Life Lessons
“רוצה את בעלי? הוא שלך!” אמרה אנה בחיוך לאישה הזרה שנעמדה בפתח דלתה
015
״את רוצה את בעלי? שיהיה שלך!״ אמרה יעל בחיוך משונה לאישה הזרה שהגיחה לפתע בפתח דלת דירתה. ״רגע, יערה! מישהי דופקת. אעדכן אותך אחרי שאבדוק מי זו ומה היא
Life Lessons
“אני עוד צעירה, אני אעבור שוב לידה!” – כך הבטיחה. בסוף, אף אחד לא רצה את הילדה. אנה ורוברט גדלו בעיירה קטנה בפריפריה ולמדו יחד באותה כיתה. אחרי התיכון המשיכו לאוניברסיטה ואז עברו לתל אביב כדי לחפש עבודה. הם שכרו דירה צנועה, מצאו עבודות, וחיו יחד בלי להתחתן. כשהתברר שאנה בהריון, רוברט עזב אותה – לא היו לו בכלל תוכניות לילד. אנה הייתה שבורה והחליטה לחזור הביתה, לגדל את הילדה לבד. לאמו של רוברט הייתה משרה בכירה בעיר וסיפרה לכולם שהילדה בכלל לא קשורה למשפחתם – שהילדה מאבא אחר. המצב הזה היה קשה במיוחד, כי שתי המשפחות גרו באותו אזור. משחקי משפחות. רבים מחבריהם הכירו את כל הסיפור. אנה ילדה בת נפלאה, לא באה בטענות למשפחה של רוברט ורק רצתה לגדל את הילדה בשקט. אך אמו של רוברט המשיכה לספר לכולם שהילדה לא נכדה שלה. – תסתכלו עליה! – טענה. – לילדה יש שיער בלונדיני ולכולנו שחור. האף לא שלנו, כולנו יפים והיא מכוערת. מנסה להיכנס למשפחה שלנו. אנשים רעים! אנה כל כך נמאס לה שהציעה בדיקת אבהות כדי להרגיע את האם. בדקו – ומיד האם הזמינה את אנה והילדה אליה, והציפה את הילדה במתנות יוקרה. אנה, שחיה על קצבת אמה, הייתה אסירת תודה. כעבור זמן, סבתא החדשה ביקשה לקחת את הנכדה אליה לכמה ימים. אנה סירבה – אמרה שהילדה עוד תינוקת. הסבתא כעסה. היא הזהירה את אנה שתפנה לבית משפט לקבל זכויות קשר עם הנכדה, ואף אמרה שעדיף שהילדה תגדל אצלה – יש לה את כל התנאים. לבית המשפט תביא הוכחות: לאב יש דירה, הוא תומך בילדה (ותציג תעודה), האם מובטלת ורווקה. לדעתה, אנה צעירה – תוכל ללדת שוב. היא המליצה לאנה לוותר על הילדה מרצון. היא גם רמזה שכל השופטים בעיר מכירים אותה – מובן למי ייטו. אנה נאבקה במשך שנים על הזכות לגדל את בתה. הילדה, שממנה התעלמה כל המשפחה, הפכה ליקרה וחשובה להם. קרובי המשפחה הפעילו קשרים, הוציאו עדים, צילמו, ריגלו. אנה נאלצה לברוח ולהסתתר. לבסוף, הכול נרגע. רוברט התחתן ונולד לו בן, ואמו עברה להתעניין בנכד החדש. בתה של אנה עלתה לכיתה א’, אנה חזרה לתל אביב, אך הייתה חוזרת הרבה לבקר את אמא ובתה. אחרי שהכירה גבר צעיר, אמה הציעה שתנסה לבנות חיים חדשים – היא תדאג לנכדה לתקופה. אנה הייתה בטוחה שתקח את בתה איתה כשתתייצב. אנה התחתנה, עברה דירה וחיכתה לתינוק. הכול הסתדר, אבל לא מיהרה לקחת את בתה – לבעלה לא עניין לגדל ילדה של מישהי אחרת. אנה החליטה שלבתה טוב עם סבתה – שם יש חברה, בית ספר. אחרי הלידה לא יהיה מי שיטפל בילדה, כך שלה ולבתה טוב יותר ככה. אך האם המבוגרת חלתה, לעיתים אשפוזים, והילדה נותרה עם שכנים. הסבתא השנייה כבר לא התעניינה בבת. כשפגשה את אמא של אנה רק חייכה: “אם היית נותנת לי את הילדה מיד, הייתה מצליחה בחיים! הייתה לומדת בבית ספר יוקרתי, מנגנת בפסנתר, יודעת שפות. ואימא שלה? נטשה אותה. מי היא תהיה כשתגדל? עכשיו אני דואגת לנכד שלי! אעניק לו הכול!” האבא לא גילה עניין. וכך, הילדה שלמענה נלחמו, לא נצרכה בסוף לאף אחד. איש אינו יודע מה יעלה בגורלה.
