תמיר פתח את הדלת ונכנס לדירה. הוא לא קרא את המשפט שאפשר היה לשמוע כמעט תמיד: אמא, אני בבית!. לרבקה נגרר תחושה מוזרה שהילד לא משיר את המגפיים על המדרגה
No lo quiero. Me rechazo a él. No me sirve, solo me sirve Andrés, y él dijo que no quería al niño. Entonces yo tampoco lo quiero. Hagan lo que quieran con él;
Al alba, Teresa soñó algo extraño: en la visión, su hijo Alejandro estaba en el umbral, llamando a la puerta con un golpecito Se despertó de un salto
קוראת את שמי נוגה. פגשתי אותה כשהייתי בת עשרים ושתיים, עם משא כבד על הכתפיים. שני הוריי עזבו את העולם בדיוק לפני כן, נאלצתי לעזוב את האוניברסיטה.
עוד מעט לי עוד מעט מכתב, והחביתה שלנו רק צנצנת חמוצים? אני אומרת לעצמי, מביטה בשולחן המטבח של חמותי. יושב לי לצידי בני, יובל, ובפניו מולנו חמותי, חנה.
No dejes de creer en la felicidad Hace tiempo, en su juventud, Elena García llega a una feria bulliciosa de la Plaza Mayor de Madrid. Una gitana de ojos
¿Estás loca, Irene? ¿Para qué tanto carne? No vamos a alimentar un regimiento, solo vamos a cenar modestamente en familia se oyó la voz irritada de Víctor
תמר גילתה שהאב שלה עדיין בחיים רק כשהתחילה לחלות. היא הרגישה כבר זמן רב שהיא חולה, הלכה למדאונית של בית הספר, שקיבלה לה הפנייה לנוירולוג.
No aguanté más los caprichos de mi suegra durante la cena de Año Nuevo y me largué a casa de la amiga. ¿Quién corta la ensalada rusa así?
הוא אמר לי שהילד צריך להישאר בבית החולים כך חזרו אלי כל הקרובים. «למה קנית את הילדה הזאת בכלל?» קרא לי בעלי, מצביע על הקטנה במיטת הלידה. «הם אמרו לך מה האבחנה!