Life Lessons
היום כבר נטה לערב. אחד אחד הטרקטורים רשרשו ועזבו את השדה הגדול, שמלא כל היום בריח תבן וסולר. אנחנו, הנהגים, עייפים אך מרוצים, דיברנו בקשר, צחקנו ותיארנו
¡Hombre, Lucía! exclama Teresa, sentándose en la silla de al lado en la cafetería de la Gran Vía de Madrid. Hacía siglos que no te veía. ¿Cómo va todo?
A ales-o pe mama lui bogată în locul meu și al gemenilor noștri 8 בניסן תשפ”ד, יומן לפעמים אני חוזר לזכרון ההוא, בבית החולים איכילוב, לילה חמים בתל אביב.
כשהטרקטוריסטים סיימו את מלאכתם בשדה והתכוננו לחזור לבתיהם, חיכה להם משהו בכניסה שגרם לכל הלסתות להישמט בפליאה הערב כבר ירד. בזה אחר זה טרטורו הטרקטורים
תקשיב, חייבת לספר לך משהו שלא הייתי מאמינה שיקרה אצלי בבית. כבר איזה שבועיים אני שמה לב שיואב, הבן שלי בן ה-15, מתנהג לגמרי שונה. לא שהוא מתמרד או מתחצף
Mira, fíjate bien, es ella, te lo aseguro susurra una mujer de porte elegante, señalando a un hombre de aspecto sencillo. Vamos a observar un par de minutos.
קחי, ילדה שלי, זה בשבילך ולאחים שלך. תאכלו, מתוקה שלי. אין עוון בלחלק, העוון הוא רק לעצום עיניים. מַלְכָּה בסך הכול בת שש, אבל החיים כבר העמיסו על כתפיה
מצאתי חיתולים בתיק של הבן שלי בן ה-15 אז הלכתי אחריו, ומה שגיליתי שינה הכל במשך שבועות אחדים הבן שלי בן ה-15, עדן, התנהג… שונה. לא היה מרדן או חצוף, פשוט…
מצאתי חיתולים בתיק של הבן שלי בן ה-15 עקבתי אחריו, ומה שגיליתי שינה הכול בשבועות האחרונים הבן שלי בכורי, נועם, התנהג… שונה מהרגיל.
¿Cómo queréis llamar a vuestra pequeña? El médico mayor, con una sonrisa que parecía cosida a su rostro, observaba a su joven paciente, envuelto todo de









