הזיכרון של הבוקר ההוא היה כמעט קבוע. יואב כהן קם לפני שהשעון הצפצף, כמו שעשה במשך שנים רבות. הוא נשכב כמה שניות, מביט בתקרה, מאזין לרחש המים במקלחת אשתו כבר הייתה קמה.
«Si arreglas este motor, te doy mi puesto», dijo el jefe, riendo. María Hernández, a diferencia de los demás empleados, no se echó a reír.
Querido diario, Hoy la abuela de la familia Morán, Doña Morgana, me dejó una advertencia que llevo grabada en la piel: «Tendrás un poder inmenso, pero
יומן, 10 בינואר 2025 היום, אחרי שהדואר הפסיק לעלות לקומה ולשאיר את העיתון והדואר בחזית הבניין, נאלצתי להתרגל. בתחילה נרגזתי, אבל אחרי כמה שבועות הפקתי את עצמי.
Querido diario, 31 de septiembre, el cementerio municipal de Madrid. La procesión fúnebre avanza lentamente tras el ataúd. Yo, Víctor, bajo la cabeza y
אורלי קראה בקול רך אל דני, איזה אילת? ראית את המחירים? היינו מסכימים לשים קו חזק על ההוצאות השנה, לתקן את הגג בקיבוץ, למלא שמן למכונית, ובכל זאת החיים משגעים.
El perdón Olga Pérez nació en una familia acomodada. Su padre era un alto ejecutivo de una multinacional, su madre se encargaba del hogar, planchaba los
El suelo de mármol de la cocina estaba helado, duro, implacable. Sobre ese piso gélido estaba sentada Doña Rosario, una anciana de setenta y dos años.
התרחקי ממני! לא הבטחתי שנעלה יחד לאיזור! ובכל מקרה אינני יודע למי שייכת הילדה הזאת. אולי היא בכלל לא שלי? אם כך הלכי לרקוד לוולס, ואני אולי אסע לבד אלה
En mi recuerdo de aquellos tiempos antiguos, siempre había en cada patio una vecina que gritaba por la ventana si alguien fumaba bajo ella, diciendo que