Livet løber i et almindeligt tempo: opdrage en søn, bygge et hus, holde fast ved den elskede mand. Lærke har selv valgt Mikkel af alle drenge er han den
מירית, בן כמה את? שאל בקול רך אביך. יש לי תחושה שאת לא בתוכנית הראשונה באוניברסיטה, אלא בכיתה הראשונה. לא משנה כמה אהבה, צריך לכלול מגורים, צריך אוכל כל יום, צריך.
מיה, בן כמה את? שאל באדיבות אביה. יש לי תחושה שאת לא בקורס הראשון באוניברסיטה אלא בכיתה א’. לא משנה כמה אהבה יש, צריך למצוא מקום למחייה, ולכל יום לאכול.
Mette, dine børnebørn har revet alle mine blåbærbuske ned! sagde naboen, og så ud til at være ligeglad. Så hvad? De er jo bare børn. svarede jeg og sukkede. Hvad mener du?
נוגה, כמה חייך? שאל בקול שקט אביך, דוד כהן. לי יש תחושה שאת לא בתוכנית הראשונה באוניברסיטה, אלא בכיתה א’. לא משנה כמה האהבה עמוקה, צריך מקום לגור
Hvad tror du, du gør? Vi har været gift i ti år! Hvilken elskerinde? Jeg har dig nok! Sigrid kunne ikke få ro i sindet. Hun mærkede, som om hendes hud
מה את מדברת? אנחנו כבר עשר שנים נשואים! איזו אהובה? לי איתך מספיק! שושנה לא יכלה להאמין למילים שלו. היא חשה בעור שלה שהבעל בוגד, חשה באיודאות עד שנחושה
מה זה אתה אומר? אנחנו כבר מתחתנים מעשר שנים! איזו אהובה? לי מספיקה גם אתך! רונית לא ידעה מה לעשות. היא הרגישה במרקם העור שגבר שלה רודף אותה מאחורי הגב.
Kære dagbog, Jeg mærkede straks, da jeg greb fat i den slidte klud, der stak ud fra lyngen. Kluden viste sig at være en gammel, farverig ble, og jeg trak den hårdere.
מה את מסבירה? אנחנו כבר מאה ועשרים חודשים נשואים! איזו מאה ועשרים? לי מספיק אותך! אורית לא יכלה לשבת מנוחה. כאילו שהעור שלה מרגיש שהבעל בוגד.