Life Lessons
Life Lessons
כאשר הסבלנות הופכת לכוח נעה ישבה על קצה המיטה, אוחזת בידיה את החולצה ההיא, שבמריבות תמיד צצה, כאילו היא עדות מפלילה ולא סתם בד. הדממה צלצלה סביבה אותה
בחופשה בבית הבראה בנהריה, החלטתי להירשם לערב ריקודים. לא חיפשתי איזו הרפתקה רומנטית רק רציתי רגע מנוחה משגרת היומיום, להקשיב למוזיקה חיה ולהרגיש שוב חופשית.
Life Lessons
לפעמים העבר משאיר אותך בשקט עד שהוא מתעורר. כשמעטפה ישנה נשמטה ממדף מאובק בעליית הגג שלי, חזר ונפתח בי פרק בחיים שחשבתי שנחתם מזמן. לא חיפשתי אותה.
תקופת ההתיישנות לא עברה גברת, את בכלל מבינה מיהי אני? אסתר בת יעקב לא הרימה עיניים מיד. היא השלימה את הרשומה ביומן, שמה נקודה בזהירות, ורק אז הביטה באישה
פסח בלי הבן הטלפון רעד בקצה השולחן בדיוק כשנעה לוין שלפה את החמאה מהמקרר. היא ראתה על המסך את השם “איתי” וחייכה את החיוך הזה שמכירות רק אמהות
המראה שנשקף מחלון המטבח יובל, כבר קיפלת את החולצות הנקיות? ראיתי ששניים מהן עוד שוכבות בערימה אחרי הגיהוץ. הדס, תני לי עם זה, אני אסדר כבר.
כירה נקייה – יעל. בואי רגע. לא “בבקשה”. לא “כשאת מסיימת”. פשוט “בואי רגע”, כמו שקוראים לכלב. היא השעינה את הסמרטוט
Life Lessons
מצאתי בעליית הגג מכתב מהאהבה הראשונה שלי משנת 1991, כזה שמעולם לא ראיתי וכשקראתי אותו, מיד חיפשתי את שמה בגוגל לפעמים העבר נשאר בשקט…
לא עוד אשתו דני, שמעת לחץ דם היום? לקחת את הכדור? שירה הציצה לחדר, ידיה מלאות קמח על הסינר. אלוהים, שירה, תעזבי כבר עם הלחץ דם! הוא מלמל בלי להרים עיניים מהסלולרי.
די להיות נוחה יופי שהסכמנו, דבי’לה! צייצה דודה סילבי, תוך שהיא מנגבת שפתיים במפית נייר. המפית הייתה מהעוגה שהכנתי דבורה קציר במיוחד לכבוד הביקור