Life Lessons
המאהבת של בעלי הייתה מושלמת – בדיוק כזו שהייתי בוחרת בעצמי, אם הייתי גבר. יש נשים כאלה, שיודעות בדיוק מה הן שוות. הולכות עם ראש מורם, מבט ישיר ופתוח, מאזינות בקשב. הן לא מתבזבזות על מחוות מיותרות, אין להן צורך לחשוף כתפיים או מחשופים כדי להיות נוכחות, הן רגועות כמו מלכה, אף פעם לא מאבדות עשתונות. גם אני הייתי בוחרת אותה – כי היא ההפך הגמור ממני. ומה איתי? תמיד ממהרת, צורחת על הילדים והבעל, הכל נופל לי מהידיים, לא מספיקה כלום, בעבודה בלגן, המנהלת אדישה. לובשת כל הזמן מכנסיים וחולצות רחבות, כי לגהץ שמלה או חולצה? אין לי זמן לזה. שכחתי כבר מתי פעם אחרונה גיהצתי את כל הקפלים והתחרות. מזל שמכונת הייבוש החדשה מיישרת את הבגדים טוב, ולא צריך כמעט מגהץ. אבל המאהבת הייתה מהממת: גוף, יציבה, רגליים, שיער, עיניים, פנים – עוצרים נשימה! ומאז שראיתי אותם, לא הצלחתי שוב לנשום. בטעות, בעבודה, נשאר לי זמן ונכנסתי לקפה קטן בפינה של האזור. בחרתי שולחן, פתחתי תפריט, הרמתי עיניים ו… זה לא היה דימיון. מייד זיהיתי את בעלי – מהגב. וראיתי גם אותה. הוא אחז לה את הידיים ונשק לה לאצבעות. איכס, אמרתי לעצמי, איזו הצגה. אבל היא… היא באמת יפה. יפה אובייקטיבית. הרגשתי מוזר – כמו אחרי כוויה, כשאת יודעת שעוד שנייה תכאב לך נורא, אבל בינתיים יש דממה. זה אמור היה לכאוב, אבל בתוכי היה ריק. כלום. בעלי חזר הביתה בזמן, רגוע ומלא הומור כתמיד. הוא לעולם לא מתרגש, לא ממהר – אני עוצרת שנייה אחרי שנדלקת המנוע, והוא בדיוק הפוך – תמיד מאוזן וחושב. הייתי שמחה אם היה לי עכשיו את חוש ההומור שלו, אצלי הוא ממש לא עובד ברגע כזה. כל הערב דגדג לי לשאול אותו, בשקט ובלי רגש: נו, איך המאהבת שלך? ראיתי אתכם לאחרונה בקפה ההוא, היא באמת יפה, אני לגמרי מבינה אותך – בעצמי הייתי נמשכת אליה. ולראות איך הוא מזיע ומסמיק ומנסה להיראות רגוע… והייתי ממשיכה: נו טוב, אז מה עכשיו? תכיר לה את הילדים? שתהיה להם אמא חדשה? ומה תעשה איתי – תיתן לי דירה או תביא אותה לגור איתנו? אבל לא שאלתי כלום. הוא חיבק אותי במיטה כרגיל, משך אותי אליו ובאופן טבעי נרדם. אולי באמת עוד לא שכבו, הרהרתי, מתרחקת לצד שלי במיטה וצוחקת בשקט. הנה, עכשיו אני חושבת כמו אישה שבעלה בוגד בה מול העיניים, אבל היא משכנעת את עצמה שדימיינה. אולי זה רק ההתחלה – סימפטיה, נשימות, מחשבות מתואמות. והוא בכלל מקצוען בלהסתיר, אפילו טיפה לא מסגיר. כל הלילה התהפכתי, ישנתי קטעים, חלמתי פרחים צבעוניים ומאהבות אחרות בשמלות אדומות. התעוררתי עם ראש כבד, זזה