01
4 בספטמבר הלב שלי כל כך כבד, ואני חייבת לכתוב כדי לסדר לעצמי את המחשבות. חיי עברו תהפוכות שלא העזתי לדמיין שהן אפשריות; הכול התחיל בעיירה קטנה בגליל, בה
Life Lessons
״אנה עוד צעירה – היא תוכל ללדת שוב!״ – זה היה ההבטחה שלה. בסוף, אף אחד לא היה זקוק לילדה. אנה ורוברט גדלו בעיירת פריפריה קטנה ולמדו יחד באותה כיתה. אחרי הלימודים המשיכו לאוניברסיטה, ואז עברו יחד לתל אביב לחפש עבודה. השכירו דירה קטנה, מצאו עבודה, וחיו יחד בלי נישואין. כשראיתי שאנה בהריון, רוברט עזב אותה – לא היו לו תוכניות לילד. אנה, נסערת, חזרה הביתה כדי לגדל את התינוק בעיר הולדתה. לאמא של רוברט הייתה משרה גבוהה בעיר, והיא טענה לכולם שאנה בהריון מגבר אחר, ושאין לילדה שום קשר למשפחתם. המצב הסתבך, במיוחד כי שתי המשפחות גרו באותה שכונה. דרמות משפחתיות קלאסיות. חברים רבים ידעו על הסיפור. אנה ילדה בת נפלאה ולא התלוננה על משפחת רוברט. כל שרצתה הוא לגדל את בתה בשקט. אך אמו של רוברט המשיכה לטעון שהילדה אינה שייכת למשפחה. ״תראו אותן!״, התעקשה – ״הילדה בלונדינית, אנחנו כולנו כהי שיער. האף בכלל לא דומה לשלנו! אנחנו יפים והיא לא. היא מנסה להידחף למשפחה שלנו – יש פה רוע!״ אנה נמאס לה מהכול והציעה בדיקת אבהות כדי להרגיע את אמא של רוברט. התוצאה הייתה מיידית: אמא של רוברט הזמינה את אנה אליה להכיר את נכדתה, והרעיפה עליה מתנות יקרות. אנה, שחיה רק ממשכורת הפנסיה של אמה, הודתה מאוד. כעבור זמן מה, הסבתא החדשה רצתה לקחת את הנכדה אליה לסוף שבוע. אנה טענה שהילדה בת שנה – מוקדם מדי להיפרד. הסבתא כעסה. היא איימה על אנה בתביעה לקבל זכות קשר עם נכדתה. ובנוסף, טענה שלילדה יהיה טוב יותר לגור בביתה שמעניקה את כל התנאים המתאימים להתפתחות. בית המשפט, הבטיחה, יתחשב בכך שלרוברט יש דירה והוא מספק דמי מזונות (בצירוף הוכחה), בעוד שאנה מובטלת ואם חד־הורית. לטענתה, ״אנה עוד צעירה – תוכל ללדת שוב.״ היא הציעה לאנה לוותר על הילדה בעצמה. כולם יודעים לטובת מי השופטים יפסוקו בעיר הקטנה. אנה החליטה להילחם על זכותה לגדל את בתה. שנים התנהלה המלחמה המשפטית. הילדה שמהמשפחה החזקה התנערה ממנה – הפכה לילדה האהובה והחשובה ביותר. הדודים הביאו עדים, עקבו, צילמו בסתר, התלוננו. אנה נאלצה לברוח ולהסתתר. ועברו ימים. בסוף העניינים נרגעו. רוברט התחתן ונולד לו בן. הסבתא עברה לתינוק החדש. בתה של אנה עלתה לכיתה א’. אנה עברה שוב לתל אביב, אבל נאלצה לבקר בבת ים את אמה ובתה לעיתים קרובות. שם פגשה גבר חדש. אמא שלה יעצה לה להתחיל חיים חדשים, והבטיחה לשמור על הנכדה בינתיים עד שהמצב יתייצב. אנה נישאה. הם שכרו דירה ומצפים לילד משותף. הכול בסדר – אבל אנה לא ממהרת לקחת את בתה אליה, אין לה איפה לשכן אותה, והבעל החדש לא ממש רוצה לגדל ילדה של מישהי אחרת. אנה השתכנעה שבת שלה תרגיש הרבה יותר טוב אצל סבתה – שם חברות, בית ספר. כשיוולד התינוק, לא יהיה לה זמן לילדה. כך גם לאמא יש חברה, ולילדה יש מי שידאג לה. אבל הסבתא, האם המבוגרת, החלה לסבול מבעיות בריאות. כמה פעמים פינו אותה באמבולנס, אימה אושפזה והילדה נשארה בידי שכנים מבוגרים. עכשיו, אפילו הסבתא המיוחסת כבר לא מתעניינת בנכדה. כשהיא פוגשת את אמא של אנה, היא רק מחייכת ואומרת: ״היית צריכה להקשיב לי. אם היית נותנת לי את הילדה, היום הייתה הולכת לבית ספר יוקרתי, מדברת כמה שפות, מנגנת בפסנתר. אבל אמא שלה ויתרה עליה. מה יהיה ממנה? עכשיו אני משקיעה בנכד! לו אתן הכול – הכי טוב: בית ספר, חוגים!״ האב מעולם לא התעניין בילדה. כך יצא, שהילדה שעליה כולם נלחמו – בסוף לא הייתה חשובה לאיש. אף אחד לא יודע מה יעלה בגורלה.
