תקשיבי, אני חייבת לספר לך משהו על החופשה האחרונה שלנו בים. כבר כמה שנים אני ובעלי, עמוס, נוסעים לים עם החברים הכי טובים שלנו, וכל אחד בא עם האוטו שלו.
למרות שהוא ממש מיהר לחזור הביתה, אורי עצר בצד הדרך ליד תחנת המחזור המקומית של ראשון לציון. בין ערימות הקרטונים והשקיות, משהו תפס את עינו שקית גדולה שהשמיעה
אני ובעלי נסענו לנופש בים. כבר כמה שנים ברצף אנחנו יוצאים עם החברים לים, כל אחד ברכבו. אנחנו אוהבים את הטבע, בוחרים רצועת חוף שקטה ומקימים שם אוהלים.
¿Y cómo voy a explicar a todos por qué no vas a estar en la fiesta de mi madre? preguntó el hombre, desorientado. Gracias, estaba delicioso dijo él, apartando el plato.
אני ובעלי נהגנו לצאת לחופשות בים התיכון. כבר שנים היינו נוסעים מדי קיץ יחד עם חברינו, כל אחד עם רכבו. היינו מחפשים רצועת חוף שקטה, ומקימים שם את האוהלים
Llevábamos saliendo unos seis meses. Era esa etapa en la que los pequeños defectos del otro te parecen rasgos entrañables, y el futuro se dibuja bajo una
הבוקר, ממש עם עלות השחר, התקשר אליי השכן שלי ושאל אותי: שמעת מה עשתה בת הדודה שלך? לא, מה קרה? נראה שהיא עומדת לבקש גירושים בגיל 54, אחרי 30 שנה של נישואים.
אני בעצמי הגעתי מבית יתומים ההורים שלי נפטרו, לא היו לי קרובי משפחה אז הגעתי לבית ילדים בירושלים. כשמלאו לי שמונה-עשרה, יצאתי מיד לעבוד.
תקשיבי, אני בעצמי גדלתי בפנימייה ההורים שלי נפטרו כשהייתי קטנה, לא נשארו לי קרובי משפחה, אז מצאתי את עצמי בבית ילדים. בגיל שמונה עשרה, ברגע שהתאפשר לי
אני עצמי הגעתי מבית יתומים ההורים שלי נפטרו, לא היו לי קרובים וככה מצאתי את עצמי במוסד לילדים בלי משפחה. כשמלאו לי שמונה־עשרה, יצאתי מיד לעבוד, בלי פרוטה