Life Lessons
Intercambiemos nuestros pisos. ¿Para qué necesitas un piso de tres habitaciones?”, comentó un vecino.
02
Cambiemos los pisos, ¿no? dijo un vecino, con la voz de quien ya había negociado el tiempo. ¿Para qué quieres una vivienda de tres habitaciones?
Life Lessons
כשהגענו למטוס בדרך לרומא לראות משפחה, גילינו שמישהו תפס לנו את המושבים – אמא וילד בן חמש שישבו במקום שלנו והתעקשו לא לזוז כי “החלון חשוב לילד”. בעזרת הדייל הצלחנו לקבל את המושבים שלנו בחזרה, אבל עד היום לא מבין למה יש הורים שחושבים שמותר להם הכל על חשבון אחרים.
016
יומן אישי, יום שלישי כשעלינו למטוס, גיליתי שמישהו כבר יושב במקומות שלנו. אני ותמר, אשתי, תכננו לבקר משפחה בירושלים. קנינו מראש שני כרטיסי טיסה, וכיוונתי
Life Lessons
¿Por qué despidieron a Pronya?
01
El coche se detuvo frente al contenedor de residuos. Una enorme trapo gris se lanzó al asfalto como una hoja al viento. El conserje, refunfuñando, se acercó
Life Lessons
Mi sobrina quería un cochecito de bebé como regalo, y cuando se negó, incitó a la familia en mi contra.
06
Mi sobrina, Alicia, quería recibir un cochecito de bebé como regalo, y cuando yo me negué, la familia se puso en mi contra. Los niños crecen con una rapidez
Life Lessons
Cuando amas de verdad, pierdes la cabeza
05
Cuando de verdad amas, pierdes la cabeza susurró la voz de la noche mientras la lluvia golpeaba el tejado del caserón de Villanueva del Campo.
Life Lessons
את מנצלת את סבתא שלנו: היא שומרת על הילד שלך, אבל אפילו בסופי שבוע לא מסכימה לקחת את שלי לפעמים יש רגעים בחיים שדורשים פתרון מהיר לבעיה שצצה. בדיוק ככה קרה אצל לורה. הבן שלי בן ארבע עכשיו. אין ספק שהוא מושלם בשבילי. לא אגיד שהוא מתנהג למופת, אבל גם אני לא מכירה ילדים מושלמים. כולם קצת שובבים. עכשיו אני בהריון עם ילד שני, וזה מרכז העניין. כשהגעתי לבדיקת ההריון הבאה אצל הגינקולוג, הופניתי מיידית לאשפוז. היה משהו לדאוג בגללו. לא הייתה דחייה. עלתה השאלה – מי ישמור על הבן שלי? בן הזוג שלי היה בנסיעת עסקים, אמור היה לשוב רק אחרי עשרה ימים. וההורים שלי גם הם בעבודה. לא היו קרובי משפחה זמינים. סבתא שלי החליטה לעזור. היא אמרה שתשמור על הבן שלי עד שאשתחרר מהאשפוז. לא הייתי בטוחה שתוכל לעמוד בזה – היא בת שבעים, והוא כזה שובב ומהיר… מי יודע? ההחלטה התקבלה. ההורים שלי, שעובדים במגזר הפרטי, הציעו להישאר עם הנכד אחרי שעות העבודה. במשך היום, סבתא תשמור עליו. כך זה נקבע. ועדיין הייתי מודאגת. בכל זאת, מדובר בבן שלי. אבל לא היו לי ברירות. כל הזמן התקשרתי לסבתא לבדוק מה שלומם. באופן מפתיע, הם הסתדרו מצוין. השבוע חלף מהר. כשהגעתי, בן הזוג שלי כבר לקח פיקוד. הייתי אמורה להשתחרר בקרוב. בסוף השבוע אחותי התקשרה וכעסה עליי. הבת שלה בת שנתיים, ושום שכנוע לא עזר – סבתא לא הסכימה להישאר אצלה. לטענתה, הילדה שלה קטנה מדי. היא כמעט התחננה שסבתא תסכים להשגיח – אבל סבתא פשוט לא רצתה! “את ניצלת את סבתא שלנו!” אמרה לי. עניתי: “הייתי במצוקה, לא יכולתי ללכת לאשפוז עם הילד. גם אותך ביקשתי עזרה, וסירבת. ואת רצית לשלוח את הבת שלך לסבתא כדי שיהיה לך זמן לעצמך. את מבינה את ההבדל? ואיך אפשר להשאיר ילדה קטנה אצל אישה מבוגרת? כדאי שתיקחי אותה להורים שלך.” אבל ההורים לא מוכנים לשמור עליה – אז אני תקועה איתה כל הזמן! אני באמת חושבת שאחותי טועה. יש הבדל ענק בין בת שנתיים לבן ארבע. אם הייתה לי ברירה, לא הייתי שולחת את בני לקרובים. אבל אחותי טוענת שניצלתי את סבתא.
