Life Lessons
היום הייתי צריך לכתוב את זה כדי שלא אשתגע. אני עדיין רועד. עמדתי בדיוק באותו מקום שבו השארתי את נועה לפני חמש דקות, הסתכלתי מסביב מבולבל, ובתוכי גאתה חרדה
— אילנה, את באמת חושבת שאחרי הגירושים אני אשוטט במדרגות? — לאה הוציאה מהשקית את הסוודר שלה והניחה אותו בשלווה על מדף הארון. — אל תצחיקי אותי.
—Ellen, tror du virkelig, at jeg efter skilsmissen skal rende rundt i opgange? — Vibeke trak sin trøje op af posen og lagde den roligt på hylden i skabet.
**יום רביעי, 23 ביולי** עליתי הביתה מהעבודה ומצאתי אותה בסלון עם הכוס תה שלה, כמו שאף פעם לא עזבה. — אלה, את באמת חושבת שאחרי הגירושים אני אסתובב בין חדרי מדרגות?
“נורית, את באמת חושבת שאחרי הגירושין אני אסתובב בין דלתות?” – אליאנה שלפה מהשקית את הסוודר שלה והניחה אותו ברוגע על מדף הארון. – “
“אמא מגיעה הערב. לנצח. כבר סידרתי.” נועה הרימה את הראש מהלפטופ. לא הבינה מיד מה אמר. שאלה במבט — פשוט הסתכלה על בעלה, שעמד בפתח המטבח והביט
“Mor kommer i aften. For evigt. Jeg har allerede aftalt det.” Mette løftede hovedet fra computeren. Det gik ikke op for hende med det samme
אמא תגיע הערב. לתמיד. כבר סידרתי. נועה הרימה את הראש מהלפטופ. לא מיד הבינה מה אמר. שאלה במבט — פשוט הסתכלה על בעלה, שעמד בפתח המטבח והביט בטלפון, כאילו
יומן, ערב ראשון. אמא שלי הגיעה הערב. לתמיד. כבר סידרתי את זה. שירה הרימה את הראש מהלפטופ. לא הבינה מיד מה אמרתי. שאלה במבט – פשוט הביטה בי, בעלי, שעמד
מיכל עמדה ליד החלון והביטה באספלט הרטוב. שלושה לילות רצופים היא משכה מטופל לאחר ניתוח קשה במיוחד, ויתרה על שינה ואוכל, רק כדי שהלב של הגבר בן החמישים הזה