היום, בעוד שאני עומד בכניסה המובנית של השכונה שלי ברחוב רוטשילד, שמיים מלאים בעננים קודרים והגשם מקפיץ קפלים על אספלט חם, חשתי איך האדי האדמה עולה צפוף
התקשרות מן העבר בבוקר שושנה כהן התעוררה והבינה שהשעון שבכניסה נחלש. המחוגים קפאו על חמש ופחות. היא ניערה ברעש, קרבה לאוזנה רק שקט. “
קושי לבחור יאיר שוב נשאר במשרד עד שעות הקטנות של הלילה. נועה יושבת על השולחן ומסתכלת על הארוחה שהצטלקה. ריח של עוף אפוי עם עשבי תיבול מתערבב בריח של נרות
¿Quién, si no yo? En el patio de un bloque de cinco plantas en un barrio residencial de Madrid, todos conocían a la abuela Carmen Fernández.
Gregorio Pérez vivía al final de la calle, en una casa pequeña pero robusta. Los muros, levantados por su padre con gruesas tablas de pino, habían ennegrecido
El palacio que devolvió la vida Andrés acababa de colgar su título de arquitecto con sobresaliente y soñaba con su propio estudio, con proyectos que dieran
¿Para qué pisar mi amor? Es una tarde tranquila. La calle está desierta, sólo los faroles escasos derraman manchas amarillas sobre el asfalto.
במסדרון הקטן היה צפוף משאלות. איתן, אדום מהתאמץ, דחף קופסה נוספת אל המדף העליון. האבק נצמד לכתרו הקרחתו כקרח אפור. למה לשמור את כל הזה? זבל אחד, נימן הוא
Querido diario, Esta tarde me encuentro en mi puesto bajo el portón de la urbanización de la calle del Carmen, observando cómo la lluvia golpea el asfalto
El timbre del pasado Una mañana, María del Carmen Gómez se dio cuenta de que el reloj de la entrada había dejado de funcionar. Las manecillas se habían