יומן אישי טיול לירושלים עם קבוצת גמלאים: לא דמיינתי שבצל חומות העיר העתיקה אפגוש גבר שיזכיר לי מה זה להרגיש צעירה יצאתי לטיול לירושלים עם קבוצת גמלאים.
Соседка גנבה לי את הזבל בערמות בלילות. אתמול פיזרתי לתוכו כמות נדיבה של שמרים. את שוב לקחת מהערמה שלי עם הדליים? לא שאלתי, רק קבעתי עובדה פשוטה.
האושר בפרטים הקטנים בתל אביב, במסעדה המעוטרת “מגדלור”, התקבצו בערב קיץ בוגרי האקדמיה לאומנויות. עשור חלף מאז עמדו כאן עם תעודות ביד, מלאים
חיימקה גורש… שוב… זו הפעם השלישית בחייו הקצרצרים… לא עלה לו המזל מעולם… וזה לתמיד שינה את חייו. עוד לא מלאו לו שנה וכבר הועבר בין
Life Lessons
– נעה, את מתארגנת? אני אאחר לבית הספר! גילי ניערה את החולצה האחרונה של יונתן ותלתה על החבל במרפסת. המרפסת הלא סגורה, עם הקירות שהצבע בהם מתקלף, הייתה
Life Lessons
“תפרקו את הצריף!” צעק איש העסקים, מבלי לדעת שכבר מתקרב לשער קצין מהשייטת. עמיר לא אהב את נובמבר. בזיכרונותיי, תמיד זכור איך הבוץ בתל אביב היה
Life Lessons
לא שוב… לחשה נועה, מביטה בכיור המלא קצף סבון חמים. מחוגי השעון שעל הקיר הצביעו ברוגע לאחת ורבע בלילה. הבית היה דומם, בחדר הסמוך ישנה נעמה, הילדה
Life Lessons
תחמם לבד רחל בן-צבי הניחה סיר חמין על השולחן והביטה בבעלה. יגאל כהן כבר ישב, משודך לנייד, אפילו לא הפנה ראשו מהצליל. אין כף, אמר, לא מרים עיניים.
להיות מאושרת – חובה אבא של תמר עזב את הבית לטובת אישה אחרת כשהייתה בת ארבע. זה קרה מיד אחרי חג ראש השנה. בכניסה לדירה, לחש לבתו “
תקשיבי, יש סיפור שאני חייב לספר לךכזה שלא שוכחים, כזה שנדבק ללב. את יודעת איך תמיד אומרים “אל תשפוט ספר לפי הכריכה”? אז קבלי שיעור של החיים