forstenet i gangen.
אספתי תיק. אני עובר לגור אצל אמא. נמאס לי מהמחנה הזה – הכריז יאיר, אפילו בלי להסתכל על נועה ואורי, שקפאו במסדרון. הם עמדו עם תיקי הגב, הרגע חזרו מבית הספר
יומן אישי – אילנה ארזתי תיק. אני הולך לגור אצל אמא. נמאס לי מהמחנה הזה – זה מה שיונתן אמר, אפילו בלי להסתכל על נועה ועל איתמר, שעמדו קפואים במסדרון.
“כבר התקשרתי לכולם”, מסרה תמר בקול שהשמיע כאילו העניקה לנועה מתנה לכל החיים. “יבואו ארבעים איש. טוב, אולי קצת יותר – יונתן עוד הבטיח
Da svigersønnen slæbte en møgbeskidt hund med til sommerhuset, var det tæt på, at svigermor besvimede af ren og skær forargelse. Men en måned senere var
Da svigersønnen slæbte en skabt hund med hjem til sommerhuset, var svigermoder tæt på at besvime af harme. Men en måned senere var det netop den herreløse
— Jeg har ringet til alle, — meddelte Bente i en tone, som om hun havde givet Mette en livsvarig gave. — Der kommer fyrre mennesker. Nå, måske lidt flere