03
Adi צעירה, עוד ילדה בעתיד! היא מבטיחה לעצמה. בסופו של דבר, אף אחד כבר לא היה צריך את הילדה. Adi ו-Noam גדלו בעיירה קטנה בצפון, ולמדו יחד באותה כיתה.
Life Lessons
No te vayas, mamá. Una historia familiar española La sabiduría popular dice: las personas no son como nueces, no se les llega a conocer de un mordisco. Pero Tamara González estaba convencida de que eso eran tonterías; ¡ella sí que sabía entender a la gente! Mila, su hija, se había casado hacía un año. Tamara soñaba con que su hija encontrara a un buen chico, llegarían los nietos, y ella, como abuela, volvería a ser el pilar de una gran familia, tal y como lo había sido siempre. Ruslán resultó ser un chico inteligente y, además, no le faltaba de nada. Y parecía bastante orgulloso de ello. Pero decidieron vivir por su cuenta, él tenía su propio piso, ¡y, al parecer, no necesitaban sus consejos! ¡Ese chico estaba influyendo mal en Mila! Ese tipo de relación no entraba en los planes de Tamara. Ruslán empezó a irritarle mucho. — Mamá, es que no entiendes, Ruslán creció en un orfanato. Todo lo ha conseguido por sí mismo, es fuerte y muy buena persona, generoso —le insistía Mila. Pero Tamara solo apretaba los labios y encontraba en Ruslán un nuevo defecto cada día. Ahora le parecía que no era el hombre que se hacía pasar delante de su hija. ¡Y su deber como madre era abrirle los ojos a Mila, antes de que fuera demasiado tarde! ¡Sin estudios, testarudo, sin aficiones! Los fines de semana no hacía nada, se pasaba el día frente a la tele porque, según él, estaba cansado. ¿Y con ese chico su hija quería pasar el resto de su vida? No si ella podía evitarlo, y seguro que Mila acabaría agradeciéndoselo. Y el día que llegaran los niños, sus nietos, ¿qué les enseñaría un padre así? En resumen, Tamara se llevó una gran decepción. Ruslán, sintiendo la actitud de su suegra, empezó a evitar el trato con ella. Se hablaban cada vez menos, y Tamara directamente dejó de ir por su casa. El padre de Mila, hombre bondadoso y sabiendo cómo era su mujer, prefirió no tomar partido. Pero una noche, tarde, Mila llamó a Tamara con voz muy preocupada: — Mamá, no te había dicho nada, pero estoy de viaje por trabajo estos dos días. Ruslán se resfrió en la obra, volvió a casa antes porque no se encontraba bien. Le llamo y no me coge el móvil. — ¿Y para qué me cuentas eso a mí? —Saltó Tamara—. Vivís a vuestro aire, ¡parece