אני זוכר כיצד באחד הימים, כשהסתובבתי בין המדפים במכולת השכונתית בירושלים, הופתעתי לראות את אחותי, נועה, צועדת בידו של גבר נכבד, על אצבעות שניהם טבעות נישואין מבהיקות.
לפני כמעט שנתיים שמעתי מפי אשתי משהו שלעולם לא אשכח. היא אמרה לי: “החיים שלנו כל כך צפויים, שנמאס לי כבר ממך.” אמנם שירה הרגישה שאנחנו חיים
יקרה שלי. סיפור רננה גילתה שהיא גדלה במשפחה אומנת. גם היום, כך היא זוכרת, היה לה קשה להאמין בזה. כבר לא היה לה עם מי לדבר על זה, להבין מה באמת קרה.
– את לא נוגעת לי בעדשות! צרחה יוכבד שכנתי לשעבר, עיניה בוערות. תשגיחי קודם על העיניים שלך! את חושבת שאני לא רואה על מי את מסתכלת? –
Жена собрала вещи и исчезла в неизвестном направлении תפסיקי כבר לשחק אותה צדיקה. הכל יסתדר, נשים הרי מתרצות. תצעק קצת ותירגע. העיקר השגנו את המטרה.
בית של אף אחד אליאב התעורר בלי שעון מעורר, כמו תמיד, בשש וחצי. הדירה הייתה שקטה, רק המקרר זמזם בשקט במטבח. הוא נשאר לשכב רגע, מקשיב לזמזום הזה, ומתמתח
Antonio, por favor, vigila que mi madre no se ponga a menear la cocina mientras estoy fuera, ¿vale? le dije a Celia, que estaba en el vestíbulo retorciendo
Atrapé a mi cuñada cuando medía mis prendas sin permiso Sergio, te lo ruego, al menos que no haya pernoctaciones. No somos un hostal, y tu hermana tiene
Querido diario, A los dieciocho años di a luz a mi primera hija, a la que llamé **Ainhoa**. La experiencia me enseñó que el parto, por sí mismo, no es una pesadilla.
Me casé con un hombre sin recursos. Toda mi familia se rió de mí. Hace siete años contraje matrimonio con un chico que no tenía nada. Mis parientes no