Con el acercamiento del Año Nuevo, Isabel sentía un cosquilleo que le recordaba a la infancia. Aquella sería su 43ª Nochevieja, y siempre la aguardaba
יומן, 5 בפברואר, מודיעין היום אני זוכר איך סבא, יעקב, ניסה לשגר את הכלבה מהחצר. לפני שהחלפתי את הנעליים הממולאות ברעיוני, ראה אני לילי, השפצתי את אצבעי
היום, אחרי שהלכתי לבקר את דוד במרפאה בפתח תקווה, מצאתי את עצמי עומדת בקו ליד עגלת המבורגרים קטנה בלב העיר. היה קר וחשך, והרוח שררה כמו ברוח הצפון.
Valeria volvía de la casa de campo al anochecer. Decidió emprender el camino cuando ya empezaba a oscurecer y no condujo con la prisa habitual, sino que
28 באפריל 2025 היום נרשמה לי חוויה שלא אשכח. בפגישה ראשונה של צוות המוסכים של סוכנות הרכב “לימור מוטורס” בתלאביב, המנהלכללי, איתן קפלן, חייך
17 de marzo. No es asunto nuestro. La indiferencia, a veces, se muestra de mil formas escuché mientras Verónica dejaba escapar, sin querer, una frase que
Cuando mi hija María del Pilar me empujó contra la pared de la cocina y me gritó: «Vas a acabar en una residencia», supe que esas palabras quedarían grabadas
סוף ספטמבר, בבית העלמין של תל אביב. מצעד האבל מתקדם לאט אחרי הארון. יואב מוריד את ראשו, הולך ברגליים קבועות, מביט למטה ולא מבין עד הסוף מה קרה בחייו.
יום שלישי, 13 ביוני, 5785 יומן היום קיבלתי מפתיעה מאת סבתא רחל, שהייתה לי מורת הקסם האפלה מאז שהייתי ילד של בית הספר לתיאוריות קבלייות. היא לחנה לפני מותה
Mi nuera, Diana Gómez, me dijo en la puerta de su piso de Madrid: Solo te invitamos por lástima, así que no te quedes mucho. Yo sonreí y me marché sin decir nada.