que nosotros ya no importamos! ¿Tú sabes cómo me encuentro yo? ¡Eso nadie lo pregunta! ¿Y me llamas a estas horas para decirme que Ruslán está malo? ¿Estás loca? — Mamá —la voz de Mila temblaba; parecía de verdad angustiada—, es que me duele que no quieras entender que nos queremos. Que pienses que Ruslán es mala persona, y no es así. ¿Cómo crees que yo, tu propia hija, podría enamorarme de alguien malo? ¿En serio no confías en mí? Tamara se quedó callada. — Por favor, mamá, tienes la llave de casa. ¿Podéis pasar a ver cómo está Ruslán? ¡Siento que algo no va bien! Te lo suplico. — Bueno, por ti lo haré —y Tamara fue a despertar a su marido. Al llamar al piso de su hija y el yerno nadie abrió, así que Tamara entró con su llave. Entraron a oscuras, parecía que no había nadie. — Igual no está en casa —sugirió el marido, pero ella le miró con preocupación; el nerviosismo de su hija se le había contagiado. Entró en la sala y se quedó helada. Ruslán yacía en el sofá, en una postura extraña. ¡Estaba ardiendo de fiebre! El médico de urgencias le atendió y, por suerte, reaccionó. — No se preocupe, señora, parece que su hijo tiene una complicación por el resfriado. Ha trabajado demasiado —le dijo amablemente el médico. — Sí, trabaja mucho —contestó ella. — Todo saldrá bien, vigilen la fiebre y llamen si empeora. Ruslán dormía y Tamara se sentó en el sillón, sintiéndose rara; estaba junto a la cama de su yerno, al que tanto criticaba. Allí estaba, pálido y sudando. De pronto, dormido, murmuró: — Mamá, no te vayas, mamá —y le cogió la mano. Tamara se quedó paralizada, pero no se atrevió a soltarle. Así siguió a su lado, hasta el amanecer. Al alba, llamó Mila: — Mamá, perdona, ya vuelvo enseguida, gracias por quedarte. Creo que todo va a ir bien. — Por supuesto que sí, hija, ya está mejor. Te esperamos, aquí todo está bien. ***** Cuando nació su primer nieto, Tamara enseguida se ofreció a ayudar. Ruslán le besó la mano con gratitud: — ¿Ves, Mila? Y decías que tu madre no iba a querer ayudarnos. Y Tamara, orgullosa de tener en brazos a Timoteo, paseaba por la casa hablándole: — Mira, Timoteo, ¡qué suerte tienes con tus padres y tus abuelos! ¡Eres un chico feliz! Así que la sabiduría era cierta: las personas no se pueden juzgar tan fácilmente. Solo el amor ayuda a comprenderlo todo.
01
Mira, te voy a contar la historia de Carmen Salaverría, que es, vamos, madre de toda la vida, de esas que creen que nadie le da lecciones cuando de gente se trata.
Life Lessons
