**— Mor, hvad står du der for? Skriv lige her og her — så er sommerhuset frit til søndag. Det er mit nu.** Mette stak mig papirerne op under næsen med
אמא, תחתמי על בית הנופש ותפנה אותו — זה עכשיו שלי. הבת לא ידעה שאני כבר חודשיים לא אמא שלה על הנייר.
— אמא, מה את עומדת ככה? תחתמי פה ופה – ותפנו את המושב עד יום ראשון. זה עכשיו שלי. נועה תחבה לי את הניירות מתחת לאף בפרצוף כאילו טעיתי בהחזר עודף בסופר.
— אמא, מה את קופאת? תחתמי פה ופה – ותפנו את הבית במושב עד יום ראשון. זה עכשיו שלי. תמר תחבה לי את הניירות מתחת לאף עם פרצוף כאילו טעיתי לה בעודף בסופר.
– Jeg kan ikke mere leve sammen med en pensionist. Det sagde han uden at se på mig, men ned i tallerkenen med frikadellerne. Jeg havde lige sat den anden
—אמא, מה את עומדת ככה? חתמי פה ופה — ותפנו את המושב עד יום ראשון. זה עכשיו שלי. תמר תחבה לי את הניירות מתחת לאף בפרצוף כאילו לא נתתי לה עודף בסופר.
― אני לא יכול יותר לחיות עם פנסיונרית. הוא אמר את זה, לא מסתכל עליי, אלא לתוך הצלחת עם הקציצות. הרגע שמתי לו את השנייה – הוא תמיד אכל שתיים, שלושים ושתיים
– אני לא יכול יותר לחיות עם פנסיונרית. הוא אמר את זה כשהוא מסתכל לא עליי, אלא לתוך הצלחת עם הקציצות. הרגע הנחתי לו את המנה השנייה – הוא תמיד אכל שתיים
Kufferten stod allerede ved døren, og på komfuret boblede stadig gule ærter. Med medister. Lige som han kunne lide dem. Maren tørrede sine tørre hænder
– אני לא מסוגלת יותר לחיות עם פנסיונרית. הוא אמר את זה לא אליי, אלא לתוך הצלחת עם הקציצות. הרגע הגשתי לו את השנייה – הוא תמיד אכל שתיים, שלושים ושתיים
המזוודה כבר עמדה ליד הדלת, ועל הכיריים עוד התבשל מרק עוף. עם לחמניות. כמו שהוא אהב. מירית ניגבה את ידיה היבשות במגבת — באופן אוטומטי. הביטה בעורפו המוכר