Begoña se quedaba inmóvil, el móvil apretado en la mano. La voz de su madre resonaba en sus oídos húmeda, desesperada, como una llovizna que no cesa.
Pedro me lo dijo con voz tranquila, casi paternal: ¿Para qué trabajar, mi vida? Yo gano lo suficiente. Tú te encargas del hogar, de nosotros, de los niños
יאיר, אתה שומע אותי? אם כן, האם אני חייבת ללדת בגיל ארבעים כדי לתקן את הטעויות של נעורייך? ולמה עכשיו אני צריכה לשלם על כך שהגארז שלך היה מעניין יותר מאשר הבן שלנו?
היום נכנסתי למחלקת הילדים במרכז הרפואי שערי צדק אחרי משמרת לילה עמוסה, והייתי עד לסצנה שלא אשכח עוד זמן רב. בזמן שהמיטה הריקה של חדר 12 הייתה עדיין חמה
Hoy, al escribir en una hoja blanca «Renuncia María Ibarra», no lo hice por debilidad; lo hice porque ya tenía un plan. Durante ocho años borré los rastros
Hace tiempo, recuerdo aquel invierno en Madrid, cuando el conductor del autobús urbano, Don José, obligó a bajar a una anciana de ochenta años que no tenía billete.
Querido diario, Esta tarde he desatado con delicadeza el nudo del pequeño zapato que temblaba entre mis manos. Las cuerdas estaban firmes, recién hechas
ואל תוותרי! הבטחת שאת תתפטרי! יוסי, אתה בטח משוגע? שואלת דליה, מתעוררת מההלם. מי מתפטר מתפקידים כאלה? את יודעת כמה משכורת שם? משוגעת לכסף, משיב יוסי בחוסר סבלנות.
Ante la entrada esperaba un limo negro, brillante como la noche que devolvía los destellos de la Gran Vía madrileña. El chófer abrió la puerta con una reverencia.
אוי, תני לי לספר לך מה קרה עם אורי ונועה, שנראה שהם נתקעו במצב של “גירושין”. אורי מתעסק בחדר, הולך וקורק את מדף הארון כאילו מנסה לברוח ממחשבותיו.