VesperUm

הזכרתי את אותם ימים ההם, כשהאיש, אריאל, נסע לשבוע לבעלת קשר, כדי להשפיע על אשתי, נועה. הוא חזר ובקושי נודע מה קורה במדרגות של הבית. אריאל ישב על הספה עם

Me levanté aquella mañana como de costumbre: dejé mi taza de café humeante en el fregadero, metí la maleta en el maletero del coche y, al pasar por la

הייתי עד לסיפור של קיום אירוע יובל של אהבתי האחות, תזילה, וכיצד זה גרם לנו למריבה משפחתית. קירן, יוסי כבר סיפר לך? שאלה החמות, ריבקה לוי. תאזיני!

Sonó el teléfono. Una voz al otro lado, fría y formal, recitó como un texto aprendido: Señora, su marido ha tenido un accidente. Pero eso no es todo.

Recuerdo, como si fuera ayer, aquella tarde en que todo se desbordó en la pequeña casa de la sierra de Segovia, donde yo vivía con mi marido Andrés y mi

בזכרוני, ביום ההלוויה של בעלי, ניגש אליי איש זקן לבן וחשש אליי בלחש: «עכשיו אנחנו חופשיים». הוא היה אותו שאהבתי בגיל עשרים, אך גורלו פיזר בינינו.

Recuerdo, como si fuera ayer, que hacía ya muchos años, en la casa de campo que compartía con mi hermana Sofía en las afueras de Ávila, la conversación

היום, אחרי שההודעה של תומר על החופה עם אורלי הגיעה אליי, מצאתי את עצמי חוזרת למחשבות על הדרך שעברנו יחד. הקשר שלי עם יעקב, שהייתי נישאת לו כשגיליתי שהייתי

Aquella noche de invierno, la escarcha cubría el campo de la sierra de Gredos como un velo de cristal. A la madrugada, Inmaculada salió de su casa en la

בפתאומיות, בזיכרוני של ימיי שעברו, עומד לפני דולארי ביתי של פעם זאב לשעבר בעלה של שניים, שהגרשנו לפני ארבע שנים. בידו אשכול של ורדים לבנים, ועל פניו החיוך