יומן אישי יום רביעי, 7 ביוני כבר כמעט שנה הבן שלי גר עם דנה, אבל אף פעם לא הכרנו את ההורים שלה. זה תמיד צרם לי, ועם הזמן הרגשתי צורך לחקור קצת יותר לעומק.
מיותר לומר שכל הסיפור הזה באשמתי! כך אמרה אחותו של חבר שלי, בקול חנוק מדמעות. לא דמיינתי לרגע שדבר כזה יכול לקרות לנו. עכשיו אין לי מושג איך להמשיך או
Compré una finca para disfrutar mi jubilación, pero mi hijo quiso montar una fiesta entera y me dijo: «Si no te gusta, vuelve a la ciudad».
Te llamo por voz porque tengo que contarte lo que ha pasado en los últimos meses, y no sé si me creerás al principio. Mi hijo, Roberto, me llamaba una
“אמא, הוא רוצה שאני אכין את זה בשבילו… הוא אומר שכל הנשים הטובות יודעות ואני לא טובה? תלמדי אותי… אם כולן יודעות, גם אני צריכה לדעת”
לוקחים ילדים מבתי יתומים, ואני החלטתי להוציא את סבתא שלי מהדיור המוגן. אף אחד מהחברים או השכנים שלי לא הסכים עם מה שעשיתי. כולם הצביעו עלי ואמרו: “
Mi nuera dejó su móvil en mi casa. Empezó a sonar y, en la pantalla, apareció una foto de mi marido, que falleció hace cinco años. Con las manos temblorosas
Lo siento, mamá. Es una boda elegante. Melissa no quiere que vengas. Piensa que eres demasiado dramática. Escucho a mi propio hijo decirlo con la claridad de un cristal.
Me llamo Patricia Riley Mendoza, tengo cincuenta y ocho años y jamás pensé que viviría una de esas experiencias que marcan el alma para siempre.
El hermano de mi mujer me pidió que le alquiláramos nuestro piso mientras él y su familia hacían la reforma; yo me negué. Por favor, pásame la ensaladilla