“אנה צעירה – היא תמשיך ללדת!” – כך הבטיחה. בסופו של דבר, אף אחד לא רצה את הילדה. אנה ורוברט גדלו בעיירה קטנה בפריפריה ולמדו יחד באותה הכיתה. אחרי הלימודים נרשמו לאוניברסיטה, עברו לתל אביב, שכרו דירה קטנה והתחילו לעבוד ביחד, אבל לא התחתנו. כשאנה גילתה שהיא בהריון, רוברט עזב אותה – הוא לא תכנן להקים משפחה. אנה, נסערת ומבולבלת, חזרה לגור בבית עם אמא שלה כדי לגדל את הילדה. אמא של רוברט, שהייתה דמות ידועה ומכובדת בעיר, סיפרה לכולם שאנה בהריון מגבר אחר, שהילדה בכלל לא שייכת למשפחה שלה. העניין הסתבך כי שתי המשפחות גרו באותו אזור. רבים מהחברים הכירו את הסיפור כולו. אנה ילדה בת מקסימה ולא התלוננה על משפחתו של רוברט. היא רק רצתה לגדל את הילדה בשקט. אבל אמא של רוברט המשיכה להפיץ שמועות שהילדה לא קשורה למשפחה. “תסתכלו עליהן!” אמרה לכולם, “הילדה בלונדינית, ואצלנו כולם כהי שיער. האף לא שלנו! אנחנו יפים, והיא… מי רוצה אותה? סתם מנסה להיכנס למשפחה.” אנה נמאס לה מהדיבורים והציעה בדיקת אבהות כדי להרגיע את אמא של רוברט. התוצאה הייתה ברורה: מיד הזמינה אותה להכיר את הנכדה, קנתה לה מתנות יקרות. אנה, שחיה מקצבת זקנה של אמה, שמחה מאוד. אחרי זמן מה, הסבתא המאושרת דרשה שהנכדה תבוא להתארח אצלה. אנה סירבה כי הילדה הייתה בת שנה בלבד ולטענתה מוקדם לנתק אותה מהאם. בתגובה, הסבתא איימה לתבוע את אנה כדי להבטיח קשר לנכדה ואף אמרה שיהיה עדיף שהילדה תגור איתה – עם תנאים טובים, דירה של האב, תמיכה כספית – בעוד שאנה מובטלת וחסרת משאבים. “אנה עוד צעירה, תוכל ללדת ילדים נוספים!” רמזה. “כולם בעיר מכירים אותי – ברור מי ינצח כאן.” אנה נלחמה על הזכות לגדל את בתה. שנים של דיונים משפטיים, עדים, מעקבים וצילומים. לבסוף רוברט התחתן והביא בן. פתאום התעניינה הסבתא בנכד החדש, ואנה ובתה עברו לגור בתל אביב, בעוד האם של אנה עוזרת לגדל את הנכדה. עם הזמן, המצב הסתבך: אנה נישאה, מצפה לילד חדש – אבל בעלה לא מוכן לקחת את הבת שאינה שלו. אנה מחליטה שהילדה תישאר אצל סבתא בעיר. כאשר הסבתא חלתה והבת נותרה אצל שכנים, התברר שלאף אחד כלל לא אכפת. הסבתא השנייה רק לגלגה: “אם היית נותנת לי לגדל אותה בזמן, כבר הייתה לומדת שפות, מנגנת על פסנתר. עכשיו? אף אחד לא רוצה אותה. אני דואגת רק לנכד החדש!” רוברט מעולם לא גילה עניין. הילדה, שהיתה מרכז מאבקי המשפחות, נותרה לבסוף מיותרת, ואף אחד לא יודע מה יעלה בגורלה.
09
נועה עוד צעירה, היא תלד בהמשך! כך הבטיחה לעצמה. בסוף, לא היה לאיש צורך בילדה. נועה ודניאל גדלו ביישוב קטן בגליל ולמדו יחד באותה הכיתה. אחרי שהתלמידו בתיכון
Life Lessons
בזמן שהילדים והנכדים שלנו דחוסים בדירה קטנטנה, ההורים של החתן חיים ברווחה בדירה מרווחת – איך יצא שאנחנו נותנים הכול לילדים והם לא מקבלים דבר מאיתם כבר שמונה שנים, וכל האחריות נופלת רק עלינו
05
בזמן שהילדים והנכדים שלי גרים בדירת שני חדרים קטנטנה בדרום תל אביב, ההורים של החתן שלי נהנים להם בדירה מרווחת ברמת אביב ומשקיפים מהצד על כל הקושי שלנו.
Life Lessons
בזמן שהילדים והנכדים נדחקים לדירה קטנה וצפופה, ההורים של החתן שלי חיים ברווחה בדירה מרווחת ונהנים מהחיים – סיפור משפחתי על שמונה שנים של נתינה חד-צדדית, חוסר תמיכה מצד משפחת החתן והתמודדות יומיומית שלנו כהורים וסבים בישראל
03
בעוד שילדיי ונכדיי מתגוררים בדירה קטנה וצפופה, הוריו של חתני חיים בנחת בדירה מרווחת ונעימה בלב תל אביב. בתי נישאה, אך לצערי לא זכינו במזל עם חתננו ומשפחתו.
