Life Lessons

אני עוברת לגור אצלו, מתוך רצון להתחיל דף חדש, ובסוף אני ישנה על הספה ב״הבית שלי״. כשהסכמתי לעבור אליו, האמנתי שנבנה יחד משהו אמיתי. עזבתי את השכונה שלי

אני מותשת. ולא זו לא רק עייפות רגשית מופשטת. מדובר בעייפות פיזית, נפשית וכלכלית מהעובדה שאני מפרנסת שני מבוגרים שבחרו להיתקע לנצח במצב של מתבגרים.

עזבתי הכול ועברתי לגור אצלו, כי רציתי שנפתח דף חדש, ובסוף מצאתי את עצמי ישנה על הספה בתוך “הבית שלי”. כשהסכמתי לעבור אליו, עשיתי את זה עם אמונה

אני גמורה. ולא אני לא מתכוונת לעייפות נפשית מופשטת. אני לגמרי מרוקנת בגוף, בנפש, ובעיקר בחשבון הבנק מלממן שני מבוגרים שתוקעים על הילוך נצחי של גיל ההתבגרות.

לבד ביחד לפני שלושים ושמונה שנים, נעמה הזמינה את ארוסה לעתיד, יונתן, לבוא לבית הוריה. להכיר. להודיע שהם עומדים להגיש טפסים ברבנות. אבא ואמא ישר הבינו הכול

חברה, את לא מבינה כמה אני עייפה. זו לא עייפות רגשית, זה לא איזה דכדוך כללי הגוף שלי שבור, הראש שלי מפורק, ואני גם על סף מינוס בגלל להחזיק שני מבוגרים בבית

Лבד ביחד לפני שלושים ושמונה שנה, עדנה הביאה את החבר שלה דאז, תומר, להורים. להכיר. להודיע שהם מתכוונים להגיש טפסים לרבנות. אמא ואבא הבינו מיד מה קורה, ברגע

*9 באייר, תשפ”ד* לפני שלושים ושמונה שנה, הבנתי שסיון עומדת להתחתן. יום אחד, היא הביאה את דוד, מי שהיום הוא בעלה, להכיר אותנו. לא צריך היה הרבה רמזים