יום שישי התקרב לסיומו. השעון כבר הראה כמעט אחת עשרה בלילה. השבוע היה מתיש, אז כמעט התכוננתי לישון. בדירה שררה דממה נעימה, חצי מנומנמת, כזו שנמצאת רק בבית
Rikke slikkede den hvide creme af teskefulden. — Fru Jensen, nu er du pensionist. Du har ikke rigtigt noget at bruge penge til. Vi er blevet enige om at
מירב מלקקת את הקצף הלבן מהכפית. — שרה, את עכשיו גימלאית. אין לך על מה להוציא. דני ואני החלטנו לצמצם את העזרה. על השולחן עומדת עוגה במאה ושמונים שקל.
יום שישי התקרב לסיומו. השעון הראה כמעט אחת־עשרה בלילה. השבוע היה מתיש, וכבר כמעט התכוננתי ללכת לישון. בדירה שררה דממה נעימה, חצי־ישנה, כזו שקיימת רק בבית
רוני ליקקה את הקרם הלבן מהכפית. — גברת ברק, את עכשיו פנסיונרית. אין לך באמת על מה להוציא. איתי ואני החלטנו לצמצם את התמיכה. על השולחן עמדה עוגה במאה ושמונים
Grethe Poulsen slikkede den hvide flødeskum af teskеen. — Du er jo pensionist nu, Grethe. Der er ikke noget at bruge dine penge på. Vi har besluttet at
Mette slikkede resterne af den hvide creme af sin teske. »Grethe, nu er du pensionist. Der er ikke noget, du skal bruge penge til. Søren og jeg har besluttet
Jeg har været gift i atten år. De første ni levede jeg i tilstanden »hold ud, snart bryder han igennem«. De næste ni i tilstanden »jeg bliver vanvittig
Jeg har været gift i atten år. Når jeg ser tilbage på det i dag, ligner det en mærkelig, surrealistisk drøm: væggene i lejligheden flyttede sig, dørene
Jeg var gift i atten år. Halvdelen af dem i en “bare vent, snart slår han igennem”-tilstand. Den anden halvdel i en “jeg bliver snart