לאט בבית, מכינה את הילדים לביה”ס באיפוק. כל הזמן חושבת – אז מה עושים? מה בדרך כלל עושות נשים שתופסות את הבעל שלהן עם מאהבת? לגגל את זה? גוגל לא עוזר. וגם לי אין תשובות. לנסות להמשיך? אבל בעצם – ממילא אני ממשיכה, אותו סדר יום, אותו בעל שחוזר בזמן, בלי שפתון ובלי בושם זר, ילדים רועשים ובימי ראשון סרט בקניון. שום שינוי בהתנהגות. גם הסקס, פעמיים בשבוע – לפעמים שלוש, אם שמים לב לפרטים. אולי בכלל טעיתי בקפה? לא טעיתי. התקשרתי אליו בצהריים – לא ענה. לקחתי מונית לאותו הקפה. ישבתי במונית, ממציאה תירוץ לנהג שמחכים לי “לחבילה של העבודה”. הרכב של בעלי עמד בחנייה. הוא והיא יצאו יחד, עלו לרכב שלו ונסעו. החווירתי, ביקשתי מים מהנהג, עשיתי כאילו בטלפון: יאללה, עזבו אותי עם החבילה שלכם! חוזרת למשרד! אכפת לי אפילו מה יחשוב הנהג עליי. לגלות על מאהבת – זה משנה חיים בלי הכנה. להתגרש? אולי – כי איך ממשיכים אחרת. לסבול? אבל למה, בשביל מה? נזכרתי איך לחבר שלנו מהעבודה הייתה פעם מאהבת – הוא הסתיר עד שהאישה גילתה. היה סקנדל, הכחיש עד שהראו לו ראיות של שיחות וואטסאפ. טען שפרצו לו, מתחרים מקנאים… בעלי אז אמר: אני לעולם לא הייתי משקר ככה. אם עשיתי – יש לי אומץ להודות, ואם המשפחה יקרה לי – נפרדים מהמאהבת. או עוזבים ומסדרים את המקום כמו שצריך. התרגשתי ממנו אז, כמה שהוא אחראי ואמיתי. נו באמת – קל להיות גיבור בסיפור של מישהו אחר, כשיושבים רחוק. כשזה אצלך בבית – לא נשאר אומץ או ביטחון. ניגשתי אל השולחן שלהם בבית הקפה והתיישבתי מולם. המאהבת הרימה אליי עיניים מופתעות. בעלי קפא. אחר כך נע בחוסר נוחות. שקט. היה לי אפילו קצת מצחיק לראות אותם. היא הבינה מייד מי אני. אולי ידעה ממילא. הוא ניסה להגיד משהו. הרמתי יד ועצרתי אותו: זה לא מה שאני חושבת, נכון? אמרתי, תראו – זה לא מפתיע. דברים כאלה קורים. עכשיו תחשבו טוב איך מסדרים את זה – יש לנו ילדים, דירה משותפת, הורים מבוגרים. אתם חכמים – תסתדרו. וקמתי לאט, בדרך החוצה. השמלה, שטרחתי סוף סוף ללבוש ולגהץ, איכשהו החמיאה לי. איזה מזל שלא ויתרתי עליה.
0419
המאהבת של בעלה הייתה מהממת. אילו הייתה גבר, כנראה בעצמה הייתה בוחרת בה. יש נשים כאלה שמכירות את הערך שלהן. הולכות בגב זקוף, מבט ישיר ופתוח, מקשיבות עד הסוף.
Life Lessons
יצאתי לפנסיה והרגשתי בדידות שלא מרפה – רק בזקנה הבנתי שחייתי את חיי לא נכון
02
7 ביוני מאז שיצאתי לפנסיה, משהו בתוכי התרוקן. אני מרגישה בודדה, והתחושות האלה לא מרפות. רק עכשיו, בגילי, אני מבינה שאולי לא בחרתי נכון בחיים.
