Life Lessons
¿Otra vez hurgas en mis cosas? grita Alejandro, alzando la voz. Yo no estoy hurgando le respondo con calma. ¡Sí lo haces! Te lo había pedido, te lo suplicaba
Carlos me pide que me vaya y deje sitio para su amigo. ¿Tengo que mudarme y liberar la habitación para ese tío? quiero decirle que se pinche.
La lluvia de la noche se desparramó sobre las callejuelas de Madrid, arrastrando el rastro de un lápiz labial que aún se aferraba al rostro empapado de
Querido diario, Hoy vuelvo a la esquina de la Gran Vía, bajo el farol que siempre me ha sido refugio. Llevo mi vieja flauta, raída por los años, pero todavía
Querido diario, Hoy he sido testigo de la culminación de una farsa que llevaba gestándose desde hace meses. La madre de mi futuro esposo, Doña Ana, se
כאשר גילינו שהילד נולד עם מגבלה, אמא שלו חתמה לפני כח”א שנה על טופס סיום טיפול. הייתי אני, דן, שמכנתי את התיק האישי של הילד למרפאת הקהילה, וראיתי
היי, תארי לעצמך איך זה היה. אמא, בתור אבחנה של יחיד, גדלה את הילד שלה לבד. אחרי הלידה היא התגרשה מבן הזוג, שהיה מתלבט יותר מאשר אחראי, ולכן לא שילם שום מזונות.
הייתי בדרכי הביתה אחרי משמרת ארוכה במרפאת חיות, עייפה עד שמאחורי העיניים נצנץ רק קהל הלילה של תל אביב. בימים כאלה נראה שכל המטופלים בוחרים להיפגש באותו
אילת כהן הפכה את המפתח ושטפה קפיצה: שלושה גורים פרוותיים ישבו על המשמר בפתח הדלת. גשם סתיו אינסופי, משעמם, מקפיץ על הקירות של רחוב דימונה.
בת שלי, היום את חוגגת 32! מזל טוב מעומק הלב, ואני מביאה לך מזכרת קטנה נטלי כהן, אם של שילה, העבירה לבת נעלי מעוף סרוגות שלימדה בקורס תפירה.