תראה, אני חייבת לספר לך סיפור שכאילו נלקח מתוך איזו אגדה של פעם, אבל כל מילה בו אמיתית. סיפור על נשים, על החיים שלהן, ועל איך הגורל הזה לפעמים לא נותן מנוחה.
אנחנו בתחנת רכבת, יש לך חצי שעה להזמין לי ולילדים מונית יוקרתית! כך דרשה קרובת משפחתי. יעל, את אחותי או סתם מישהי שעוברת בדרך? לא מתביישת להתנהג ככה ועוד מול הילדים?
16 de enero A veces me sorprendo repasando las cuentas con la misma ansiedad que cuando era joven y buscaba que cada peseta llegara a final de mes.
המתכון לאושר… כל הדיירים בבניין עקבו אחרי משפחת החדשים שעברה לדירה בקומה השנייה. זאת הייתה המשפחה של ראש המחלקה במפעל החשוב בעיר הפרובינציאלית הקטנה.
אנחנו בתחנה המרכזית, ויש לך חצי שעה להזמין לי והילדים מונית ספיישל ברמה גבוהה! זרקה לי קרובת המשפחה בשיא הרצינות. את אחות שלי או סתם אחת שעוברת ברחוב?
אנחנו בתחנה המרכזית, יש לך חצי שעה להזמין לי ולילדים מונית פרימיום! הצהירה קרובת המשפחה. את אחותי או סתם עברת פה במקרה? לא מתביישת להתנהג ככה, ועוד מול הילדים?
אמא, אני כל כך אוהבת אותך, אמרתי בארוחת הבוקר, כשהייתי בערך בת 14. אה, כן? חייכה אליי אמא, אז בפעם הבאה כשאחזור מהעבודה, פשוט תקלי לי את תפוחי האדמה, וכך
“¡Calva, despierta!” solía decirme mi marido por las mañanas. El año pasado decidí hacer algo que antes ni se me habría pasado por la cabeza.
“אמא, אני כל כך אוהבת אותך,” אמרתי בארוחת הבוקר, כשהייתי בת ארבע-עשרה. “כן?” חייכה אליי אמא, “אז בפעם הבאה, פשוט תקולפי תפוחי
– אתמול שוב הכלה שלי הביאה אליי את הנכדה לסוף השבוע, התלוננה בפניי השכנה שלי, רונית, כשנפגשנו במסדרון. אין לי שום דרך להאכיל את הילדה כמו שצריך!









