Life Lessons
אז מחר אני בא לקחת אותך, כמו שסיכמנו, אמא. אני בטוח שתיהני שם מאוד אילן מיהר ללבוש את הזקט וסגר בעדינות את דלת הכניסה. חנה לוי הניחה את גופה העייף על הספה.
Las sonrisas de los felices nunca se apagan Pilar miraba por la ventana; la lluvia de verano caía como una cortina de perlas, y el sol, tímido, ya asomaba
Yo traté de no acordarme de lo ocurrido, y ella tampoco dijo nada: «Sabes que yo sé lo que tú sabes». Cuando vio a su marido desorientado, le bastó con eso;
זה לא הבית שלך נועה הביטה בעצב בבית בו גדלה מגיל צעיר. רק בת שמונה עשרה, והיא כבר איבדה אמון בחיים. למה הגורל כל כך אכזר כלפיה? סבתה נפטרה, ולא הצליחה
Lidia, ¿segura que ahora es el momento idóneo para tener un hijo? Yo dejé la taza en la mesa y miré a mi hija, que se había sentado enfrente con esa expresión
סבתות נוחות דליה בן-צור התעוררה מצליל צחוק רם. לא מצחקוק חנוק, לא מגיחוך עדין אלא מצחוק בוקע וחסר גבולות של ממש, כזה שלא מתאים בכלל למחלקה של בית חולים
בזמן שאנחנו מוכרים את הדירה, תחיי קצת בבית אבות הכריזה הבת. נעמה התחתנה, מה שנקרא, ברגע האחרון. למעשה, כבר איבדה תקווה בגיל ארבעים למצוא מישהו “
Yo estaba en la cocina del piso de Elena, en el centro de Madrid, cuando ella empezó a presumir de sus nuevas paredes. Begoña, mira este color decía Elena
23 de febrero no es solo día de los hombres. En mi caso, a Elena Torres le van a dar los treinta, una fecha redonda, un aniversario. Se reunirán los parientes
– מה זה עכשיו, איזו שטות על בית אבות? אין סיכוי! אני לא עוזב את הדירה שלי! אביה של דרורית משאלי הרים מַגְבֵּית וזרק בה, מנסה לקלוע לראשה.