Life Lessons

מעולם לא הייתי אדישה כלפי אנשים אחרים. לפני שנים רבות, עוד בתחילת ימיי הבוגרים, עזבתי מושב קטן ועברתי לתל אביב הסואנת. עד היום איני מבינה כיצד אפשר לחלוף

יומן אישי אני הבכורה במשפחה מרובת ילדים. האכלתי את כולם, דאגתי להם, לקחתי אותם לגן ולבית הספר. לא שאלו אותי אם אני רוצה בזה או לא, ככה זה היה.

מעולם לא הייתי אדיש כלפי אחרים. לפני כמה שנים עברתי ממושב קטן לתל אביב. עד היום אני לא מבין איך אפשר לעבור ליד מישהו שזקוק לעזרה, או לזרוק אישה וילד מהבית

Tras la marcha de su padre, Lucía desarrolló un profundo rechazo hacia él. Aunque él le juró que seguirían manteniendo el contacto, ella no quería saber nada.

מעולם לא הייתי אדישה כלפי אנשים אחרים. לפני כמה שנים עברתי ממושב קטן לתוך תל אביב הסואנת. עד היום, אני לא מצליחה להבין כיצד אפשר להישאר אדישים כלפי אדם

Durante más de diez años no he mantenido contacto ni con mis padres ni con mi hermana mayor. Hace ya mucho tiempo entendí algo doloroso: fui la hija a

בעת שהם פוסעים בחורף הירושלמי, אב ובנו ממשפחת ברנר נדהמו לגלות צבי לכוד בשלג ברחוב קטן במושבה הגרמנית. לא ניתן היה לעבור על כך בשתיקה בבהלה, החלו השניים

בגיל חמישים ושתיים מצאתי את אהבת חיי והתחתנו, למרות שזו הייתה תקופה מאוחרת בחיינו. לבעלי יש בת בוגרת, שמה יעל, בת עשרים וחמש, שהיא גם אמא לילדה קטנה.

בגיל 52, מצאתי את אהבת חיי והתחתנו, על אף שזו תקופה מאוחרת למדי עבור שנינו. בעלי, ירון, הוא אב לבת בוגרת בשם דניאלה, בת 25, שהיא גם אמא בעצמה.