Ay, tío, no vas a creer lo que me pasó hace una semana. Estaba conduciendo por la autopista del norte (A1) cerca de Burgos, hacía un día de nieve fina
22 de abril Hoy, a los setentados años, vuelvo a escribir entre los muros de mi propio apartamento en la calle SanAntonio, en el corazón de Granada, mientras
אלי, אל תדאג, אמא! היא לא תקבל שום שקלהוא קרא בפה, ולא ידע שאשתו עומדת לצידו ומקשיב. נועה חזרה הביתה עייפה. היה ערב סתווי רגיל יום חול, גשום, והקול של
הסתובבו סביב! אשתו יצאה לשגרה מקצועית, בתהבית נשלחה לבית ההורים, ואלון נשאר לבדו כמעט בלתי יאומן. מרינה, אשתו, כמעט ולא נודדת, אבל כשהקולגה חלתה נאלצה
הדודה שושנה ליבנה גרה בקצה של מושב זעיר שרוויא נו שלו. הבית שלה קוטן משוחזר, ריחוף סורגים מקולפים, גינה שפורחת בזבזת סלעים, ושקט שמכה על האוזניים כמו רמז
שני, זה לא בן זה משרתת, טבחית אל תפריעו. בין החברים הוא פנה אל אורליאמת, אל בעלה. לא אישה? טבחית? מה זה הפתעה! אורלי נבכה בקול נושא. ולחברים, שלא הכירו
בעל שלי נודד לאיטליה עם אישה אחרת. מה שמרים הצליחה לבנות לבד עבור שני ילדיה, יכניס אותך למצב של איאמת. למרות שמרים מעולם לא הייתה נערה שמאוהבת בעיר, הלב
Óscar está esperando con el corazón en un puño, mirando una y otra vez el reloj y la puerta del restaurante. A su alrededor los antiguos compañeros de
זוכרת איך באותו בוקר אחרי פגישת ההורים בקיבוץ, חזרתי מהבית הספר שבו יובל, בננו, קיבל תזכורת מהמורה שירה על שיעורי הבית שלא סיים. היינו מדברים על ויטוזין
Con el acercamiento del Año Nuevo, Isabel sentía un cosquilleo que le recordaba a la infancia. Aquella sería su 43ª Nochevieja, y siempre la aguardaba