Life Lessons
יומן אישי, תל אביב, יום שלישי אני מחפש אישה אחת בשם הדסה. עברתי את הקשת הנמוכה ונכנסתי לחצר פנימית מוצפת בשלוליות ממי הגשמים האחרונים. זו כבר החצר הרביעית.
Life Lessons
חתונה תחת עול המנהגים העתיקים של הכפר ביישוב קטן בגליל, כזה שאפילו גוגל מפות לא מוצא בלי שתאיית נכון, חיה נערה בת חמש-עשרה ושמה נועה הרשקוביץ.
תשמעי, נועה אף פעם לא סבלה את הימים שבהם היו מגיעים אנשים לבית הילדים בחיפוש אחרי ילדה לאמץ. במשך כל שבע השנים שגרה שם, אף פעם לא בחרו בה.
יואו, תמרי! הגעת בדיוק בזמן, אין לי מושג מה לעשות כבר! תמר הניחה את השקית הכבדה עם הקניות על הספסל ליד הכניסה ונאנחה. מה קרה, ורדית? רוגע, תמר, רוגע.
תקשיבי, אני זוכרת את אותו בוקר כאילו זה היה אתמול. שש קערות של דייסת שיבולת שועל עמדו על השולחן, ריח חזק של קפה באוויר, והוא בשורטס הישנים שלו, אלה שתמיד
הוא עזב אותי עם שישה ילדים וחזר רק כעבור חמש עשרה שנה. ובאותו בוקר עוד לא ידעתי שזה יהיה לנצח לעולם לא הייתי מאמינה שהוא מסוגל לזה. אני זוכרת את אותו יום לפרטי פרטים.
Life Lessons
אמא החורגת שלי גידלה אותי מאז שאבא נפטר, כשהייתי בן שש. שנים אחר כך גיליתי את המכתב שכתב בלילה שלפני מותו. הייתי בן עשרים כשגיליתי שאמא החורגת שלי לא סיפרה
הבוקר יצאתי על המשאית מהבית בראשון לציון. בקבינה הריחו נפלא הבורקסים עם תפוח אדמה שאמא שלי אפתה במיוחד בשבילי. אפילו שהיה חופש ט”ו בשבט, הייתי צריך
Life Lessons
אמא החורגת שלי גידלה אותי מאז שאבא שלי נפטר כשהייתי בת שש. רק שנים אחר כך, גיליתי את המכתב שהוא השאיר בלילה שלפני מותו. הייתי בת עשרים כשגיליתי שאמא החורגת
“אנחנו נישאר פה עד הקיץ!”: איך גירשתי את משפחתו החוצפנית של בעלי והחלפתי מנעולים
האינטרקום לא רק צל…
יום שבת, שבע בבוקר. הפעמון בדלת כמעט צרח, בדיוק כשניסיתי לישון קצת אחרי שבועיים של עבודה מטורפת דוח רבעוני סוגרים גם באחת בלילה, ואין איזה תגמול במנוחה.