Querido diario, Hoy he vuelto a escuchar la voz de Miguel, ese viejo recuerdo que nunca dejé atrás. «¡Lárgate de aquí, nunca te quise!» gritó mientras
Antes eras una gente normal. ¿Me echas un cincuenta? No tengo ni un céntimo y el coche está vacío terminó el mensaje de voz de tu amigo.
Amor que se aferra a la mano incluso en el último momento En los últimos meses de la vida de mi abuela, cuando la casa se volvió más silenciosa y el tiempo
Ay, tío, no vas a creer lo que me pasó hace una semana. Estaba conduciendo por la autopista del norte (A1) cerca de Burgos, hacía un día de nieve fina
22 de abril Hoy, a los setentados años, vuelvo a escribir entre los muros de mi propio apartamento en la calle SanAntonio, en el corazón de Granada, mientras
אלי, אל תדאג, אמא! היא לא תקבל שום שקלהוא קרא בפה, ולא ידע שאשתו עומדת לצידו ומקשיב. נועה חזרה הביתה עייפה. היה ערב סתווי רגיל יום חול, גשום, והקול של
הסתובבו סביב! אשתו יצאה לשגרה מקצועית, בתהבית נשלחה לבית ההורים, ואלון נשאר לבדו כמעט בלתי יאומן. מרינה, אשתו, כמעט ולא נודדת, אבל כשהקולגה חלתה נאלצה
הדודה שושנה ליבנה גרה בקצה של מושב זעיר שרוויא נו שלו. הבית שלה קוטן משוחזר, ריחוף סורגים מקולפים, גינה שפורחת בזבזת סלעים, ושקט שמכה על האוזניים כמו רמז
שני, זה לא בן זה משרתת, טבחית אל תפריעו. בין החברים הוא פנה אל אורליאמת, אל בעלה. לא אישה? טבחית? מה זה הפתעה! אורלי נבכה בקול נושא. ולחברים, שלא הכירו
בעל שלי נודד לאיטליה עם אישה אחרת. מה שמרים הצליחה לבנות לבד עבור שני ילדיה, יכניס אותך למצב של איאמת. למרות שמרים מעולם לא הייתה נערה שמאוהבת בעיר, הלב