התקשרות מן העבר בבוקר שושנה כהן התעוררה והבינה שהשעון שבכניסה נחלש. המחוגים קפאו על חמש ופחות. היא ניערה ברעש, קרבה לאוזנה רק שקט. “
Una fresca tarde de octubre se colaba por la ventana. Elena García estaba en su sillón favorito junto a la chimenea, moviendo ágilmente las agujas de sus agujas.
Querido diario, Hoy acompañé a mi querido Antonio al alistamiento y, con el corazón oprimido, me acerqué a él para abrazarle. Apoyé mi cabeza en su hombro
17 de octubre. Esta mañana, al entrar en el recibidor, descubrí que el reloj de pared se había quedado inmóvil. Las agujas marcaban las cinco menos cinco.
היי, אל תיקחו לי את הכלב. הוא כל מה שיש לי. אני לא כאן בשביל לקחת אותו. בערב ראש השנה, כאשר שלג כיסה בחוץ את הרחובות הקרים של ירושלים, קפאה השקט הלבן על העיר.
Querido diario, No sé qué hacer. Mi hijo siempre defiende a su esposa, aunque ella se equivoque. Ya no sé a dónde acudir me desborda la voz al llorar.
שקט. כל כך עמוק עד שאורי בכלל לא שמע עד מה שקרצץ. לא השעון, לא הקול במטבח, לא זרימת המים במקלחת. רק הרחש השקט של המקרר שמיושב בקיר, והרעש המרוחק של העיר מתחת לחלון.
«No me quites a mi perro. Es lo único que tengo. No estoy aquí para llevármelo». La víspera de Navidad cae una nieve densa que cubre las frías calles de
Crisanta Fernández encendió el móvil a máximo volumen ayer por la mañana, por si acaso. En el fondo sabía que él no respondería. Esa sensación le resultaba
ואיך את רוצה אותי לרוץ שני קילומטרים עם תינוק כדי לקנות לחם? ובכן, לא בטוחה אם אנחנו, וורייה, צריכים להיות לשירותך בכלל. בבית החולים בתל אביב, אביגיל חזרה