073
את מנצלת את הסבתא. היא שומרת על הילד שלך ובסופי שבוע אפילו לא לוקחת את שלי לפעמים נופלים עלינו רגעים בחיים שבהם פתאום צריך פיתרון מהיר, כזה של הרגע האחרון.
Life Lessons
Tengo 45 años. Y ya no recibo a visitas en mi casa.
01
15 de diciembre de 2025 Hoy cumplo 45 años y, como ya no recibo visitas en mi piso de la calle Gran Vía, reflexiono sobre lo que me ha llevado a este punto.
Life Lessons
חמותי חוגגת מחר יום הולדת אצלנו בדירה: יחסים מתוחים, תינוק בן ארבעה חודשים, אין תקציב למסעדה – ההתמודדות עם חגיגה משפחתית שלא בחרתי בה
069
מחר יום ההולדת של חמותי. התינוקת שלי בת ארבעה חודשים וחצי. בהתחלה היא הזמינה אותנו אליה, ותכננו שאמא שלי תשמור על הקטנה, אבל אז חמותי שינתה את דעתה והחליטה
Life Lessons
Tiempo para mí
01
El despertador de Nuria Martínez sonó a las seis y media, aunque podía haber dormido más. Lo puso no por necesidad, sino por el miedo a no arrancar el día a tiempo.
Life Lessons
הילדים הגיעו לביקור וקראו לי עקרת בית גרועה – ערב לפני יום ההולדת התחלתי בהכנות לארוחה, ביקשתי מבעלי לקלף את הירקות ולחתוך סלטים בזמן שאני מטגנת בשר ומבשלת את כל השאר. חשבתי שאני מכינה מטעמים נהדרים לכל המשפחה. בבוקר יום ההולדת יצאנו לקונדיטוריה כדי לקנות עוגה גדולה וטרייה, שתשמח את הנכדים. תחילה הגיע הבן עם כלתו ונכדי, אחריהם הבת הבכורה עם ילדיה ולבסוף בתי האמצעית עם משפחתה. כולנו ישבנו יחד סביב השולחן, נהנו מהמזון עד שהקטנים לכלכו את הקירות והמבוגרים את המפה. ואז, תוך שתיית תה, אמרה בתי הבכורה: “שמת מעט מאוד על השולחן… אכלנו, ומה הלאה?” למרות שצחקו, נפגעתי. נכון, אני תמיד משתדלת לארוז לילדים משהו, אבל קשה לבשל לסעודה גדולה עם סירי קטנים ולפזר את כל הקצבה. במטבח, כשלקחנו את העוגה, בעלי לחש לי: “הכול היה טעים, אז לא הספיק להם. תני להם את המתכונים, שיבשלו. בפעם הבאה, שיביאו משהו – הם רבים ורק אנחנו שניים.”
062
תקשיבי, אני חייבת לספר לך מה קרה אצלי אתמול בערב, את תתפוצצי מצחוק (או עלולה להתרגז יחד איתי, תראי בעצמך). יום לפני יום ההולדת שלי, החלטתי לקחת את כל המבצע