נעמי כהן נזזה לחזור הביתה. השעון כבר מצביע על כמעט עשר בלילה, והיא מתחשק להקפיץ למיטה, לשתות קפה קטן ולקחת לילה של נוח. היום היה מעמיס. יוסי, בעלה, כבר
קארין ולצידה אסף אף לא ידעו איך יצא להם הילד המושלם הזה. שניהם סיימו רק תשע כיתות, ובזכות המורים שהיו להם נדיבים כל כך. לכל אחד שלו אבל קארין הייתה את האצאי;
למי אתה מדבר? קראה מריה נבו, עומדת לצד מיקאל, והשניים הביטו אל האורח שמזיק את הדלת המחרדרת של המרפסת. אליי, מריה נבו! קרא הקול הצעיר, קולותיו מתנגנו כמו
Da Jens Madsen kommer hjem fra jobbet, står mor Maren Jensen på altanen og vander blomsterne. Hun bøjer sig over de hængende krukker og stryger forsigtigt bladene ud.
Kirstine stod i døråbningen til værelset, lige så forsigtigt som om hun skulle lade døren glide på et glimt hverken at forstyrre eller at misse det afgørende øjeblik.
15במרץ 2026 יום הולדת של האביב וההזדמנות לחשוב על כל מה שחלף. היום שבו ישבתי על הספסל שבפינת החצר של ביתנו בקיבוץ נווה שלום, השמש חממה את הפנים והדממת
Maren Sørensen, 84årig enke, sad på busstoppestedet uden for sit lille rækkehus i den stille landsby Ringe og vidste ikke længere, hvilken vej hun skulle gå.
מה? ענתה נעה בקול חסר רטט. איך מה? מה אני אמור לעשות? לפחות צא מהאוטו, תסתכל אם הוא עדיין בחיים. נפחתי נשימה עמוקה. החצר הייתה ריקה, האוויר בערב הוציא
היה לי תמיד תעלומה איך יצא לי עם יעקב בן חכם כל כך. שנינו סיימנו רק תשע כיתות, והצלחנו לעשות זאת בזכות החסד של המורים. לכל אחד ועם כללים משלו, כמו שאומרים