Hace mucho tiempo, en la provincia de Castilla, se cuenta la historia de Marcos, un joven que, a los ojos de la gente, parecía ser sólo el portero de la
Ya no soporto vivir en una mentira confesó Mencía mientras degustaba el postre. ¿Estás loca? ¿Cuánto cuesta? exclamó María, casi dejando caer el menú al
Una fresca tarde de octubre se colaba por la ventana del apartamento en el centro de Madrid. Celia Fernández estaba sentada en su sillón favorito junto
Nadie creía por qué un vagabundo había abofeteado a una madre multimillonaria hasta que la verdad salió a la luz. ¡Detente, maldito! gruñó el hombre sin
El timbre del pasado Una mañana, María del Carmen Gómez se dio cuenta de que el reloj de la entrada había dejado de funcionar. Las manecillas se habían
היום, כשפתחתי את הדלת, לרגע נחשבתי שמביט ברוח מהעבר. רות נכנסה לאט, כאילו הייתה על במה שבה פעם שיחקה בתפקיד הראשי, אך שכחה כמעט את השורות.
מאז שהייתה קטנה, נועה הייתה עדינה ורגישה. אמא תמיד אמרה לי: הבת שלנו הרתה באופי של האבא יעקב, שהייתה ידידה לכל אדם, עזרה לכל אחד, אבל הוא הלך לפני זמן קצר.
אני כבר לא יכולה לחיות בשקר, היא לחשבה בקול רועד בזמן שהסעודה התקרבה למנה עיקרית. מה? את בטח מתפרקת? כמה זה עולה? לליז, שדומה למרגלות של תפריט, נפלה כמעט
הקול של הירי הפיץ באוויר כמו פקק נשבר. פקק זכוכית נפל על המדרכה. אדם חסר קורת גג, לבוש בפסים משומשים, הטביע חבטה חזקה על פניה של אורלי, המיליארדרת של חברת
13נובמבר, יום שלישי היום אני מתיישבת לכתוב, כי הרגשתי שהדברים שמתרחשים סביבי חורגים מהשגרה. האמת, השנה האחרונה הייתה קפיטולית במובן המילה.