אני לא יודעת, מה לעשות. הבן שלי תמיד בצד של האישה אפילו כשהיא בטעות כבר לא מבינה לאן אלך בחול של דמעות בקול, מספרת ליּלונה אלישע בת שישים.
La madre de la novia me situó en la peor mesa con una sonrisa arrogante. “Conoce tu lugar”, me dijo.
Hace años, recuerdo aquel día en el que la madre de la novia, María, me obligó a sentarme en la mesa más desfavorecida del salón con una sonrisa sardónica
25/12/2025 היום מתעוררת בבוקר והחלטתי להדליק את הטלפון בעוצמה המקסימלית למקרה הצורך. בחלקה העמוק של הלב ידעתי שהוא לא יכתוב לי בחזרה. התחושה הייתה כמו
La lluvia golpeaba el alféizar del pequeño piso de dos habitaciones que alquilábamos en el centro de Madrid. Yo, Antonio, observaba cómo las gotas dibujaban
במסע עסקים, האבא אבי חוזר הביתה במחשבות נוגעות ובלב מרוחק. «האם לא נפל עליך אהבה?», מתבדחת מרים בזמן הארוחת ערב, כשאבי מוסיף מלח פעמיים.
אני עוזב אותך! אז אם זה ככה, לך! לא תכפה אותי על אהבה! זה עוד לא הכול! אנחנו עם ליבי נלקח את הבנות לביתנו! קרא יובל בקול רועם. לבנות צריך אבא ואמא!
Querido diario, ¡Abuelo, ayúdame! me agarró del brazo el pequeño, encorvado y cubierto con un abrigo demasiado grande, mientras se mordía los labios con la otra mano.
La mansión Velasco sigue siendo un refugio silencioso casi todos los días: impecable, fría y costosa. Julián Velasco, millonario siempre impecable con
Almudena vivía, como se suele decir, pasada de moda, arrastrando los pasos por una calle gris y cansada, con la cabeza siempre agachada.
Recuerdo que aquel día de primavera la calle se llenó de ruido, como siempre ocurre cuando los madrileños, al fin, sienten el calor inusual del sol que