היום התעוררתי מאושר שיש לי יום חופש, סוף־סוף בלי עבודה, כמעט התגלגלתי חזרה לישון, אבל פתאום צלצל הפעמון בדלת. מי כבר מגיע בשעה כזו? כשפתחתי, עמדה לפניי
תקשיב, יש לי סיפור שאני חייבת לשתף איתך, משהו שממש נוגע בלב, מהחיים שלנו כאן. בלילה שבו נולדו התאומים, החיים שלו התהפכו. לא הבכי שלהם הפחיד אותו, אלא השתיקה שלה.
Mi suegro se quedó sin palabras al ver en qué condiciones vivíamos. Conocí a mi marido en la boda de una amiga común. Por aquel entonces, me había mudado
בליל הולדת התאומים, עולמו התנפץ לשניים. לא הבכי שלהם הפחיד אותו, אלא השקט שלה. שקט כבד, חונק, מלא ריק. אמם הביטה בהם ממרחק, עיניה כבויות כאילו היו שני
Рахель בספר מטולה מיהרו לשפוט אותה ביום שבו הבטן שלה התחילה לבלוט מתחת לסוודר. בגיל ארבעים ושתיים! אלמנה! איזו בושה! בעלה, שמעון, נקבר בבית העלמין כבר
הבעל שלי עובד, אבל אני זו שמשלמת על הכל. אתם שואלים איך בכלל הגעתי למצב הזה, ועוד איך הסכמתי לכזו קומבינה אבל, חברות, כל אישה שאוהבת באמת נהיית עיוורת.
¿Y las servilletas, dónde las has dejado? Te pedí que sacaras las que tienen el detalle plateado, combinan mejor con el mantel dijo Marina Gómez sin girarse
על וִירְיָה, בקיבוץ קטן ליד עפולה, נפלה חרפה ביום שבו הבטן שלה התחילה להתעגל מתחת לסוודר. בת ארבעים ושתיים! אלמנה! איזו בושה! בעלה, שמעון, כבר עשר שנים
יומן אישי, 15 באוגוסט ביום שבו הבטן שלי התחילה לבלוט בעבודת הדואר, קיבוץ נווה עמית כבר גזר עליי דין. בת ארבעים ושתיים! אלמנה! איזו בושה.
את רצית את שניהם, עכשיו קחי אותם ותגדלי אותם. אני גמרתי, הולך! אמר יהונתן בלי להביט אחורה. הדלת נסגרה לאט, אבל הצליל נשאר בלבה של מעיין כמו הד הזה שמסרב לדעוך.









