בחלום מוזר שהיה כאילו שט במרחב שמעבר לזמן, מצאתי את עצמי יושבת באולם בית המשפט בתל אביב, המקום כולו מוצף באור מסנוור, שבו כל הצללים נראים כבעלי חיים קטנים
בן הזוג שלי העמיד אולטימטום: אני לא יכול יותר! הוא צעק ברגע שראה אותי. נמאס לי מהחתול הזקן הזה! וכך סילקתי אותו מהדירה לא עם הבן אדם הנכון התחברתי.
השותף שלי הציב אולטימטום: “אני לא יכול יותר!” הוא צעק ברגע שראה אותי. “נמאס לי מהחתול הזקן הזה!”… ופשוט סילקתי אותו מהדלת טעיתי בבחירה.
השותף הציב אולטימטום: “אני לא יכול יותר!” צרח ברגע שנכנס הביתה וראה אותי. “נמאס לי מהחתול הזקן שלך!” אז הוצאתי אותו מהדלת לא עם
יומן אישי טיול לירושלים עם קבוצת גמלאים: לא דמיינתי שבצל חומות העיר העתיקה אפגוש גבר שיזכיר לי מה זה להרגיש צעירה יצאתי לטיול לירושלים עם קבוצת גמלאים.
Соседка גנבה לי את הזבל בערמות בלילות. אתמול פיזרתי לתוכו כמות נדיבה של שמרים. את שוב לקחת מהערמה שלי עם הדליים? לא שאלתי, רק קבעתי עובדה פשוטה.
האושר בפרטים הקטנים בתל אביב, במסעדה המעוטרת “מגדלור”, התקבצו בערב קיץ בוגרי האקדמיה לאומנויות. עשור חלף מאז עמדו כאן עם תעודות ביד, מלאים
חיימקה גורש… שוב… זו הפעם השלישית בחייו הקצרצרים… לא עלה לו המזל מעולם… וזה לתמיד שינה את חייו. עוד לא מלאו לו שנה וכבר הועבר בין
Life Lessons
– נעה, את מתארגנת? אני אאחר לבית הספר! גילי ניערה את החולצה האחרונה של יונתן ותלתה על החבל במרפסת. המרפסת הלא סגורה, עם הקירות שהצבע בהם מתקלף, הייתה
Life Lessons
“תפרקו את הצריף!” צעק איש העסקים, מבלי לדעת שכבר מתקרב לשער קצין מהשייטת. עמיר לא אהב את נובמבר. בזיכרונותיי, תמיד זכור איך הבוץ בתל אביב היה