¡Rodrigo, tenemos una niña de 3500! exclama Almudena con alegría al teléfono. Yo estoy bajo las ventanas del Hospital Universitario La Paz, agitando la
Almudena miró a María con serenidad. No había rabia ni miedo en sus ojos, sólo una calma cortante, como el filo de un espejo recién pulido.
יותם עובד בכביש הרכבות, והקולגות שלו כמעט ולא מדברים איתו. הוא נהג מקצועי, אחראי, אבל מרחיק עצמו מהחברה. אף אחד לא רוצה לשתף איתו משמרת, והוא מרוצה מכך.
בחדר הממתנה של בית החולים שערי פתוחה, רואה את החולה המושלך, ברגע של חוסר משקל הוא רק צל של קופסה. בחוץ פברואר, אבל השמיים מכוסים בעננים של ברזל שמזעזעים
¡Si solo me preguntas por la comida, será mejor que no me vuelvas a llamar! Tengo asuntos más importantes que hablar de qué hay para cenar, ¿entendido, madre?
שמע, שניים שלושים לפני היו לי יובל, חיים שלמים: בית בקיבוץ, אשתי תמר, תכניות לעתיד, תקוות. פתאום הכל נעלם. לא מצליח לשכוח את הכאב של האבדן, ואם אפשר היה
Sin mirar a su hijo, deja el cochecito junto al garaje y se va a descansar. Aroa, jadeando y mirando a su alrededor, se detiene. Ni siquiera ha mirado a su hijo;
יומן, 12 במרץ היום ביקשתי מאבי, אברהם כהן, אם אפשר להישאר אצליו כמה חודשים. הוא השיב בקצרה: “לא”. ההורים שלי התגרשו לפני עשר שנים.
Cuando regresé del viaje, encontré mis cosas tiradas sobre el césped con una nota que decía: Si quieres quedarte, vive en el sótano. Me llamo Begoña García
שלום, לשעבר שלי! אולי אף פעם לא תפתח את המכתב הזה, ואין צורך לנסות. הכל כבר נאמר מזמן, והזמן משנה את הפרספקטיבה, כאילו מציץ דרך עדשות חדשות על זיכרונות נעורים.