Life Lessons
הייתי עד למה שהאמא הפכה ליותר מדי משא. מה עם הדירה ההיא? האחת ברצפת הרביעית? אני שם מיותרת! הודאה אורה אליהו, שמבויה היה אדום. אז בואי אליי!
אוריאל, חבש את הכובע, בני, קר מאוד בחוץ! תזוזי, אמא, אם לא נמסתי בטראנסילבניה, בטח לא אצליח כאן! אלו היו המילים האחרונות לפני שעזב. אוריאל עלה על האוטובוס
Andrés, ponte el gorro, hijo mío, hace un frío que pela! Déjalo, madre, si no me congelo en la Sierra de Gredos, no será aquí donde me quede!
Querido diario, Mi rincón favorito en casa siempre ha sido el viejo armario de madera ennegrecida que ocupa la esquina de la habitación que comparto con mis padres.
Me trasladaban en silla por los pasillos de la clínica de la provincia. ¿A dónde? preguntó una enfermera a otra. ¿Tal vez a una habitación individual?
Eufrasia, la anciana de la aldea de Villanueva de la Sierra, secaba las lágrimas que corrían por sus mejillas marcadas por los años. Cada tanto agitaba
היי, אז שמעי, יש לי סיפור משוגע שקרה בכפר הקטן שלנו, בקיבוץ חנית שלשום. הסבתא היענה, יְהוּדִית, הייתה יושבת עם דמעות נובעות על הלחיים הקמוטות, מניקה את
Hoy mi hija me pidió que la cambiara de colegio. Sin lágrimas. Sin gritos. Sin conflictos. Simplemente se me acercó mientras organizaba mi maletín para
Recuerdo aquel día de mi boda, cuando recibí un mensaje del hijo de mi jefe: «Estás despedida. Feliz día de boda». Lo mostré a mi marido, y él sólo sonrió.
ביום החתונה שלי קיבלתי הודעה מהבן של המנהל: “את מפוטרת. מזל טוב ליום החתונה.” הראיתי אותה לבעלי, והוא חייך בעדינות. שלוש שעות אחרי כן היה לי