Life Lessons
תחושת רעה בלב: המסע של יולי, אנדריי ויהונתן מהלילה הארוך בבית ועד המאבק במחלתו של בנם, ההחלטה לטוס לישראל בתקווה לנס, והכוח למצוא תקווה וידידות גם ברגעי המשבר – סיפור על דאגה אימהית, אהבה וחיים חדשים שניתנו – בארץ ובחיק המשפחה
05
הַרְגָּשַׁת בְּבִיאָה רָעָה יָעֵל התעוררה באמצע הלילה, ולא הצליחה לשוב לישון עד הבוקר. האם זה היה סיוט, או סתם מחשבות שלא עוזבות לא הצליחה לשים את האצבע.
Life Lessons
יצאתי לפנסיה והרגשתי בודדה ללא תקנה – רק בגיל מבוגר הבנתי שחייתי את חיי לא נכון
03
Când mă întorc acum cu gândul la vremurile trecute, simt un regret care nu mă lasă în tihnă. Am ieșit la pensie și am rămas iremediabil singură.
Life Lessons
תחושת רעה בלב – סיפורה של יוליה: לילה בלי שינה, הבן הקטן חולה, והמסע המרגש לארץ ישראל בתקווה להציל את חייו
04
8 ביוני התעוררתי הלילה ולא הצלחתי לחזור לישון עד הבוקר. משהו לא ברור לוחץ לי על הלב. אולי חלום רע, אולי סתם תחושה כבדה שאין לה הסבר. הדמעות זלגו ממני בלי שליטה.
Life Lessons
יצאתי לפנסיה והרגשתי בדידות שאין לה מרפא — רק בזקנה הבנתי שחייתי את חיי לא נכון
03
יצאתי לפנסיה ואני חשה בדידות עמוקה שאין לה מענה. רק עכשיו, בגיל מבוגר, מבינה שבזבזתי את חיי בדרך הלא נכונה. הרבה נשים בטוחות שבדידות היא דבר נורא.
Life Lessons
תחושת האסון המתקרב יוליה מתעוררת באמצע הלילה, מוצפת בחרדה מסתורית וקשה, ומתקשה להבין מדוע לבה כבד עליה כל כך – עד שלפתע נגלה לה כי בנה התינוק חולה במחלה קשה. מציאות חייה מתערערת, והמשפחה נאלצת לצאת למסע קשה ומפותל בין בתי חולים בארץ ובישראל, בחיפוש אחר נס רפואי ואמונה – במאבק על חיים, תקווה, ואהבת אם שלא יודעת גבולות.
03
מַבָּט רַע מִירָב הִתְעוֹרֵרָה בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וְלֹא יָדְעָה לְחַזֵּר לַשֵּׁנָה. זו הָיְתָה חֲוָיָה עִירוּמָה מִן הַהִגָּיוֹן: לֵילוֹת תְּהִילָתִיִּים
Life Lessons
יצאתי לפנסיה והרגשתי בדידות שלא מרפה – רק בזקנה הבנתי שחייתי את חיי לא נכון
01
7 ביוני מאז שיצאתי לפנסיה, משהו בתוכי התרוקן. אני מרגישה בודדה, והתחושות האלה לא מרפות. רק עכשיו, בגילי, אני מבינה שאולי לא בחרתי נכון בחיים.
Life Lessons
יצאתי לפנסיה והרגשתי בדידות שאין לה מרפא — רק בזקנה הבנתי שחייתי את חיי לא נכון
04
יצאתי לפנסיה ואני חשה בדידות עמוקה שאין לה מענה. רק עכשיו, בגיל מבוגר, מבינה שבזבזתי את חיי בדרך הלא נכונה. הרבה נשים בטוחות שבדידות היא דבר נורא.
Life Lessons
יצאתי לפנסיה והרגשתי בודדה ללא תקנה – רק בגיל מבוגר הבנתי שחייתי את חיי לא נכון
03
Când mă întorc acum cu gândul la vremurile trecute, simt un regret care nu mă lasă în tihnă. Am ieșit la pensie și am rămas iremediabil singură.