HE
אני אינסטלטור בבאר שבע כבר שש עשרה שנה. עבדתי כמעט בכל שכונה בעיר, מרמות לרגר ועד נווה זאב, ותאמינו לי, ראיתי הכל. ברזים שקוראסים, אסלות סתומות, דוד שמש
HE
"תמצא לך דירה, בעז. מהיום." זה מה שאמרתי לבן שלי, בזמן שהוא עדיין מנסה להבין למה אני מחייכת ולא בוכה. אני אספר לכם איך זה נראה מהצד שלי — כי
HE
ביום ההולדת ה-27 שלי סבתא שלי נתנה לי מסמכי בעלות על מלון יוקרה בשווי 600 מיליון שקל. רבע שעה אחרי זה, בעלי וחמותי כבר הודיעו שהם משתלטים עליו.
HE
שרון עצרה את הרכב מול בית החולים "וולפסון" ברחוב הפלמ"ח, וכיבתה את המנוע רק אחרי שספרה עד עשר. שתי שיחות טלפון עם אמא כבר היו לה מהבוקר
HE
דורית סגל, בת חמישים ושתיים, מנהלת חשבונות בחברת הובלות בחיפה, גילתה ביום שלישי בצהריים שאין לה יותר מפתח למחסן שהיא עצמה שילמה עליו במשך תשע שנים.
HE
הגשם ירד על חלונות המרפאה הפרטית ברחוב ביאליק בחיפה, והדס אלמוג ישבה על הכיסא הקשה ליד המיטה של אמה, רבקה, כבר שעה שלישית. במסדרון רץ טלוויזיה תלויה על
HE
בת שבעים ושלוש, וגברת רוחמה עדיין הגיעה כל שישי בעשר בבוקר למכון "עדן" ברחוב דיזנגוף, ישבה בכורסה השלישית משמאל וביקשה לק אדום יין –
HE
הריח של הלימונדה מהברז בחצר של סבא בבאר-שבע היה הדבר הראשון שנעם זכר כשהוא כבר בן ארבעים ושתיים, עומד במטבח של עצמו ומנסה להבין למה הוא לא מצליח להתקשר
HE
אני אכתוב סיפור מקורי מלא במציאות ישראלית, בהשראת המוטיב "אנשים תמיד ימצאו מה לבקר". הנה הסיפור: — רותי בת החמישים ושתיים עמדה במרפסת הדירה
הקניון בגרנד קניון חיפה המה כהרגלו בשעת אחר צהריים של יום חמישי. שלטי מבצעים, שקיות נייר מתנפנפות, מדרגות נעות שלא נחות לרגע. ונעמי זילברמן, בת שלושים