Life Lessons
בעלי איחר להלוויה של אבא שלי. באותו יום גיליתי איפה באמת היה
011
בעלי איחר להלוויה של אבא שלי. באותו היום ראיתי איפה הוא באמת היה. הוא התקשר רבע שעה לפני הטקס ואמר שהוא תקוע בפקק, שזה “יום נורא”
Life Lessons
הבת שלי בזוגיות עם בחור עצלן, שגר בדירתה ולא משתתף בתשלום חשבונות
020
יומן אישי, יום שלישי אני ובעלי, אילן, משפחה נורמטיבית לכל דבר. זו הנישואין הראשונים שלנו ואנחנו חיים יחד כבר 25 שנה. אף פעם לא הרמנו קול אחד על השני ליד
Life Lessons
Ya no soy su esposa
01
Mira, te voy a contar una historia que le pasó a una conocida, Lucía, que vive en un barrio en Alcorcón, ya sabes, estos bloques de pisos donde todo el
Life Lessons
בין האמת לחלום
03
יומן אישי – בין אמת לחלום יום חמישי, 22:00, תל אביב התעטפתי בפליז רך והתענגתי על השקט בבית שלי. בחוץ, על האדן, נטפו טיפות גשם קטנות לכל אורכו לא
Life Lessons
בעלי איחר להלוויה של אבא שלי. באותו יום גיליתי איפה הוא באמת היה
09
בעלי איחר להלוויה של אבא שלי. באותו יום ראיתי איפה באמת היה. הוא התקשר רבע שעה לפני הטקס, אמר שנתקע בפקק, שזה “יום נורא”, ש”
Life Lessons
Se inclinó hacia el pastor alemán. Ella le miró con una mirada de resignación y apartó la cabeza. Hace mucho que dejó de esperar nada. Sabía demasiado bien cómo son las personas…
01
Hoy, al salir de casa en el barrio de Salamanca, Madrid, he sentido el corazón apretado. Me acerqué a la vieja pastor alemán, a quien llamamos Carmela.
Life Lessons
בין האמת לחלום
033
בין אמת לחלום אביגיל התעטפה בשמיכת פליז רכה, נהנית מהשקט והשלווה של דירתה בתל אביב. בחוץ שלג דק ירד לאיטו מהשמיים, נמס מיד על אדן החלון ויוצר כתמי מים
Life Lessons
השברים של החברות
01
שברי חברות יומן, יום שלישי, 17 בטבת הערב חזרתי הביתה אחרי יום קשה במיוחד. פתחתי את הדלת של הדירה שלנו ברחוב ירמיהו בתל אביב, משכתי באיטיות את הנעליים ושמתי אותן במקום.
Life Lessons
שברי ידידות
09
שברי חברות רון חזרה הביתה אחרי יום קשה במיוחד. היא פתחה את הדלת וחלצה את הנעליים לאט־לאט, בתנועות כמעט רובוטיות. לא שמדובר בעייפות פיזית, יותר כזו של הנשמה.
Life Lessons
Deja de ser siempre la persona complaciente
01
Basta de ser cómoda Pues ya está hablado, Inésita trilaba la tía Carmen, secándose los labios con una servilleta de papel, en la que brillaba una mancha