Life Lessons
בזמן שהילדים והנכדים חיים בדירה קטנה וצפופה, ההורים של החתן שלי נהנים מהחיים בדירה מרווחת בתי התחתנה – למרבה הצער לא היה לנו מזל עם החתן והוריו. אנחנו נותנים לילדים הכול, אבל להם אין כלום. שמונה שנים עברו מאז שהתחתנו ואנחנו עדיין מתמודדים עם המשפחה הזו. כשעלתה בעיית הדיור, הוריו של החתן מיד לקחו צד – אין לנו שום קשר לזה. נאלצנו לעבור דירה כדי לרכוש לילדים דירה משלהם. לא רצינו, כי הדירה שלנו הייתה יפה, חמה ובנויה מלבנים. אבל מה לעשות? הדבר החשוב ביותר הוא שלילדים יהיה קן משלהם. שיפצנו, קנינו רהיטים – בלי כל עזרה מהוריו. אני גם עוזרת עם הנכדים. בתי עכשיו בחופשת לידה עם הקטן, והגדול בכיתה א’ – אז אני מסיעה אותו לבית הספר. בתי לא מצליחה להתמודד לבד, זה לא מציאותי להעיר, להלביש, ללכת עם שניים – הכול בשעה אחת. לכן אני והסבא מסיעים בתורנות, שנינו שותפים בגידול הנכדים. ההורים של החתן, כמו תמיד, עושים את עצמם לא קשורים ולא אכפת להם בכלל. אני מסתכלת ותוהה – איך סבא וסבתא יכולים להיות כל כך אדישים? ככה זה מההתחלה. תארו לכם שלא נותנים לבן שקל על החתונה. התקשרתי מראש, אמרתי שהילדים מתחתנים – בואו נדבר. והם ענו לי: – מה יקרה אם הם יתגרשו תוך חודש? 70% מהזוגות מתגרשים בחצי שנה הראשונה – זו הסטטיסטיקה! בסוף, אני ובעלי ערכנו את החתונה, נתנו לילדים דירה, והם באו לחתונה כאורחים זרים, נתנו 500 שקל במעטפה. ובכל זאת – לחתן יש דרישות. רכשנו להם דירה, לפני שמונה שנים – דירת חדר. היה די והותר לשניים. ועכשיו יש שני ילדים, ברור שצפוף. אני חושבת שהוא צריך להיות יותר יוזם. אמרתי לו: “אם אין לך יכולת להרוויח יותר, אולי ההורים שלך יעזרו קצת?” והוא אמר: – אני לא יכול לבקש מהם! אמרתי: – אז אני אעלה את זה איתם? והחתן אפילו אסר עלי להזכיר את זה. הופתעתי מהעמדה שלו. לבקש מההורים שלך זה אסור, אבל לקחת מההורים של אשתך זה מותר? שמונה שנים שהוא רק לוקח ממני. למה הוא לא מרוויח לבד? היום אנשים מצליחים איכשהו לקנות דירה. אמרתי לו – אתה צעיר, תמצא הזדמנות. תחפש עבודה נוספת, תיסע לעבוד בחו”ל. כך הוא מתנהג גם עם בתי. היא כבר מתקשרת ומתלוננת שאני מתערבת. הוא אומר שלא משנים חמים – הם כאלה, הם לא יעזרו. אני מתרגזת: הם חיים טוב, נוסעים לספא, ואתם אפילו לא יכולים להגיד להם כלום. נראה שהחתן גם אוסר עליכם לדבר. איזה בן אוהב! אבל לא אכפת לו מחמות וחם שלו.
03
יום רביעי, 15 בפברואר הילדים והנכדים שלי מתגוררים בדירה קטנה וצפופה בתל אביב, בעוד שההורים של החתן שלי ממשיכים ליהנות מבית רחב ידיים ונעים בהרצליה.
Life Lessons
הגיסה שלי טיילה בנופש יוקרתי בזמן שאנחנו שיפצנו את הבית – עכשיו היא דורשת לגור אצלנו בתנאים נוחים
08
גיסתי הייתה בנופש באילת בזמן שאנחנו שיפצנו את הבית, ועכשיו היא רוצה לגור בתנאים נוחים הצעתי לגיסתי שאשקיע יחד איתה כסף בשיפוץ הבית, אבל היא הודיעה שלא צריכה את זה.
Life Lessons
הגיסה שלי יצאה לנופש באתר יוקרתי בזמן שאני ובעלי שיפצנו את הבית המשותף – עכשיו היא דורשת לגור בנוחות אצלנו כי החלק שלה נשאר מוזנח
05
גיסתי נסעה לחופשה באילת בדיוק כשאנחנו שיפצנו, ועכשיו היא דורשת לגור בתנאים נוחים. הצעתי שאשקיע יחד עם גיסתי כסף בשיפוץ הבית, אך היא סירבה ואמרה שהיא לא צריכה את זה.
© 2026 VesperUm